הצבא קורס. אין מספיק חיילים לחזיתות המרובות שנפתחו בשנות ממשלת המלא-מלא ימין. עוד אנו נלחמים בדרום, והנה אנחנו בלבנון, קפיצה לאיראן, ומיד אחרי, שר הביטחון על אדמת סוריה. עטוף בשכפ"ץ ומאיים, וחזית הגדה הבלתי מטופלת מתעוררת.
חיילים מוזרמים גם לשם. חייבים. ואנטישמי חדש קם עלינו לכלותינו — ארדואן. הפתרון שמציעים לנו בגוש השינוי (ובגוש המנסים — וינטר, הנדל וטרופר, אדלשטיין וארדן, וגנץ), הוא גיוס לכולם. שוויון בנטל. וכל אחד מנסה לצעוק את זה יותר חזק ויותר מבטיח.
אויבינו, היזהרו לכם.
הפגנת חרדים ליד כלא 10
(צילום: מיקי שמידט)
בני-ברק תיכף מצטרפת למלחמה נגדכם. חכו-חכו שתלמידי ישיבת פוניביץ' יגיעו לשדה הקרב. אתם עומדים להיכנע, ואנחנו נפתור סוף-סוף את בעיות הביטחון. אחרי שיגויסו החרדים, תשקוט הארץ.
שיהיה ברור. החרדים צריכים לקחת חלק בנטל ובכלל, להשתלב יותר במרקם החיים. אבל זה מצריך מלחמה חדשה. היא לא תיפתר בהצהרות המתלהמות של ליברמן, לפיד, בנט ובהבטחות הסולידיות יותר של איזנקוט. כאילו אין לנו די חזיתות, שדחוף לנו עכשיו לפתוח חזית חדשה. בתוכנו.
גם במלחמה הזו אנחנו סופגים בינתיים תבוסה קשה, אבל הפוליטיקאים המנותקים לא קוראים מציאות וממשיכים עם ההכרזות הפומפוזיות והפופוליסטיות על פסע מהניצחון המוחלט גם במערכה הזו, אם רק תתחלף ממשלה.
כמו שהימין המלא הביא ביטחון, ככה ממשלת השינוי בזעיר אנפין תצליח לגייס חרדים בהמונים. צריך וראוי שזה באמת יקרה. אבל לא ככה.
גם את המלחמה הזו צריך לנהל במוח ולא בכוח. להכין תוכניות עתידיות, ליצור הידברות עם מנהיגי הציבור של "נעשה ונשמע" — לכל מה שיורו לו רבניו. ומה יהיה על העומס שחיילי המילואים הנהדרים והטובים לא יכולים לו?
לבד מיאיר גולן, שמציע דרך אחרת זולת מלחמה נצחית (אבל דוהר גם הוא על הסוס המנצח של גיוס חרדים), אין פוליטיקאי אחד שנותן אופק. תקווה.
אין הצעות חילופיות למי שמאמין שלנצח נאכל חרב. מישהו שיבטיח לצמצם חזיתות במקום להרבות חיילים. כולם מכריזים בבהלה שפתרון שתי מדינות לא נראה להם, והרי ברור שזה מה שיקרה בסוף. אחרי שנגורש במקלות ואבנים, וישפכו נהרות של דם, ונהיה מדינה מצורעת ומבודדת יותר ויותר. יכריחו אותנו.
שי כרםאו — עד שיהיו מנהיגים אמיצים כמו האיש ההוא. רבין. ובינתיים — מבטיחים לנו הקלה בנטל. החרדים יתגייסו וישתתפו במלחמת לבנון העשירית, ובסבב הבא בעזה, ובחזית הקרבה מכיוון הגדה — שלידה האינתיפאדות שידענו יראו לנו קייטנה.
פתרון לחבית חומר הנפץ בשטחים יש למישהו? בנט? ליברמן? לפיד? אייזנקוט?
כולם ימין. פרס נובל לשלום לא יגיע לאזור שלנו גם אם ממשלת השינוי תיבחר. אבל למה חמיצות? אז לא מבטיחים לנו יונה עם עלה של זית. אבל מרגיעים אותנו שיתווספו חיילים חדשים לצבא ויהיה שוויון! הילדים והנכדים שלנו יילחמו כתף אל כתף עם אחינו החרדים. כולם ייהרגו — באופן שווה. כולם יישאו בנטל החיים על חרבינו.
והשלום? וסיום הסכסוך? הס מלהזכיר. אסור. מי שידבר על זה, לא יצליח להביא מנדטים. נמות ולא נסכים לפתרון סופי לסכסוך.
