"זה היה גיהנום": כך תיארו היום (חמישי) בכפר יונה את הפגנת הענק שנערכה אתמול בערב בעיר. כ-20 אלף חסידי גור, ובראשם האדמו"ר רבי יעקב אריה אלתר - ראש החסידות הגדולה בישראל, והמנהיג הדומיננטי במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, הגיעו לעיר השקטה שבשרון, שלידו שוכן כלא 10 שבבסיס בית ליד, במחאה על מעצר עריקים חרדים המשתמטים מגיוס. למרות שההפגנה לא גלשה לפסים אלימים, בכפר יונה הביעו זעזוע מהלכלוך הרב שהשאירו המפגינים, ומהעובדה שחלק מהמוחים גם עשו את צרכיהם בפומבי.
השתן שנשאר. תושבי כפר יונה לאחר ההפגנה ליד כלא 10
(צילום: ליאת לרנר)
6 צפייה בגלריה
"שנים של מחאות כאן". הפגנת חסידי גור בכפר יונה ליד כלא 10
(צילום: AP Photo/Ariel Schalit)
את המילה פסטורליה כאילו המציאו על המרפסת בדירתו של דודו סלמה מכפר יונה. מולה שוכן בית הקברות של העיר, ומבעד לעצים ניתן היה לראות את בסיס בית ליד ברקע. בשבוע האחרון סלמה, שעבר לעיר ב-2019, אירח בכל ערב את חבריו לצפות במשחקי המונדיאל על מקרן ענק. בכל ערב פרט לאתמול – אז חבריו לא הגיעו, אבל אנשי חסידות גור הגיעו גם הגיעו. עשרים אלף מהם.
"זה היה גיהינום", הוא אמר בכעס, וסיפר איך ראה ממרפסת ביתו את המוני חסידי גור נוהרים לכיוון הבסיס לצורך ההפגנה. "מישהו, אולי בממשלה או בצבא, צריך לקחת מפה את הכלואים, להזיז אותם דרומה. מה שקרה פה היה רק נקודת הקצה של שנים של הפגנות כאן בכל ערב".
שום דבר מהשקט הרגיל של כפר יונה לא הזכיר את מה שהתחולל שם אמש, כש-20 אלף מפגינים צבאו על הבסיס. במשך כשלוש שעות הם היו שם, וכשעזבו לאחר הוראת הרבנים, הם הותירו אחריהם מראות קשים. הכבישים בשכונת גבעת אלונים הסמוכה לבסיס התמלאו בשקיות ניילון שנזרקו ברחוב, ולדברי תושבים גם גללי צואה וריח שתן ניכרו בשטח.
ההפגנה הערב מול כלא 10, והחגיגות לאחר ההודעה על שחרור אחד העריקים
(צילום: מיקי שמידט, סעיף 27א לפי חוק זכויות יוצרים)
"כל השכונה הייתה מזבלה", תיאר סלמה, והראה לנו תיעודים שהופצו בקבוצת הווטסאפ השכונתית. "זה היה יותר גרוע אפילו ממגרש כדורגל אחרי משחק, ערימות של זבל". העירייה אמנם ניקתה במהלך הלילה את מרבית הנזק, אך לתושבים שכבר סובלים מהפגנות מול הכלא הצבאי במשך שנים – כולל אחת קטנה יותר הערב – נמאס.
הסיוט של תושבי השכונה החל אתמול בבוקר, כאשר השמועות על הפגנת הענק החלו לתפוס תאוצה. לקראת הצהריים כבר הסתובבה ביניהם הודעה של העירייה שהזהירה אותם להשתדל שלא לצאת מהבית בשעות אחר הצהריים. התושבים הבינו מיד את גודל האירוע הצפוי. חלקם הוציאו את ילדיהם מבתי הספר מוקדם מהרגיל ונהרו הביתה כדי להימנע מהפקקים. אך גם לאחר שהרבנים הכריזו שתלמידיהם ישובו לספסל הלימודים, ההרס נותר וטלטל את השכונה.
בזה אחר זה סיפרו תושביה ל-ynet היום כיצד נראתה השכונה בתום העצרת. אחדים מהם התעכבו על תיעודים שהופצו מאתמול ובהם נראו, לטענתם, אברכים שנכנסו לבית הכנסת המקומי כדי להשתמש בשירותיו. אחרים סיפרו כי מי שלא נכנס למבנים ציבוריים השתמש ברחובות השכונה כפח זבל אחד גדול, ויש גם מי שתיאר את הרחובות, הקירות והפחים כמשתנה.
"הם השתינו וחירבנו על כל השדרה, בתוך שיחים וגם סתם בחוץ – וכל זה קרה כשיש פה ילדים קטנים שעברו לידם", סיפר ירדן, תושב המקום. "הייתה להם משאית שחילקה להם אוכל ושתייה, ואת הלכלוך הם פשוט השליכו על הכביש. אז לא רק שהם סגרו אותנו בבתים ברעש נוראי, הם גם לכלכו ולא ניקו".
מורן קפלן, שמתגוררת בכפר יונה כבר תשע שנים, לא רק הביעה צער על ההבדל בין ציוץ הציפורים המוכר לה לבין זעקות התפילה שנשמעו, אלא גם סיפרה על הפחד שאחז בה ובילדיה. "היו פה 20 אלף איש. כל כפר יונה היא 23 אלף תושבים. השכונה הייתה נצורה, עם מסוקים באוויר. אחרי השנים האחרונות הילדים הקטנים שלי פחדו".
קפלן, כמו תושבים אחרים בשכונה, שבה והדגישה כי לשכונה יש כביש גישה אחד לכניסה וליציאה – והוא היה פקוק אמש. לדבריהם, עולה השאלה מה היה קורה במקרה של אירוע רפואי דחוף.
"מה שהיה כאן זה פוגרום", היא טענה. "הם פרקו מהאוטובוסים ונעו על ציר גילה. הם השתינו איפה שבא להם, פרצו לבית כנסת לחפש שירותים, השתינו על הקירות, על נדנדות ומגלשות. זה היה פשוט נורא".
לדבריה, למרות שהיה כוח שיטור באזור להפגנה שלא אושרה רשמית על ידי המשטרה – הדבר לא סייע. "זו הפקרות. אולי אנחנו לא מעניינים אף אחד, אז דורסים אותנו. כל אחד ירד עם שקית ניילון וכולן הושלכו על הרצפה לאורך כל הכביש. התושבים נאלצו גם בערב להישאר עם ערימות זבל וריח של שתן, וככה ללכת לישון, כי העירייה ניקתה רק בבוקר".
לדבריה, בשלב מסוים אמש אזרה אומץ וניסתה ללכת עם בתה בת ה-10 לחוג, אך מהר מאוד שבה על עקבותיה. "הם קראו לנשים פה שיקסה והחלטתי לא לחשוף אותה לכך, לכן ויתרתי".
קפלן, כמו יתר תושבי היישוב, הציעה לא פעם לצבא להחזיק את העריקים במתקן אחר – אולי בדרום, רחוק משכונת מגורים – אך לדבריה עד כה הבקשות נפלו על אוזניים ערלות.
"אם כל אלו שהיו פה אתמול היו מתגייסים – היינו מסודרים", קבעה שרה, תושבת השכונה. "זה מרתיח את הדם, ואתמול הם שברו שיא. אנשים לא יכלו לחזור מהעבודה הביתה. בסוף היה פה מלוכלך לגמרי, כמו אחרי מלחמה. הם השתמשו ברחובות לעשיית צרכים. אני ניסיתי לתפוס אחד בכניסה לבניין שלנו ואמרתי לו שזה לא שטח ציבורי – והוא בכל זאת נכנס".
את אורלי פגשנו בזמן שהוציאה את כלבה לטיול – דבר שלא ממש התאפשר לה בשעות הערב אתמול. היא גרה כאן כבר שבע שנים, ואתמול, לדבריה, הייתה ההפגנה הקשה ביותר. "הוצאנו את הילדים מוקדם מבית הספר כי חסמו את הכביש ב-12. מסיבת הסיום בגן נדחתה ואני הפסדתי יום עבודה.
"היו פה עשרות אלפים. הביאו להם שירותים כימיים, אבל לא מספיק לכולם, וחלקם עשו צרכים ברחובות, על מכוניות ועל קירות בתים. הם גם הגיעו עם הרבה שקיות שפשוט נזרקו על הרחוב. הרחובות היו מזוהמים. זה הרגיש שאנחנו לא חיים בבית שלנו אלא במצור, שמפר את שגרת החיים".
