קבוצת אנשים בעלי חזות ערבית מתקרבת לבית שממוקם בהתנחלות. עוד לא לגמרי ברורה הכוונה שלה, אבל ניכר שהם לא עוברי אורח מקריים. אם בשלב זה, איכשהו, הנורות האדומות טרם נדלקו - עניין חריג לכשעצמו - תוך זמן קצת מתברר שפניהם לא לשלום ולא לאחווה. עכשיו תשאלו את עצמכם: מה הסיכוי שתקרית כזאת לא נגמרת בפצועים ואולי אפילו הרוגים מקרב הפורעים (שהיו מיד מוגדרים "מחבלים")? כמה פוליטיקאים ואנשי תקשורת היו מתלוננים שהם יצאו משם בחיים ו"לא למדנו שום דבר מ-7 באוקטובר"?
כמה ימים אחורנית, הפעם בגבולות הקו הירוק. המוני ערבים מתנפלים על תחנת משטרה ומציתים אותה, אחרים חוסמים את תנועת הרכבת וכוחות מאורגנים גם פולשים למרחב הפרטי של קצין בדרגת ניצב. ושוב, מה הסיכוי שאירועים כאלה היו מסתיימים באופן אחר, נניח, מהתוצאות הקטלניות של הטיפול במהומות אוקטובר 2000? האם ראש הממשלה והשר האחראי היו שותקים, כפי שקרה בתחילת השבוע? האם בתקשורת היו מאפשרים לנציגים ערבים להוציא מילה מהפה שהיא לא גינוי חד משמעי ונטול "אבל"?
"איך יהודים פוגעים כך אחד בשני?", שאלה בדמעות מאירה סולברג, אשתו של שופט העליון נועם סולברג, שהוא ומשפחתו עברו אמש את מה שהיא הגדירה כ"פוגרום" בידי מפגינים חרדים. הפליאה הזאת, האותנטית כל כך, מלמדת גם היא על תפיסת עולם פופולרית במיינסטרים הישראלי, כאילו שעצם זהותה הדתית והלאומית מקנה לה חסינות מפני אנשים קיצוניים ואלימים. אפשר להבין מדוע היא נוטה לחשוב ככה בשעה של צער ותדהמה: ממש על סף ביתה הפכו הפגיעות של יהודים בפלסטינים לשגרה, והטיפול של הממלכה בטרור היהודי בהחלט מותיר את הרושם שזה לא נורא: העיקר שלא "יהודים פוגעים כך אחד בשני".
וכמו כדי לחשוף את נקודת העיוורון, בא פאנליסט ב"פטריוטים" - אם אירוניה הייתה כסף, ערוץ 14 היה עשיר יותר מתאגיד דיסני - והשיב לגב' סולברג בלי להתבלבל, שהיא לא צריכה להתפלא: "בעלך עומד מנגד, שלא לומר משתף פעולה, כששופכים פה את דמם של אנשים" ולכן "אל תחשבי להסתתר בבית המלך מפני היהודים". ושוב, ערבי שהיה משמיע טקסט כזה אחרי פוגרום היה מזומן אחר כבוד לחקירה – וזה עוד במקרה שעל התחנה מפקד אדם במצב רוח מכיל במיוחד. במקרה היותר סביר זה היה נגמר בצילום עם אזיקונים, פלנלית ודגל כחול לבן ברקע.
ממש על סף ביתה הפכו הפגיעות של יהודים בפלסטינים לשגרה, והטיפול של הממלכה בטרור היהודי בהחלט מותיר את הרושם שזה לא נורא: העיקר שלא "יהודים פוגעים כך אחד בשני"
כמובן שאין הכוונה להציע ואפילו לא לרמוז על הצורך של המדינה להפעיל את אותה אלימות כלפי הציבור החרדי, שבמשך שנים ספג את נחת זרועה של המשטרה באופן דומה לאוכלוסיות מיעוט אחרות בישראל (ערבים, יוצאי אתיופיה ועוד). אולם הסחף החרדי אחר הזרמים הקיצוניים והמיליטנטיים, שמתבטא גם בהחרפת המחאות וגם בתגובות הפתלתלות והמביכות של מנהיגי הציבור, רק מדגיש את קיומו של פער פריבילגי בין מיעוט יהודי עם כוח פוליטי למיעוט לא יהודי שאפילו האופוזיציה היהודית (ברובה המוחלט) לא מוכנה אפילו לגעת בו עם מקל. וכשזה המצב, מאירה סולברג לא תהיה האחרונה לשאול "איך יהודים פוגעים כך אחד בשני".
