לאחר שצלחו את המשוכה הפוליטית של העברת התקציב, כינסו ראש הממשלה נפתלי בנט, שר החוץ יאיר לפיד ושר האוצר אביגדור ליברמן מסיבת עיתונאים חגיגית. היו אלה הימים שבהם נשפכו המחמאות של שיתוף הפעולה בין השרים, למרות ההבדלים הדרמטיים בין אגפי הממשלה. ואכן, בדבריו, התרכז בנט במה שכביכול מגשר על הפערים ומשותף לכולם. "המשימה הבאה", הוא אמר, "היא לנצל היציבות ולהתמודד עם אתגרים שהוזנחו במשך שנים: מחירי הדיור, הפקקים ויוקר המחיה הידוע לשמצה".
בשבוע שעבר התברר, וביתר שאת, שלפחות הבעיה הראשונה בתוכנית לא נבהלה מההכרזה. הנתונים הפסיכיים של מחירי הדיור הם בעיקר הצבעת אי-אמון ציבורית נגד שלל ההצהרות בנושא, כמו גם בצעדים הרכים למדי שהונהגו עד הנה. וזה עוד לפני שהיה ידוע על מלחמה שתגרום גם לעליית מחירים וגם לעלייה בביקוש, בהנחה שיתממשו התחזיות על עשרות אלפי נזקקי דיור, בין אם הם זכאי חוק השבות מאוקראינה ומרוסיה או פליטים שהצליחו להיכנס בהתאם למכסות שנקבעו.
במובן הזה, לא מיותר לציין, הוויכוח על המדיניות בגבול נגוע בפופוליזם: ישראל ממילא לא ערוכה להגירה המונית, וזה כלל לא משנה מי יהודי ומי לא, כי היא גם לא ערוכה לטפל בגידול שכבר צפוי באוכלוסייה. או במילה אחת: לעתיד.
זאת גם הקרקע שעליה צומחות לא רק מחאות מוצדקות, אלא גם כוחות פופוליסטיים שינצלו אותן תוך טיפוח סנטימנטים כמו שנאת זרים וכמיהה להעדפת הכוח על חשבון הדמוקרטיה
המסקנה הזאת היא חלק מהרכיב הפסיכולוגי שגלום בדהרה של רכבת הנדל"ן. הציבור מבין שהמשבר הפוליטי של שלוש השנים האחרונות לא נגמר רק כי בטורי הפרשנות הפוליטית מתמוגגים. ממשלת החילופים היא רעיון מבריק מבחינה פוליטית עם הרבה מאוד יתרונות ברמה הלאומית (בוודאי לעומת האלטרנטיבה), אבל מתכון ליציבות של ממש זה לא. וכדי לטפל לעומק במשבר הדיור, בצורה שגם תגרום לכל השחקנים בתחום להרגיע, אין מנוס משלטון שלא חי רק מעימות לעימות, עם הפוגות לטובת הקמת ועדות חקירה. בינתיים, הישראלים רואים שאפילו רפורמה במחירי הירקות והפירות לא עוברת בלי מהומה ואיומים בתג מחיר מתוך הקואליציה.
(צילום: נויל האריס)
זה נכון לא רק לצרה אקוטית כמו המחסור בדירות, אלא לכל האתגרים העצומים שמשחרים לפתחה של המדינה בעקבות הגידול הצפוי באוכלוסייה. למעשה, ככל שהבעיות הללו (דיור, פקקים, חינוך, בריאות, אקלים וגם מצב של מדינה דו-לאומית ללא זכויות אזרח מלאות לפלסטינים) דורשות פתרון יותר קוהרנטי וארוך-טווח, כך המבנה הפוליטי רק נעשה ארעי ורעוע יותר: רוטציות, נורווגים, דחיית בעיות היסוד למועד יותר נוח ועדכונים יומיומיים על מצב כאבי הבטן של איילת שקד.
עינב שיףצילום: נמרוד סונדרס המשך המגמה, ואחרי ראש ממשלה עם שישה מנדטים אין שום סיבה שהיא תיעצר, תבשר על החמרה בכל הקטגוריות הנ"ל. ואלה לא החדשות הכי גרועות: זאת גם הקרקע שעליה צומחות לא רק מחאות מוצדקות, אלא גם כוחות פופוליסטיים שינצלו אותן תוך טיפוח סנטימנטים כמו שנאת זרים וכמיהה להעדפת הכוח על חשבון הדמוקרטיה.
לכן גם אם שר האוצר טרח להתעורר ובכירי משרדו מגבשים תוכניות, ספק אם השוק יתרשם: הוא מסתכל על התמונה הגדולה ורואה באופק הקודר את ישראל בשנת 2050, בעוד המבנה הפוליטי הנוכחי לא מסוגל להגיד כמה זמן נמשכת קדנציה.
- עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
