המפלצת דוממת עכשיו. היא רובצת בקצה המגרש הנושק לכביש 25 בואכה צומת סעד, מוקפת פגרי אופנועים וטויוטות לבנות. יותר לא תיטול חיים. שוב לא תזרע מוות. מכונת המלחמה האימתנית של הנוחבה תסיים את חייה כמקור לחלקי חילוף.
(עריכה: אסף קוזין צילום: ירון שרון)
שי אוחיון מביט בתיעוב בטנדר השחור. "תראו את המפלצת שיצרו המחבלים הארורים. הם הניחו פה משקולת, בנו במה, הציבו עליה מקלע כבד 0.5 עם מגן". הוא מראה לנו את אחד הכדורים שנמצאו בטנדר, קוטרו כשל בוהן אדם. "הסימון האדום בקצה הקליע נועד לחולל בעירה. הם ירו בכל מה שעמד בדרכם. למזלנו, הרכב נתקע בשוחת חול ונעצר שם. אני לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם היה ממשיך קדימה".
לא רחוק מאיתנו עומד ג'יפ יונדאי תמים למראה. "הוא הגיע אלינו למגרש עם שאר הרכבים מבארי", מספר אוחיון. "לא היו לו לוחיות רישוי, אבל כשבדקנו את מספר השלדה גילינו שמדובר ברכב עזתי. מצאנו בתוכו הזמנה לחתונה. כמה שזה אבסורדי".
בימים כתיקונם הוא פקיד במס הכנסה, מנהל תחום ורכז בכיר במשרד פקיד שומה 5 בתל אביב. אבל מאז 7 באוקטובר מסופח אוחיון למס רכוש, ובכובעו הנוכחי הוא מנהל את המגרש הסמוך למושב תקומה, שבו רוכזו כל כלי הרכב שנפגעו בשבת השחורה.
כ-1,600 כלי רכב מסוגים שונים – מקלנועיות ועד משאיות – הובאו לכאן ולמגרש נוסף, קטן יותר, בתחום מועצת שדות נגב. רכבים שרופים, רכבים מנוקבי כדורים, רכבים שספגו ירי נ"ט, רכבים שנמעכו תחת שרשראות הטנקים, רכבים שהפכו לעיסת ברזל בלתי מזוהה. רבים מהם שימשו כמלכודות מוות לנוסעיהם, שנקלעו למארבי חמאס בצמתים או ניסו להימלט מהטבח במסיבה. כך שזה לא סתם מגרש גרוטאות; זו זירת רצח ענקית.
כ-400 כלי רכב שנפגעו בצורה שטחית תוקנו והוחזרו לבעליהם. השאר הוגדרו כטואטל-לוס, בהם כ-280 רכבים שנשרפו כליל. "אם המכוניות האלה היו יכולות לדבר, הן היו מספרות לנו את הסיפור של 7 באוקטובר", אומר מנהל מחוז הדרום פיצוי ישיר במס רכוש ירון בן-נעים, המכהן בשגרה כראש היחידה הארצית לאכיפת הגבייה ברשות המסים.
בן-נעים ואוחיון אחראים לדאוג לכך שכל בעלי הרכבים, או המשפחות השכולות, יקבלו פיצוי על הנזק החומרי. הם מרבים להשתמש בביטויים כמו "שיפוי" ו"ניזוקים", בכל זאת פקידי מס הכנסה. אבל כאן הם לא רק פקידים. הם גם עדים. עדים לזוועה. את מה שראו וחשו והריחו במקום הזה, שעננה קודרת של מוות מרחפת מעליו גם בימים שטופי שמש, לא ישכחו לעולם.
"כשהביאו את הרכבים הראשונים מהשטח הגרריסט היה לבד, ואני באופן אישי, יחד עם עובד שלי, עזרנו לו להוריד את הרכבים מהגרר", נזכר בן-נעים. "נכנסתי לאחת המכוניות, התיישבתי ליד ההגה, ופתאום אני קולט שהמושב ספוג בדם. הריח שהיה בתוך האוטו נצרב בתודעה ולא עזב אותי לפחות במשך חודש ימים. הייתי נכנס לאוטו שלי בבוקר כדי לנסוע לעבודה – ומריח את הדם".
אוחיון מצביע על אחת המכוניות. "זה רכב שנרצחו בתוכו ארבעה בני אדם. זק"א הוציאו את הגופות עוד בשטח, אבל כשהוא הגיע לכאן שני עובדים שלנו, ירין וחיים, מצאו חתיכת גולגולת על מושב הנהג. לפני כמה ימים גילו באחד המכוניות שרידי ילד קטן".
בכניסה למתחם מוטלת שלדה מפויחת של מה שנראה כמו רכב מסחרי. "זה האמבולנס מהמסיבה", מספר שי. "כמה מהחבר'ה הצעירים ניסו לתפוס בו מחסה. אבל זה לא עזר להם. המחבלים ירו אר-פי-ג'י והאמבולנס התחיל לבעור. אנשי זק"א גילו בתוכו ומתחתיו שרידים של שמונה גופות. בסופו של דבר נמצאו בו עקבות DNA של לא פחות מ-16 נרצחים".
הרכבים סודרו שורות-שורות, כמו חניון של שלדי מתכת חלודים ומעוותים. מתנדבי זק"א עברו רכב-רכב כדי לנקותו משרידי אדם ולהביאם לקבר ישראל. אבל כשמכונית בוערת במשך שעות על יושביה, זה לא מספיק. בשלב מסוים עלה הרעיון לחפור בור ענק ולקבור בו את כל הרכבים השרופים. עד מהרה הבינו שזה לא מעשי, ושקבורה של מאות רכבים חלודים עלולה לפגוע במי התהום. הפתרון ההלכתי שנמצא הוא לשאוב את האפר מתוך המכוניות ולהביאו לקבורה בצורה מרוכזת.
המשימה הוטלה על רס"ן במיל' יניב חיים טייב, הרב של מחוז הדרום בפיקוד העורף, שאחראי על צוותי האנו"ח (איסוף נתונים וחללים). "הגענו לפה ב-10 בדצמבר ועבדנו במשך שלושה שבועות, עד שסיימנו לשאוב את כל הרכבים השרופים", הוא מספר.
"כשסיימנו את העבודה ערכנו פה טקס זיכרון", מספר טייב. אחד החיילים שלי התפלל 'אל מלא רחמים'. אמרנו קדיש, קראנו פרק תהילים ושרנו את התקווה. בסוף גם ביקשנו סליחה מכל הנרצחים למקרה שלא נהגנו בכבודם. כמה חבר'ה ממש חזקים דמעו פה"
איך זה מתבצע?
טייב: "מגיעים לרכב עם שואב אבק תעשייתי ורואים מה חוסם את הגישה לתוכו, אם זה הגג או הדלתות שלא נפתחות. יש לנו צוותים מפלוגות חילוץ של פיקוד העורף שמצוידים במסור דיסק ובמפסקי מתכת, והם חותכים ומסירים את החלקים שמפריעים כדי שנוכל לעבוד. לפני שמתחילים לשאוב את האפר, מרימים ביד את כל החלקים הגסים והגדולים שנפלו פנימה, ותוך כדי מוצאים לצערי גם ממצאי אדם. ואז שואבים את כל האפר לתוך מכלי פלסטיק. כשמסיימים מגיעה המלגזה הצהובה שאתם רואים כאן ומעבירה את הרכב למערום".
המערום המדובר הוא חומה בגובה של כשמונה מטרים שעשויה כולה שלדות שרופות ונראית כמו תפאורה של סרט פוסט-אפוקליפטי. זה מראה מצמרר גם אם אינך יודע מה עברו הנוסעים ברגעים האחרונים לחייהם.
"כשסיימנו את העבודה ערכנו פה טקס זיכרון", מספר טייב. אחד החיילים שלי התפלל 'אל מלא רחמים'. אמרנו קדיש, קראנו פרק תהילים ושרנו את התקווה. בסוף גם ביקשנו סליחה מכל הנרצחים למקרה שלא נהגנו בכבודם. כמה חבר'ה ממש חזקים דמעו פה".
אוחיון: "הפעם הראשונה שבכיתי מאז 7 באוקטובר הייתה פה בטקס".
הרבה דמעות נשפכו במקום הנורא הזה. בעיקר של בני משפחה שבאו לראות את המכוניות שבהן נרצחו יקיריהן. "הגיעה משפחה שהבן שלה נרצח במסיבה", מספר אוחיון. "ברגע שהאבא פתח את הבגאז', הם פרצו בבכי. היה שם ג'ינס של הילד, הזיכרון האחרון שלו. היו אפילו כאלה שבאו עם פסיכולוג".
מה יקרה עכשיו עם כל הרכבים?
בן נעים: "את הרכבים שלא נשרפו אנחנו נוציא למכרז מרוכז כדי שישמשו לחלפים. הרכבים השרופים הועברו לאחריות משרד המורשת, והם ישמשו לצורכי תיעוד והנצחה".
מנכ"ל המשרד נתנאל איזק אומר שעדיין לא הוחלט על פעולות הנצחה ספציפיות. "יש רכבים ששיחררנו למיצג נובה באקספו, וכבר היו פניות של משפחות שכולות להנצחה פרטית. ברור לנו שהרכבים חייבים להיות חלק מהתיעוד וההנצחה של אירועי 7 באוקטובר".
גם שי אוחיון מביט קדימה. "צריך לראות לאן צומחים מכאן, כי בכל משבר יש גם הזדמנות", הוא מתפייט. אבל עד אז, מצפה להם עבודה, "ולא רק באזור הזה של הארץ".
יכול להיות שתמצא את עצמך בצפון?
"זו לא סיטואציה הזויה", אומר שי. "זה יכול לקרות ממש בקרוב".
