חוקי הגיוס בעשרות השנים האחרונות נשענים כולם על אותו פטנט כושל: מצד אחד המדינה נמנעת מלהגביל באמת את היקף הפטורים שמעניקות הישיבות, ומצד שני היא קובעת יעדים מספריים לגיוס חרדים. התוצאה ידועה מראש - היעדים לא מושגים, והאוטונומיה החרדית רק מתחזקת.
בלב המנגנון הזה עומד פטור “תורתו אומנותו”. בפועל, ראש הישיבה הוא בעל הסמכות לפטור בחור משירות. כל צעיר חרדי החייב בגיוס יכול להירשם לישיבה, לחתום על הצהרה שהוא לומד, ולקבל לידו חתימה של ראש ישיבה. הטופס הזה, הזמין באתר “מיטב”, מעניק פטור אוטומטי משירות לשנה - פטור שמתחדש מדי שנה.
הישיבה מקבלת עבור אותו בחור תקציב חודשי קבוע, ופעם בשנה אמורה לעמוד בביקורת של משרד החינוך. למרות הצהרות על ביקורות פתע, נוהג ידוע הוא שתלמידי הישיבה מקבלים הודעה יום מראש להגיע לישיבה שבה מתקיימת “ביקורת”. הפיקוח, אם בכלל, הוא פורמלי בלבד.
חבר הכנסת בועז ביסמוט הגדיל לעשות: לפי החוק שהוא מקדם, אפילו ראש ישיבה כבר אינו נדרש. די בחתימה של “מורשה חתימה בעמותה”. בישראל פועלות מאות, אם לא אלפי, עמותות חרדיות המפעילות ישיבות. מורשה החתימה יכול להיות גזבר העמותה - אדם שלא בהכרח פגש אי פעם את הבחור שעל הצהרתו הוא חותם. גם אם ייתפס בשקר, לא נורא: החוק מעניק הזדמנות נוספת. כך, בפועל, אין ולא תהיה בקרה.
משעשע , ובעיקר מדאיג, לצפות בדיונים בין נציגי משרד הביטחון לנציגי משרד החינוך, כאשר כל אחד מהם מטיל את האחריות לפיקוח על הישיבות על הצד השני. בפועל, האחריות מתפוגגת, והבקרה נעלמת.
בימים האחרונים מונח על השולחן כיוון אחר. הרב דוד לייבל מקדם מתווה גיוס שונה בתכלית: מצד אחד, אין בו מכסות ללומדים ואין בו יעדי גיוס בחוק. מי שלומד באמת ימשיך ללמוד. אך מהצד השני, תהיה אכיפה מלאה ואמיתית על עצם הלימוד. המדינה תחזיק בנתונים, והפיקוח לא ייעשה דרך ראשי ישיבות או עמותות, אלא ישירות. צה״ל יוכל לשלוח צווים לכל מי שתורתו אינה אומנותו בפועל.
לפי המתווה הזה, לומדי התורה האמיתיים יישארו בישיבה, ואילו מי שאינו לומד ייאלץ להיפרד ממנה. זהו פתרון שמגן היטב על עולם התורה, אך מפרק את מנגנון הפיקציה שמאפשר היום פטור גורף
לפי המתווה הזה, לומדי התורה האמיתיים יישארו בישיבה, ואילו מי שאינו לומד ייאלץ להיפרד ממנה. זהו פתרון שמגן היטב על עולם התורה, אך מפרק את מנגנון הפיקציה שמאפשר היום פטור גורף. לא במקרה, זהו גם המתווה שהממסד החרדי צפוי לדחות מכל וכל - לא משום שהוא פוגע בלימוד התורה, אלא משום שהוא מסכן את האוטונומיה החרדית ואת מנגנוני השליטה שנבנו סביבה.
הנהנים העיקריים ממנגנון “תורתו אומנותו” אינם הבחורים עצמם, אלא ראשי הישיבות, מנהלי העמותות והמפלגות החרדיות. ככל שגיל הפטור עולה, וככל שהתלות של הבחור ובהמשך של האברך בחתימת העמותה גדלה, כך מתעצמת שליטת הממסד החרדי בציבור.
ענבר הרוש גיטיצילום: עוז שכטרזו אינה תקלה. זו שיטה. שליטה זו משמרת אוטונומיה חרדית שמחנכת את בניה להתנגד לתפיסה הציונית, לראות במדינה “ועד בית”, ולהימנע מגינוי בריונות כמו זו של אנשי הפלג הירושלמי שהכו את חיילי “חשמונאים”. לכן, או שהמדינה תדרוש גיוס אמיתי - או שתמשיך לממן אוטונומיה שמערערת על עצם קיומה.
ענבר הרוש גיטי כיהנה בעבר כמנהלת מתווה השירות במשרד הבטחון
