בצל התיעודים של מחבלי החמאס שפועלים בגלוי כזרוע השלטון ברצועה, לצד מאות אלפי העקורים ששבים לצפון עזה, בעוטף חוששים מסיום המלחמה כשארגון הטרור עדיין משליט את מרותו במרחק קצר מבתיהם, ותוהים אם הקונספציה לא השתנתה אחרי טבח 7 באוקטובר. מירב כהן, שפונתה עם תחילת המלחמה מקיבוץ עין השלושה, אמרה הבוקר (יום רביעי) לאולפן ynet כי "אחרי 7 באוקטובר אמרתי עד כאן - אני לא מוכנה יותר להיות חומה אנושית, דברים לא השתנו באופן שציפיתי".
הריאיון המלא עם מירב ועמית
( צילום: ליאור שרון)
מירב תיארה כי "שילמתי כל חיי בחוסן שלי, ולצערי אני לא יכולה כרגע להסתמך על הצבא שייתן לי מענה ביטחוני. המחשבה היא לא לחזור. זה אזור מלחמה, צריך לקרוא לילד בשמו. הרי היו מטרות למבצע - החטופים לא חזרו הביתה, החמאס לא מוטט, בעצם חזרנו ל-6 באוקטובר והסכנה ש-7 באוקטובר יחזור על עצמו נראית ממשית מתמיד".
מירב מתחה ביקורת על הממשלה, בצל אי-לקיחת האחריות מצד השרים ורה"מ בנימין נתניהו. "איך יופקו לקחים אם בכלל לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית? הם ישבו והבינו איך יכול להיות שלצבא לקח שעות להגיע? האירועים לא נבדקו, אין מסקנות. איך הם רוצים שאחזור ואאמין שדבר כזה לא יקרה שוב בעוד חודשיים, בעוד שנתיים? לא יקרה שאחזור למציאות שבה אני מסכנת את חיי ואת חיי הילדים שלי.
"שוב, אני לא חומה אנושית, המשחק הזה נגמר. לא אחיה מסבב לסבב, לא אקבל 'טפטופים' יותר. די, אני מבקשת לעצמי ולקהילה שלי חיים שקטים. אני יודעת שלמי שחי בישראל תמיד נשקפת סכנה כלשהי, אבל אני רוצה סכנה שמקבילה לזו של מי שגר ביבנה ובתל אביב. אני לא בשר תותחים".
עמית כספי, שמשרת בכיתת הכוננות של קיבוץ כרם שלום, נאלץ להסכים עם מירב. "אני בטוח שזה יחזור, אין פה בכלל ספק", אמר." הטפטופים יחזרו, ואני בטוח שתהיה עוד פלישה כזו או אחרת, קטנה כגדולה. לפחות יהיו ניסיונות. אנחנו לא הולכים לתקופת שלום ואחווה. העניין הוא שאני מאוד מודאג ולא ישן טוב בלילה. אני כמובן מאוד רוצה ומתפלל ומחכה שכל החטופים יחזרו, אבל מספיק ריאלי כדי להסתכל גם על היום שאחרי.
"אנחנו בכרם שלום נמצאים 40 מטרים מהגדר, זאת אומרת שגדר הקיבוץ היא בעצם גבול מדינת ישראל מול רצועת עזה. ב-6 באוקטובר חמאס ישב שם במוצב על הגבול. חלק חשבו שאחרי 7 באוקטובר נוריד את החומות ואולי אפילו תהיה לנו גישה לים, אבל לי היה ברור שאלה חלומות. אני לא רוצה שאחרי שתיגמר העסקה וחלילה תהיה נסיגה מלאה, נחזור חזרה למצב שאחמד עומד 40 מטר ממני, זה מצב בלתי נתפס".
לדעתך, רבים ממפוני העוטף לא ישובו?
"בסופו של דבר הרבה אנשים חוזרים הביתה כי הם רגילים לבית הזה, הם ישובו כמעט בכל מחיר, בין אם זה טוב או לא טוב. אנחנו לא בדיוק יודעים להגדיר מה יעשה שקט. בזמנו, כשביקשנו פרימטר בינינו לרצועה עם חיילים, אז אמרה לי מישהי, 'על מה אתה מדבר? לבארי היו ארבעה קילומטרים וזה לא עזר להם'. אז אני לא יודע להגיד מה יגרום לי לישון טוב בלילה, אבל בטח ובטח לא חזרה ל-40 מטר מרצועת עזה. אנחנו עדיין עסוקים בהתגוננות במקום בהתקפה, כמו עם הרכבת בשדרות. במקום לפתור את הבעיה בתוך עזה".
מיגנו את עצמנו למוות, כולל בנתיב הזה של הרכבת.
"כן, בונים קירות. ראיתי את זה והייתי בהלם, בונים קירות כדי להגן על הרכבת, זאת אומרת שקו המחשבה לא השתנה, הקונספציה לא השתנתה, ואם זה לא ישתנה, אנחנו שוב נחזור חזרה לאותו מצב".
