כבר מהימים הראשונים אחרי התקפת חמאס הרגישו בצה"ל ובמערכת הביטחון כי במקביל למלחמה שנוהלה נגד האויב האכזרי שמדרום ומצפון, החלו גורמים בכירים בממשל הישראלי, ועוזריהם, "לנהל עוד שתי מלחמות מקבילות, הפעם כלפי פנים", כפי שאומר גורם צבאי בכיר במילואים שגויס מיד ב-7 באוקטובר ושירת במגע קרוב עם הלשכות במשך מאות הימים הבאים. "שתי מלחמות שהן בעצם אחת", הוא מסביר.
נתניהו "חושף" את "המענה המלא" למבקר המדינה, פברואר
(צילום: רועי אברהם/ לע״מ)
המלחמה הראשונה, לדבריו של הבכיר: "להעביר את כל האחריות והאשמה למה שקרה, מה שקורה ומה שיקרה, כל פעולה או התפתחות שלא מסומנות כהצלחה מובהקת, מהדרג המדיני למערכת הביטחון וקהילת המודיעין".
המלחמה השנייה: "סך המהלכים שצריך לבצע כדי לאפשר את הניצחון במלחמה הראשונה. מדובר במערך עצום של פעולות, רובן חשאיות, נסתרות, ערמומיות, חלקן זדוניות, חלקן הגדול לא חוקיות וכולן בלי יוצא מהכלל לא מוסריות או ישראליות או ציוניות, כלומר - לא כאלה ששמות את טובת המדינה במרכז אלא את טובתם של פלונים", והכול במטרה להשתלט על התיעוד וזרימת המידע פנימה והחוצה, הווה, עבר ועתיד, של כל מה שמתרחש וכל נייר שהתקבל או נשלח, תויק או הוצפן, מהלשכה הכי רגישה במדינה.
וכך, קו מחבר בין שורת פעולות ממש בימים הראשונים של המלחמה של לשכת ראש הממשלה לוודא שתיעוד הדיונים הביטחוניים וקבינט המלחמה יבוצע בידי אנשי הלשכה, יכלול רק עותק אחד, וזה צפון בכספות בירושלים, לפרשת זיוף הפרוטוקול של השיחה השנייה בבוקר המלחמה בין המזכיר הצבאי אבי גיל וראש הממשלה נתניהו, לבין הזכות להקליט במערכת ההקלטה הטמונה בחדר הדיונים שנלקחה מצה"ל, לגיוס חיילות וקצינות ששירתו בעבר בלשכת ראש הממשלה על ידי גורמים בלשכה שהם לא המזכיר הצבאי כדי שיסייעו בהכנת גרסתו המהונדסת של נתניהו לוועדות החקירה ומבקר המדינה, אבל שיעשו זאת בשקט, שיעברו על עשרות אלפי מסמכים אבל בלי לספר לאיש מה הן עושות ולטובת מי.
וכך, בפיקוד הבכירים בלשכה, נוצר המסמך שנתניהו הציג כגרסתו המלאה, אותה מסר למבקר המדינה. סדרת התחקירים שאנו מפרסמים בשבועות האחרונים חשפה כי המסמך הזה, שנתניהו התיימר להציג כחתירה שלו לאמת ושקיפות, הוא בעיקר טיוח, מניפולציות, סילופים ולפעמים גם שקרים בוטים.
וכך, בדוגמה שאנו חושפים לראשונה - דוגמה מובהקת לאופן שבו מהנדס נתניהו את המציאות במסמך 55 העמודים - מופיע השימוש שהוא עושה בדוח מודיעין מיוחד של שב"כ מ-19 בפברואר 2023, שכותרתו לבדה אמורה הייתה להרעיד את לשכת ראש הממשלה: "בניין הכוח של חמאס ב-2022 - התקדמות לביסוס יכולות ראשוניות של 'צבא מדויק'".
מתוך מסמך שלם ורווי אזהרות חמורות על התעצמות דרמטית, דלה נתניהו משפט בודד מסעיף 2: "ההשקעה של חמאס בתחום הדיוק ממחישה את החשיבות שהתנועה מייחסת לייצור 'מכפילי כוח', גם בשל הצורך לגשר על הפגיעה ביכולת שלה לממש פשיטה יבשתית לשטח ישראל (המכשול בגבול הרצועה)". המטרה ברורה: לייצר מצג שווא בפני הציבור ומבקר המדינה כאילו שב"כ הרגיע וקבע שהמכשול של נתניהו שלל מחמאס את יכולת הפשיטה.
אלא שהתבוננות במסמך המקורי חושפת כיצד נתניהו חתך את הפסקה באמצעיתה ומחק את כל ההקשר שמסביבה. מיד בהמשך אותו משפט שהביא נתניהו, נכתב במפורש בשב"כ: "ועדיין, היעדר מענה מספק לשיבוש הישראלי מגביל את יכולותיה בתחום, כאשר רק פריצת דרך טכנולוגית (בסיוע איראני), יחד עם הגדלה משמעותית של הסד"כ, עשויה לאפשר לה להשיג אפקט אופרטיבי ואסטרטגי משמעותי יותר".
כלומר, השב"כ לא קבע שהאיום סוכל, אלא התריע שחמאס פועל במרץ למציאת הפתרונות כדי להשיג את אותו אפקט בדיוק. את החלק הזה, כמובן, נתניהו העלים.
ההשמטה הופכת לקריטית עוד יותר כשמביטים במה שהשאיר נתניהו מחוץ לציטוט לפניו ואחריו: סעיף 1 של המסמך, שהועלם לחלוטין, מזהיר מפני "קפיצת מדרגה של הזרוע הצבאית בתחום הדיוק ההתקפי. נכון להיום, לצד מאמץ האש, הזרוע מסוגלת להוציא לפועל מהלכים התקפיים 'מדויקים' נגד יעדים אסטרטגיים בישראל"; סעיף 3 מתריע על "הגדלת הארסנל (להערכתנו, ב-1,000-1,500 רקטות)", שדרוג הטווח ושדרוג מערכי התת-קרקע בדגש על פריסת דלתות הדף לחיזוק תחושת הביטחון של הארגון בשימוש בתשתיות; סעיף 4 מתאר את הקשר ההדוק עם "הציר השיעי", שעשוי "לספק מענה לצווארי בקבוק טכנולוגיים של הזרוע" הצבאית.
מדוע מחק נתניהו את כל אלה? משום שחשיפתם הייתה מוכיחה שבפברואר 2023 הונחה על שולחנו תמונת מצב מבהילה של חמאס הבונה צבא התקפי מתוחכם, מציאות שהפריכה לחלוטין את מנטרת ה"חמאס מורתע", וחייבה אותו, כגורם שכל הערכות המודיעין של צד כחול אודות צד אדום מונחות על שולחנו, לפעול במקום להמשיך לקנות שקט - ולסייע בפועל לחמאס לסגור את פערי המוכנות באמצעות כסף קטארי, שזמן קצר אחרי שהתחיל להגיע לעזה, תוך התנגדות חריפה של שב"כ, דיווחו קצינים באמ"ן העוסקים במלחמה בכספי טרור לנתניהו כי חצי מהתקציב של הזרוע הצבאית, עז א-דין אל-קסאם, מגיע מקטאר. במה נתניהו בחר אנחנו כבר יודעים.
ה"מענה המלא" הפך ל"חלק קטן"
הפרסומים בסוף השבוע וגל ההדף העצום - שאליו הצטרפו גם התגובות על הריאיון עם המזכיר הצבאי לשעבר, האלוף במיל' אבי גיל, שכעד מספר 1 שנמצא בשטח הכי קרוב לראש הממשלה אישרר ואף חיזק מאוד את הפרסומים - יצרו חור בחומת השתיקה שמסביב לטיפול במסמכים, הקלטות ותיעודים היסטוריים מאז 7 באוקטובר בלשכה. למרות שהלשכה לא הגיבה לרשימת שאלות מפורטת ששלחנו אליה בתחילת שבוע שעבר, אולי כי פשוט לא ממש היה להם מה להגיד, נדמה כי בהמשך השבוע וברבות התגובות הרגישו שם שאין להם ברירה והם חייבים להגיב, ובראיית הדברים שעשויים להתרחש, לא בטוח שזו הייתה ההחלטה הכי חכמה שלהם.
נתניהו בחר בזכות השתיקה אל מול שאלות התחקיר ששלחנו לו. במקום זאת, וחמישה ימים מאוחר יותר, הוא פרסם גרסה חדשה לדברים שאמר. "כולנו רוצים להגיע לחקר האמת על אירועי 7 באוקטובר", אמר נתניהו. ולכן, נתניהו אישר את הציטוטים, נתניהו החליט מה יושחר, ונתניהו הודיע שהתוצאה מנקה את נתניהו. הליך יעיל מאוד. בעיקר למבוקר.
"המענה המלא" של נתניהו למבקר המדינה, בפברואר:
ה"החלק הקטן" בפוסט ברשתות, באוקטובר:
בסרטון שצירף הוא הסביר כי "חלק מהקטעים הרגישים מבחינה ביטחונית הושחרו". אלא שההשחרות (המעטות מאוד) אינן מסבירות את הקטעים החסרים (הרבים מאוד) שנתניהו טרח לא לצטט, כפי שנחשף בתחקיר, מאותם מסמכים, לעיתין מאותן פסקאות ואף קטיעת משפטים שנראו לו פחות תורמים למאמץ הכללי. למשל, מתוך הערכת אמ"ן הוא ציטט כי "הפלסטינים לא יהיו הכוח המניע מאחורי מערכה רב זירתית" - והשמיט את ההמשך: "אך יכולים לייצר את התנאים ש'יסבכו' את המצב ויקרבו אותה". ההסתייגות שהפכה את המשפט לאזהרה נשארה בחוץ. וזו רק דוגמה אחת מעשרות רבות.
ב-5 בפברואר החזיק נתניהו את מסמך 55 העמודים מול המצלמה והכריז: "הערב אני חושף בפניכם, אזרחי ישראל, את המענה המלא שלי למבקר המדינה". הוא גם הסביר בדיוק למה התכוון: "המסמך שאני מחזיק ביד כולל את התשובות שנתתי למבקר המדינה". בהמשך טען כי "המסמך הזה כולל תמלילים של דיונים ביטחוניים ומסמכים רבים לאורך 12 שנים".
אז זה היה בפברואר. עכשיו, אחרי שהמסמך הועמד מול המקורות ונחשפו ההשמטות והסילופים, הוא מתואר בפוסט שלו ברשתות החברתיות כ"רק חלק קטן שאושר לפרסום". לצדו צצו לפתע ״קרוב לאלף מסמכים״, ״לא מסוננים ולא מושחרים״. כשהמסמך שימש לזיכויו, הוא היה ״המענה המלא״. כשהתחילו לבדוק אותו, הוא נעשה ״חלק קטן״.
גם עמוד המבוא אינו מותיר ספק מה נתניהו הציג לציבור. בסעיף 1 נכתב: "מסמך זה הוכן על ידי ראש הממשלה כמענה לשאלות של מבקר המדינה״; ״רה״מ הציג את תוכנו למבקר המדינה וצוותו״. בסעיף 3: ״הדבר מחייב את חשיפת תשובותיו למבקר לציבור הרחב״.
המסמך הזה. תוכנו של המסמך הזה. תשובותיו למבקר. נתניהו ידע להיות ברור מאוד לפני שהתברר כמה מסוכן להשוות את הציטוטים למקור.
ויש גם עניין קטן עם הנספחים. בסעיף 2 כתב: ״בסיום הפגישה סוכם כי רה״מ יכין את כל הנספחים הרלוונטיים ותיקבע פגישה נוספת לסיכום הנושא״. מיד אחר כך תיאר את הקפאת הביקורת בידי בג״ץ. הנספחים, לפי התיאור שלו, עוד נועדו להכנה ולהעברה, אבל אז, כך הוא סיפר, הרשעים של בג"ץ סגרו למבקר את העסק, ולכן, כך עולה, הוא לא הצליח להעביר אליו את אותם נספחים. אז מאיפה פתאום צצו עכשיו, כשצריך לדלל את את 55 העמודים בהרבה חומר? לפוסט החדש יש מספר מרשים; תאריכי מסירה עדיין חסרים.
ומי החליט מה יראה הציבור? סעיף 4 קובע שהציטוטים ״אושרו לפרסום על ידי ראש הממשלה״. סעיף 5 חוזר על אותו אישור לגבי הציטוטים מהמסמכים הנוספים. סעיף 6 מבהיר: ״החלקים המושחרים במסמך זה לא אושרו לפרסום על ידי ראש הממשלה״.
השחרה ביטחונית מסתירה מידע. ציטוט שנחתך כך משנה את משמעותו. אלף מסמכים, שנתניהו טען בפברואר שכלל לא נמסרו, אינם מחברים מחדש את חצי המשפטים שנמחקו, ואינם מסבירים מדוע דווקא החלקים שמפריעים לגרסת נתניהו לא זכו להיכלל ב״מענה המלא״.
בפברואר נתניהו סיכם: ״אי אפשר לטייח, אי אפשר להסתיר - כולם צריכים להשיב על הכול״. עד שנשלחו אליו השאלות.
