התקיפות וחילופי האש בין הצדדים במפרץ הפרסי נמשכים, אבל ככל שניתן להבין את המתרחש בראשו של דונלד טראמפ – משימה יומרנית מלכתחילה – הוא לא באמת מעוניין לחזור למלחמה מלאה עם איראן. אז בעצם מה קורה כאן?
הנשיא האמריקני לא מבין את ההתנהלות של הצד השני. כמי שרגיל לעולם העסקים האמריקני התכליתי והממוקד, האיטיות והקשיחות שבהן מנהלים האיראנים את המו"מ מתישות אותו. הוא כועס על כך שבטהרן עדיין מחזיקים בקלף משמעותי (מצר הורמוז), ומנצלים אותו למתוח את החבל ולהפר את מזכר ההבנות. תוסיפו לזה את העובדה שהסיטואציה מציירת אותו כרכרוכי בעיני האלקטורט שלו בבית, רגע לפני בחירות האמצע בארה"ב, ולפניכם מתכון לנשיא עצבני ומתוסכל, מה שמתבטא בין השאר בהחרפה בהתבטאויות שלו ("הם חלאות, חולים").
הנזק שנדגרם לבסיס אמריקני בקטאר:
צילומי לוויין מקטאר
(צילום: soaratlas)
מכל הסיבות הללו הוא מורה בימים האחרונים לתקוף צבאית באופן נקודתי. המטרה היא להרתיע את האיראנים, לדחוף אותם למו"מ תכליתי יותר, להעניש אותם על הפגיעות החוזרות ונשנות במעבר החופשי בהורמוז, ולהצטייר כתקיף בעיני הציבור האמריקני. היום, הוא גם כבר הודיע על חזרת המצור על נמלי איראן, והטלת 20% דמי מעבר ממטען הספינות שיעברו במצר האסטרטגי.
את התקיפות האחרונות של ארה"ב באיראן ושל איראן על מדינות הסביבה צריך לראות כחלק מהמשא ומתן. שני הצדדים מנסים לשפר את התנאים שבהם תסתיים המלחמה. הבעיה היא שהזמן לא בלתי מוגבל: ב-21 ביוני חתמו הצדדים על מזכר הבנות והפסקת אש זמנית ל-60 יום, ובינתיים כבר בוזבזו שלושה שבועות. האמריקנים הפנימו שהאיראנים מעוניינים למרוח זמן מתוך הנחה סבירה שהחל מספטמבר-אוקטובר, טראמפ ימצא עצמו עסוק בדברים אחרים לגמרי.
אם הנשיא רוצה פרס נובל לשלום, הדבר האחרון שהוא צריך זה חידוש של המלחמה לקראת הסתיו. ההחלטה על הזוכים מתקבלת בדרך כלל בספטמבר ונמסרת פומבית סביב 10 באוקטובר. במקביל כאמור צריך טראמפ להתכונן לבחירות האמצע בתנאים לא פשוטים, בעיקר אם מחיר הנפט יעלה. לכן הוא מנסה לדחוף את איראן בכוח האש בחזרה למסלול של מו"מ.
תיעוד מהתקיפות בחוזסטאן
האיראנים משחקים משחק כפול: מצד אחד הם משחררים התבטאויות לוחמניות, איומים אישיים נגד טראמפ והצהרות על כך שמזכר ההבנות בטל ומבוטל. מצד שני גם הם יודעים שהאלטרנטיבה שלהם היא חזרה לחנק סנקציות כלכליות.
השימוש במצר הורמוז התברר כחרב פיפיות לשני הצדדים. האיראנים חשבו שיוכלו לחנוק את הכלכלה העולמית, להפסיק את המלחמה ולהכתיב את התנאים לטראמפ. אבל האמריקנים מצאו אלטרנטיבה חלקית במסלול שצמוד לחוף העומאני ובעזרה נקודתית לספינות. שני הצדדים יודעים שהמצב הזה לא יכול להימשך לנצח, אבל כדי לחזור למו"מ, נראה שיש צורך בפרק צבאי קצר.
ולפרק הצבאי הזה יש מניע נוסף: הסבלנות הפוקעת של ערב הסעודית ומדינות המפרץ, המפסידות העיקריות מהמלחמה באיראן. הן, שמזוהות באופן ברור כחלק מהמחנה האנטי-איראני, הופקרו לספוג טילים מבלי יכולת להתגונן. לא מן הנמנע שטראמפ מבין זאת ומנסה לתקן את הרושם של ידידיו במפרץ על ידי הפעלת לחץ צבאי על איראן.
מה תעשה ישראל?
מה שמתרחש בימים אלה במפרץ הפרסי לכאורה לא קשור ישירות לישראל. לו רצו האיראנים לחדש את המלחמה מול ישראל, מספיק היה שיגור אחד לכאן. הם לא עושים זאת, ולא במקרה. במקביל, האמריקנים לא מתירים לישראל את הרסן. זה עוד נדבך המלמד שמדובר בשלב זה באירוע מצומצם המתקיים בתוך מסגרת המו"מ האמריקני-איראני.
בישראל יש מחלוקת פנימית מה נכון לעשות בעת הזאת. ההערכה הרווחת היא שאין סיכוי להגיע עם האיראנים להסכם קבוע וטוב (מבחינת ישראל). לכן נותרו שתי אפשרויות אסטרטגיות: הראשונה היא תמיכה בחידוש המצור הכלכלי על איראן, מה שיכול להשפיע על החלשת שלטון האייתולות. האפשרות השנייה היא תקיפה מסיבית על תשתיות שתחשיך את המדינה ותנטרל את היכולת של המשטר להכניס כסף (נפט), מה שעשוי להוציא את המפגינים לרחובות.
לא הותר הרסן. שר הביטחון כ"ץ, ראש הממשלה נתניהו והרמטכ"ל זמיר
(צילום: מעיין טואף, לע״מ)
כך או אחרת, חלון ההזדמנויות הבא של האופציה הצבאית הוא רק אחרי בחירות האמצע, ותלוי בתוצאות שלהן. אם טראמפ יפסיד ויאבד את השליטה על הקונגרס, הוא יתקשה להורות על חידוש המלחמה. אם ייצא מנצח, הוא יוכל לעשות מה שהוא רוצה.
האם בכל זאת יש סיכוי שהוא יחדש את הלחימה לפני בחירות האמצע? ההערכה בישראל שהסיכוי לכך נמוך. אבל המצב תמיד יכול לצאת משליטה, למשל בגלל פגיעה איראנית בחיילים אמריקנים שתחייב את טראמפ לתגובה קשה מאוד. במקרה כזה, כל האפשרויות נפתחות מחדש.
