הפועלים מעזה שתקועים באשקלון
(צילום: ריקי כרמי, גיל יוחנן)
ברחבי העיר באשקלון, במקומות מסוימים בצידי הכביש, פועלים מרצועת עזה ממתינים שייקחו אותם לעבודה. בכל יום רגיל הם יוצאים ונכנסים דרך מעבר ארז עם אישור לעבוד בישראל, מגיעים לעיר ומוצאים עבודה בשפע, אבל בימים אלו הם תקועים. ברגע שהוכרז על מצב מיוחד בדרום, שכלל פריסת מחסומים, והחל מבצע "עלות השחר" הם גילו שאין להם דרך לחזור הביתה.
חלקם צעירים וחלקם מבוגרים, השאירו את כל חייהם מעבר לגדר. הם סיפרו שיש עשרות אלפים כמוהם בישראל, חלק לא רוצים לחזור אבל חלק גדול מהם משווע להיות עם בני משפחתם בעזה. באשקלון, חלק מהפועלים שנתקעו ישנים בחניה על הכביש, סמוך מאוד למחסום ארז, בתקווה שמישהו ישים לב אליהם.
2 צפייה בגלריה
"מה יש לנו לחפש פה בלי עבודה?". פועלים מעזה שנתקעו באשקלון
(צילום: ריקי כרמי, גיל יוחנן)
"אף אחד לא מסתכל עלינו. אתם רואים את הכלב ולא את האדם, ולא רק אתם אלא כל העולם. אתם לא מסתכלים עלינו כמו בני אדם", סיפר אחד הפועלים מבית לאהיא, בן יותר מ-60 שכבר 50 שנה מגיע יום יום לעבוד בישראל. "אלו לא חיים בשבילנו. אף אחד לא עובד כרגע. לא נתנו לנו ללכת הביתה בגלל הסגר. אני יכול לחזור כל יום עד השעה 19:00 בערב אבל לא נתנו לי לחזור. הלכנו למחסום ויש שם אנשים שישנו שם על הרצפה וחזרו לפה. מיום שלישי אין אפשרות לחזור".
ניידת משטרה הגיחה, והפועלים התפזרו במהרה. למרות שיש להם אישורי עבודה עדיין אסור להם לשהות במקום שבו הם נמצאים, אלא רק במקום אחר מוסדר ומקורה שהעירייה הקצתה להם. אבל הם טוענים שהסיכוי למצוא שם עבודה הוא אפסי. "למה לא נתנו לנו ללכת הביתה? אין עם מי לדבר. מה יש לנו לחפש פה בלי עבודה?", אמר אחד מהם.
2 צפייה בגלריה
חלק מהפועלים ישנים על הכביש, סמוך למחסום, בתקווה שמישהו ישים לב אליהם. מעבר ארז
(צילום: AFP)
כאן אין להם מקום שבו הם יכולים להסתתר מפני הרקטות מהרצועה והלב שלהם נמצא עם המשפחות ששם. "אנחנו כל הזמן מדברים עם המשפחה. בכל מקום מפחדים, גם פה וגם שם. עד מתי זה יהיה ככה?", אמר אחד הפועלים, שהוסיף כי הוא סובל מבעיה רפואית. "אין לי כדורים לסוכרת כי אני לא יכול לקנות כאן, אני חייב להגיע הביתה. איפה אני אמצא עכשיו רופא שירשום לי מרשם לכדורים".
אחד הפועלים הצעירים סיפר שהוא חושש מאוד לחיי ילדיו. אשתו הלכה לעולמה והוא נותר לגדל לבדו ארבעה ילדים קטנים, כשהקטן ביותר רק בן שנה. כבר כמה ימים שהם נמצאים לבדם עם אנשים טובים שעוזרים להם, מעין קייטנה שלקחה אליה את הילדים האלו. "כולם מפחדים ויושבים בבית. אין להם מה לעשות. אני רוצה לחזור לראות את הילדים שלי. מה הם יעשו בלעדיי בזמן הזה? שרק יתנו לנו לחזור", הוא אמר.
לא כולם רוצים לעזוב את ישראל ולחזור לעזה, אבל יש לא מעט שרק מחכים לאפשרות הזו. "אנחנו לא קשורים ללחימה הזו, לא מכאן ולא מכאן", הם אמרו. "באנו כדי להתפרנס ועכשיו אין לנו אפשרות לחזור הביתה".
גיל יוחנן השתתף בהכנת הכתבה
