אני אוהבת להגיע לכותל המערבי. קשה להסביר את החיבור הרגשי שיהודים רבים, מכל הזרמים, חשים למקום שמסמל במידה רבה את השלמת החזרה שלנו לביתנו ההיסטורי. לא צריך להיות דתי, בטח לא אורתודוקסי, כדי להרגיש את החיבור למקום. חילונים גמורים עורכים לילדיהם את בר המצווה שם, האתר הוא מוקד עניין גם לאנשים שאינם יהודים, הפתקים בין האבנים מספרות סיפורים אישיים וקולקטיביים קטנים וגדולים כאחד. כולם שווים בפני הכותל.
אלא שהיהדות לא נותרה במקום אחד, ובעולם חי מספר גדול יותר של יהודים אפילו מאשר בישראל. התפוצות הצליחו באופן יוצא מהכלל לשמר את היהדות שלהם לצד התפתחותם של זרמים נוספים שאינם רק האורתודוכסיה ההלכתית המוכרת. כל מי שזוכה כמוני לחיים ציבוריים, יודע ומרגיש את החיבור יוצא הדופן שיש לקהילות היהודיות בעולם, במיוחד בארה"ב אבל לא רק. השאלות ההלכתיות התפתחו לצד לידתם של הקונסרבטיבים והרפורמים - סוגיית ההפרדה בין נשים לגברים, האם נשים יכולות לכהן כרב וכחזן, האם נשים יכולות לעלות לתורה.
כל מי שביקר אי פעם בבית כנסת בקהילה יהודית בחו"ל, ידע לספר שקבלת השבת לא בהכרח הייתה מוכרת לו. היה בה טעמים וריחות אחרים גם אם החזיקו ממש באותו סידור כפי שמחזיקים בו בבית כנסת אורתודוכסי. כדי לשמר את היהדות הם בנו לעצמם קהילות ודרך שאפשרה להם להיאחז בשורשיהם.
מהעולם הזה, הם הגיעו גם לכותל. מהמקום השוויוני בין נשים וגברים וחיפוש אחר הדרך הנכונה לכלל הקהילות להרגיש בבית בסלע קיומנו. לאחר שנים של מחלוקת קשה שבאה לידי ביטוי גם בארועי ראש חודש בהם נשות הכותל נכנסו עם ספרי תורה, עטופות בטליתות ולעיתים בתפילין. הן זכו לתגובות אלימות ומעוררות פלצות. זכותם של ציבורים מסויימים להרים גבה ולהרגיש אי נוחות אל מול הטקסים וזכותם של אנשים לחשוב שזאת פרובוקציה אולם האלימות היא זאת שמחללת את היהדות יותר מכל דבר אחר.
"רחבת ישראל"
ב-2016 התניע ראש הממשלה נתניהו בעבודת מטה חשובה בראשותו של היועמ״ש דאז ד"ר אביחי מנדלבליט את "מתווה הכותל". הרעיון היה לבנות רחבה מעל הכותל (שלמעשה כבר נבנתה) בשם "רחבת ישראל" שבה לא תידרש הפרדה מגדרית והזרמים השונים ביהדות יוכלו לקיים את הטקסים שלהם כפי שנוצרו לאורך שנים. למרבה הצער המתווה שאושר בממשלה, לא יושם. אתמול, לראשונה אחרי שנים קבע בג"ץ שבהיעדר החלטה אחרת, הממשלה תיישם את המתווה עליו החליטה. ב-2017 בלחץ החרדים המתווה הוקפא אולם את הרחבה המשיכו להכשיר בידיעה עד כמה העניין מהותי עבור הקהילות בעולם.
כששר המשפטים טוען לאחר הפסיקה אמש ש "מדובר בחציית קו אדום" יש להמליץ לו לקרוא את תשובת הממשלה מפיו של מזכיר הממשלה אשר אומר שההנחיה היא המשך יישום החלטה 2785 שענייני הסדרי התפילה בכותל המערבי.
זה לא רק בג"ץ שקיבל את ההחלטה הנכונה במקרה זה אלא גם הממשלה בעצמה בהכירה את תרומתו האדירה של הקהילות היהודיות למדינת ישראל - מחוייבות שהתגברה אלף מונים מאז 7/10.
איילת נחמיאס ורביןהגם שיש תמונות המתעדות את רחבת הכותל לפני קום המדינה, כשאין הפרדה בין נשים וגברים, אני מודה שמבחינתי זה לא סוף העולם. אבל אני לגמרי מבינה ומכבדת את מי שעבורם ההפרדה היא דבר בלתי מתקבל על הדעת ועל כן הפתרון של "רחבת ישראל" הוא מודל נהדר ליצירתיות ושכל ישר - הרחבה נוגעת בכותל אבל נישאת מעליו. היא מייצרת מקום מעורב למי שחפץ ואינה מפריעה למי שזקוק להפרדה בשעת תפילה - בבחינת זה נהנה וזה אינו חסר, יהדות במיטבה.
כאמור אחרי 7/10 מקומן של הקהילות היהודיות והמחויבות שלהן לעם ולמדינה אינן שנויות במחלוקת. כן, גם יהודי שמעביר את חייו בחו"ל, המעורבות והאכפתיות שלו ממדינת ישראל ראויות להערכה ולחיבוק חם. טוב תעשה מדינת ישראל אם תחבק אותם היטב לחיקה בין אם מדובר בתפילה בכותל המערבי או בסוגיית הגיור הכואבת.
התפוצות הן המשפחה המורחבת שלנו. כמו בכל משפחה מחובתנו לכבד דרכו של כל חבר בה - זהו סוד עוצמתנו.
איילת נחמיאס ורבין היא חברת כנסת לשעבר
