יותר מעשרה בני משפחה שנרצחו, בתים שננטשו, ילדים שלא יכולים ללמוד או לעבוד וחשש מתמיד שהטלפון הבא יבשר על קורבן נוסף: כך נראים בשנים האחרונות חייהם של בני משפחת מוסראתי מלוד, בלב אחד מסכסוכי הדמים הקשים בחברה הערבית עם משפחת ג'רושי - שבו לא פעם נפגעו חפים מפשע, כולל נשים וילדים, שכל חטאם היה שנולדו לאחת המשפחות. אחרי תקופה ארוכה שבה נמנעו מלדבר בפומבי, איסמעיל מוסראתי, שאיבד בסכסוך את שני בניו עלי וסאמר וקרובי משפחה נוספים, החליט לשבור שתיקה.
"אם יש גיהינום פה בעולם הזה, זה אנחנו", הוא אמר ל-ynet. "אנחנו חיים בגיהינום. לאבד שני ילדים בהפרש של חודש וחצי, ילד אחרי ילד - אני אפילו לא יודע איך לתאר את ההרגשה הזאת. מרוב שזה כואב, אי אפשר לתאר את זה במילים".
עדות בלתי נתפסת: 10 קרובי משפחה של איסמעיל נרצחו - בהם שניים מבניו
הסכסוך שבו מעורבים בני המשפחה נמשך כבר שנים וגבה קורבנות משני הצדדים. במהלך השנים נקשרו חלק ממעשי הרצח לעימותים של משפחת מוסראתי עם משפחות וגורמים עברייניים אחרים באזור לוד ורמלה, במסגרת הסכסוך עם בני משפחת ג'רושי.
לדברי מוסראתי, ראשיתו של מעגל הנקמה הייתה בחשד שבנו היה מעורב ברצח או סייע בביצועו. "זה התחיל מחשד כאילו הבן שלי עזר באיזו רציחה", סיפר. "זה התפתח, והיום הגענו למצב שאיבדנו יותר מעשרה אנשים מהמשפחה. נשים, ילדה, אנשים מבוגרים, צעירים. איבדתי שני בנים, שני אחיינים, את אחותי, את אחותה של אשתי ועוד קרובי משפחה".
הילדה נורתה בשנתה
רשימת הקורבנות במשפחה ארוכה. באוגוסט 2021 נרצח חוסאם מוסראתי, בן 23, בירי בלוד. באוקטובר 2022 נרצח סברי מוסראתי (30). ביוני 2024 נורה למוות עלי מוסראתי (26) בתוך מכונית בחיפה, וכחודש וחצי לאחר מכן נרצח אחיו סאמר מוסראתי, בן 32, באזור מתחם שרונה בתל אביב.
אחד ממקרי הרצח המזעזעים ביותר התרחש באוקטובר 2024 בכפר קאסם. סיהאם מוסראתי, ילדה בת 10, נורתה למוות בזמן שישנה במיטה בבית דודתה. לפי החשד, המתנקשים הגיעו למקום כשהם מתחזים לשוטרים. באותו אירוע נרצחה גם דודתה, מאי עיסא בת ה-29, ואחיה של סיהאם, עדי, נפצע באורח אנוש. זמן קצר לאחר מכן, בנובמבר, נרצח בלוד גם קרוב משפחתם כאמל מוסראתי (34). גם עודאי מוסראתי, בן 28, נרצח בדצמבר 2025. בנוסף, במשפחה מציינים אישה בשנות ה-50 לחייה כקורבן נוסף, וכן קורבנות נוספים.
חוסאם מוסראתי. הקורבן הראשון בסכסוך הדמים
סברי מוסראתי
בני המשפחה טוענים כי גם לאחר מעשי הרצח והאזהרות שקיבלו על סכנה לחייהם, הם לא קיבלו הגנה מספקת. כיום איסמעיל, אשתו וחלק מילדיו שוהים מחוץ לישראל. "היום אני לא חי בארץ אפילו", אמר. "אני מרגיש מאוים, אשתי מאוימת, הילדים שלי מאוימים. אין מי שיגן עלינו. המשטרה יכולה לבוא ולהגיד לך 'החיים שלך בסכנה'. בסדר, החיים שלי בסכנה - אם אתם יודעים מי מסכן את החיים שלי, מה עשיתם בנידון? שום דבר. רק הזהרתם אותי".
לדבריו, בני המשפחה הגיעו למצב שבו הם סופרים את הימים שבהם איש מהם לא נפגע. "אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות. אתה מחפש מוצא ואין. אתה צריך לחיות כל יום ביומו ולהגיד: טוב, עבר עוד יום בשלום. זה הכול. הילדים לא יכולים לצאת לעבוד, לא יכולים ללמוד. העתיד שלהם נגמר".
מוסראתי מטיל את האחריות למצב על רשויות האכיפה: "אם המשטרה לא יכולה להגן עלינו כאזרחים, ומצד שני גם לא מאפשרת לי להגן על עצמי, אז מה אני יכול לעשות? אני מחפש כל הזמן תשובות ואין לי. אין לי פתרון".
"התחננתי: רק תעזרו לי לקבור את הילד"
אחד החלקים הקשים בעדותו נוגע לא רק למעשי הרצח עצמם, אלא למה שאירע לאחריהם. לדבריו, הפחד מהסכסוך היה כה גדול עד שאנשים בסביבת המשפחה חששו לסייע להם אפילו בהלוויות.
מוסראתי סיפר כי לאחר רצח בנו הראשון עלי, הוא שהה מחוץ לישראל אך הצליח לחזור כדי להביאו לקבורה. "לא מצאתי חבר, איש דת, שכן, מכר - אף אחד לא הרים אליי טלפון לשאול אם אני צריך עזרה", סיפר. "מצאתי את עצמי לבד מתמודד עם הדבר הזה. הייתי צריך לקחת את הגופה לעיר אחרת, ושם הכינו אותו לקבורה בתשלום. אני לא מדבר על הכסף - אלא על עצם זה שהגעתי למצב כזה. זה משהו שלא נתפס".
עלי מוסראתי. "הייתי צריך לקחת את הגופה לעיר אחרת"
סאמר מוסראתי. "ביקשתי רק שיעזרו לי לקבור את הבן שלי בכבוד. גם את זה לא מצאתי"
כשבנו סאמר נרצח, הוא כבר לא הצליח להגיע לישראל. "לא הצלחתי להשיג טיסה. התקשרתי לאנשים והתחננתי: תעזרו לי לקבור את הילד. לא ביקשתי שיבואו להילחם איתי, לא ביקשתי שיצטרפו לסכסוך. ביקשתי רק שיעזרו לי לקבור את הבן שלי בכבוד. גם את זה לא מצאתי".
לטענתו, הסיבה הייתה איומים שהופנו כלפי מי שישתתף בהלוויות או יסייע למשפחה. לדבריו, אפילו אנשי דת ואנשי ציבור חששו להתערב. "אם אתה איש דת, אימאם במסגד, חבר מועצה או חבר כנסת ואתה נכנע לאיום של רוצח - אז מה אתה?", אמר. "להיות איש ציבור זו אחריות. אם אתה לא יכול לשאת באחריות הזאת, תפנה את הכיסא למישהו אחר שלא נכנע לאיומים".
לדבריו, אחד מאנשי הדת אף סיפר לו באופן אישי כי קיבל איומים ולכן החליט שלא להתערב. "אם פעילים, אנשי ציבור, שייחים ומנהיגים מפחדים, אז איך אנחנו אמורים להרגיש שמישהו עומד לצידנו?", שאל.
"כן, הייתה נקמה"
מוסראתי אינו טוען שהאלימות הייתה חד-צדדית. כשנשאל במפורש אם גם בני משפחתו נקמו על מעשי הרצח, הוא השיב בחיוב. "הייתה, כן, הייתה נקמה", אמר. "אני לא יודע מי ולא יודע מה, אבל נרצחו אנשים גם מהצד השני. כן, נרצחו מהצד השני אנשים".
סיהאם מוסראתי בת ה-10. נורתה למוות במיטתה
מאי עיסא. בת דודתה של סיהאם שנרצחה לצידה
איסמעיל ג'רושי. "סולחה איתם? אני לא יכול לשים את היד שלי ביד של מי שרצח את הבן שלי"
עם זאת, הוא טוען כי בכל הנוגע למקרי הרצח במשפחתו, הוא לא ראה התקדמות ממשית בחקירות. "מה שלא נתפס אצלי הוא שבכל הרציחות שהיו בצד שלנו, אפילו עצור אחד לא היה", אמר. "עצור ליומיים או שלושה, אפילו בשביל להגיד 'הנה, עצרנו' - גם זה לא היה. מבחינתי צריך לשים על זה עשרה סימני שאלה".
מוסראתי אומר שבאחד המקרים עדכן אותו קצין משטרה על מידע מודיעיני שאחד מבני משפחתו ייפגע, ולאחר מכן נרצח אחד מקרוביו. במקרה אחר, לטענתו, לאחר רצח בנו הראשון, התקשר קצין לבנו השני וביקש שיגיע לסכנה בנוגע לסכנה שנשקפת לחייו. "הבן שלי לא סמך עליו ואמר לו: 'אני לא רוצה ממך שום דבר'", סיפר. "חודש לאחר מכן הבן שלי נרצח". לטענתו, אם המשטרה אכן ידעה מראש על כוונות ההתנקשות, למה היא לא תפסה את הרוצחים במקום רק להזהיר את הקורבנות?
בהקשר לכך מסרה המשטרה: "במקרים שבהם מתקבל מידע המצביע על סכנה הנשקפת לאדם, המשטרה פועלת בהתאם להערכת המצב ובכלל זה מביאה את המידע לידיעתו ונוקטת פעולות מבצעיות בהתאם. מטבע הדברים, קיומה של התרעה בדבר סכנה אינו מלמד בהכרח על קיומו של מידע המאפשר לצפות מראש את מועד האירוע, מיקומו או זהות מבצעיו, ולא ניתן לפרט אודות המידע המודיעיני והפעולות המבצעיות הננקטות במסגרת הטיפול בסכסוך".
"סולחה? החיים שלי כבר נגמרו"
למרות מעגל הדמים הארוך, סכסוכים קשים אחרים בחברה הערבית הסתיימו בעבר בהסכמי סולחה. אלא שמוסראתי אומר כי מבחינתו האפשרות הזאת אינה קיימת עוד. "אני אומר את זה בכנות - אחרי שאיבדתי את הבנים שלי, איזו סולחה?", אמר. "אני לא יכול לשים את היד שלי ביד של מי שרצח את הבן שלי. אני אפילו לא יכול לדמיין את זה בחלום".
כאמל מוסראתי. גם הוא נרצח
עודאי מוסראתי. הקורבן האחרון שנרצח בשנה שעברה
גם החשש שהסכסוך ימשיך לגבות קורבנות אינו משנה לדבריו את עמדתו. "אני מעדיף להמשיך בחיים האלה", אמר. "מבחינתי החיים שלי נגמרו מהרגע שהילדים שלי נרצחו. כל יום שאני חי עכשיו הוא שעות נוספות. החיים שלי נגמרו, וגם החיים של אשתי".
לדבריו, ייתכן שהתערבות מוקדמת הייתה יכולה למנוע את הידרדרות הסכסוך. "סולחה הייתה יכולה לעזור בתחילת הדרך, אם מישהו היה לוקח אחריות ומתערב באמת", אמר. "אולי לא היינו מגיעים למצב הזה. אבל אף אחד לא התערב. כולם התעלמו, שמו ידיים על העיניים, סגרו את האוזניים - לא רואים ולא שומעים".
גם כעת, כשהוא לא חי בישראל, תחושת הביטחון לא חזרה. מוסראתי אומר שהוא אינו יודע מי מבני משפחתו עלול להיות הבא בתור. "אני לא יודע מה יהיה", אמר. "יכול להיות שאאבד עוד ילד, יכול להיות שאני אירצח, יכול להיות שאשתי תירצח או שהבת שלי תיפגע. זה מצב שאני לא מאחל לאף אדם".
מהמשטרה נמסר: "מדובר בסכסוך דמים מתמשך בין משפחות, שבמסגרתו משטרת ישראל פועלת לאורך זמן רב במישור המבצעי, המודיעיני והחקירתי, לרבות פעולות גלויות וסמויות, במטרה למנוע אירועי אלימות, לסכל פשיעה ולהביא את המעורבים לדין. מחוז מרכז של משטרת ישראל ימשיך לפעול בנחישות נגד הפשיעה במגזר הערבי, כחלק מהמאבק הלאומי לבלימת מעגלי האלימות ונקמות הדם - למען חיזוק ביטחון הציבור ושלטון החוק".
