כ-2,100 נפגעות ונפגעי תקיפה מינית ממתינות לתורן ביחידות הטיפוליות שמפעיל משרד הרווחה בתחום - ורובן ממתינות לטיפול חצי שנה ויותר. כך עולה מנתוני משרד הרווחה, שפורסמו היום (שלישי) בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת. נשות המקצוע שהשתתפו בדיון, בראשות ח"כ עדי עזוז מיש עתיד, הצביעו על כך שמדובר בהערכת חסר בלבד, משום שהרשימה כוללת רק נפגעות ונפגעים שפנו לקבלת טיפול.
הדיון התקיים על רקע עדויות רבות כי המענים אינם מונגשים ונפגעות רבות אינן מודעות לזכויותיהן. "כשנפגעתי כתלמידת תיכון, אף אחד לא הסביר לי מה עושים", העידה בדיון יעל שוורץ. "כשהתחילו התקפי החרדה לא ידעתי אילו זכויות יש לי, לאן פונים, איך מתמודדים עם דבר כזה. נערה שנפגעה בתקיפה מינית צריכה לנווט לבד בין מערכות הבריאות, הרווחה, ביטוח לאומי, המשטרה - בזמן שהיא רק מנסה להחזיק את עצמה בחיים".
גם זוהר שכטמן, שנפגעה מינית בידי חבורת נערים שלמדו איתה בבית הספר, ומתמודדת מאז עם פוסט טראומה מורכבת, סיפרה על המענים החלקיים ועל חסמים ביורוקראטיים. "כנפגעת לא היה לי מושג מהם האמצעים שעומדים או לא עומדים לרשותי", סיפרה. "עבור הנפגעות, כל יום הוא מלחמה".
לדברי שכטמן, הזכות היחידה שהצליחה למצות היא קצבת נכות מהביטוח הלאומי, אך זו אינה מכסה את מלוא עלויות הטיפולים שהיא נזקקת להם "בשביל להישאר שפויה" - כ-2,500 שקל בחודש. כיום, כשהיא פעילה בארגון "בונות אלטרנטיבה" ומסייעת בעצמה לנשים שנפגעו, היא יודעת לומר שמדובר בבעיה רוחבית. "אם פונה אליי נפגעת ושואלת אותי מי יכול להושיע אותה - אין לי תשובה", שיתפה. "מגיע לנו, הנפגעות, להצליח לחיות ולהשתלב בקהילה. לצערי, עבור הנפגעות שאני מכירה, זה נשמע כמו חלום רחוק".
משרד הרווחה מפעיל כ-90 יחדיות טיפוליות לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, ובמחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות מועסקות עובדות סוציאליות עם התמחות ייעודיות בנושא, שאמורות ללוות את נפגעות ונפגעי האלימות המינית ולהנגיש את זכויותיהן. אך מהדיון מצטיירת תמונה של מחסור בכוח אדם, שמוביל לרשימות המתנה ארוכות לטיפול ולקושי במיצוי זכויות. על פי הנתונים שהוצגו בדיון, בכל המחלקות בארץ מועסקות כ-300 עו"סיות המתמחות בתחום - והן אינן עומדות בעומס.
"רשימות ההמתנה נוצרות כתוצאה מתת-תקינה, זו הבעיה העיקרית", אמרה בדיון אסא בין יוסף, מנהלת מחלקת רווחה וקהילה במרכז השלטון המקומי. "זה נושא שצריך לטפל בו ברמה של תוכנית לאומית, כדי ליצור רצף מענים".
היעדר רצף טיפולי מספק מתבטא, בין השאר, בכך שנשים מגיעות לחדרים האקוטיים לנפגעות תקיפה מינית בבתי החולים, ובהמשך "נופלות בין הכיסאות" כשהן נזקקות להמשך טיפול בקהילה. "הפתרון הוא מענים בקהילה", אמרה בדיון ד"ר איריס שהם, רופאת נשים ומנהלת החדר האקוטי בבית החולים סורוקה. לדבריה, ישנן מטופלות שחוזרות שוב ושוב לבית החולים - פשוט משום שהן לא מוצאות כתובת אחרת. "זה לא צריך להיות הפתרון", אמרה.
"דמיינו מה זה לחכות לרכבת בחוסר ודאות", אמרה דור אילון מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, "ועכשיו נסו לדמיין מה זה לחכות לטיפול נפשי - דבר כל כך מהותי - כל כך הרבה זמן. בזמן ההמתנה, יכולת העמידה של הנפגעת או הנפגע הולכת ונשחקת".
