העיתון האמריקני "וושינגטון פוסט" מביא היום (ד') קולות של אזרחים המשתייכים לקהילה השיעית בלבנון, בסיס התומכים הראשי של חיזבאללה, ומביעים זעם על כך שארגון הטרור גרר אותם שוב למלחמה נגד ישראל. "אפילו לא החלפנו בגדים, ברחנו בפיג'מות שלנו", אמר לעיתון עלי, שנאלץ להימלט מביתו במרג' עיון כמו יותר ממיליון פליטים אחרים אחרי שישראל החלה להגיב בהפצצות על הירי של חיזבאללה.
4 צפייה בגלריה
עשן מיתמר אחרי תקיפת צה"ל בביירות. "המלחמה התחלה, והתקשרתי מהר למשפחה. הם נתקעו בכביש 4 שעות"
(צילום: REUTERS/Claudia Greco)
4 צפייה בגלריה
אש בדאחייה, מעוז חיזבאללה בבירה הלבנונית. "הקהילה השיעית בין הפטיש לסדן"
(צילום: REUTERS/Stringer)
עלי, ששוהה כעת אצל בני משפחה בביירות וביקש שלא לחשוף את שם משפחתו מחשש לנקמה, מרגיש שחיזבאללה הפיל עליו תיק בעל כורחו כשהחליט להצטרף למלחמה והמיט שוב על תושבי דרום לבנון משבר הומניטרי. תחושות כמו שלו מלמדות על הסכנה הכפולה הנשקפת כעת לארגון השיעי: מצד אחד הצהרות ישראל על כוונתה להשמידו, ומצד שני שחיקה של התמיכה הפוליטית בו בתוך לבנון עצמה.
"הקהילה השיעית נמצאת בין הפטיש לסדן ועומדת כעת בפני חשבון נפש", אמר לעיתון פיליפו דיוניג'י, פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת בריסטול ומחבר ספר על חיזבאללה. "הם רואים בחיזבאללה את הארגון שייצג את האינטרסים שלהם ואת ביטחונם, אבל גם מתחילים להבין שהוא מוביל אותם לעימותים שגובים מהם מחיר כבד מאוד. שחקן לא מדינתי כזה זקוק ללגיטימיות כלשהי כדי להתקיים, ואין לו אותה – הוא הופך לארגון שאכפת לו רק מעצמו".
כמה תושבים ששוחחו עם "וושינגטון פוסט" הביעו תמיהה על החלטת חיזבאללה לתקוף את ישראל – במיוחד בתקופת הרמדאן. "הם אפילו לא חשבו על הרמדאן, שזה היה לילה ושהיה קר. הם לא חשבו על התושבים", אמר לעיתון האדי מוראד, רופא שיעי מלבנון שמתנגד לחיזבאללה. הוא סיפר שבלילה שבו גלשה המלחמה ללבנון הוא מיהר לפנות את הוריו מביתם במזרח לבנון, אזור שגם בו נהנה חיזבאללה מדומיננטיות.
לפי העיתון, החלטת חיזבאללה להיכנס למלחמה סופגת ביקורת גם ממי שנמנו במשך שנים עם תומכיו. ראדה, אישה שיעית שעדיין מחפשת מחסה בביירות, סיפרה שתמיד תמכה בארגון בפומבי, אבל עכשיו היא תוהה איזה טעם יש בנקמה על המלחמה נגד איראן, משום שהדבר לא יניב שום תועלת לטהרן או לעם הלבנוני: "המחיר ששילמנו לא מספיק? עקירה, הרס, חורבן".
לין חרפוש מארחת כעת 17 מבני משפחתה שהפכו לפליטים: "אני זוכרת שכשהתחילה המלחמה התחלתי להתקשר למשפחה שלי ולהגיד להם שהם חייבים לעזוב מיד את הפרברים הדרומיים של ביירות. הם היו תקועים בכבישים ארבע שעות". לדבריה רוב בני משפחתה תומכים בחיזבאללה כבר שנים ארוכות, אבל גם בקרבם ניכרת אי שביעות רצון מהכניסה הנוכחית למלחמה. היא מספרת שהיא עצמה נמנתה בעבר עם תומכי חיזבאללה, אבל חדלה מכך ב-2006, ופנתה לקדם מפלגה חילונית מהאופוזיציה.
חיזבאללה עדיין נהנה כמובן מתמיכה באוכלוסייה השיעית, לא רק בשל כוחו הצבאי אלא גם בשל התמיכה הכלכלית והסוציאלית שהוא מעניק לחבריה – תמיכה שרבים מהם אינם מאמינים שממשלת לבנון תוכל לספק להם. עם זאת רבים מהם מפקפקים במהלכיו האחרונים, ולא מעטים מציינים גם את העובדה שהמזכ"ל החדש נעים קאסם, שמונה אחרי חיסול חסן נסראללה, נעדר את הכריזמה שהייתה לנסראללה, ולכן נהנה מהרבה פחות לגיטימיות להאריך את המלחמה נגד ישראל: "מי יכול היה שלא לאהוב את נסראללה?", אומר הפליט עלי. "אם מישהו מהקהילה שלנו היה טוען שהוא לא אוהב אותו, הוא היה משקר. אבל עכשיו זה נגמר; אנחנו צריכים לחיות".
