מאות בני משפחה, חברים וחיילים הגיעו היום (שישי) לבית העלמין בנתניה כדי ללוות למנוחות עולמים את לוחם המילואים רס"ל רועי וסרשטיין, תושב העיר בן 24, ששם קץ לחייו לאחר ששירת 300 ימים במילואים וסיים לפני כחודשיים סבב נוסף. אביו וארבעת אחיו אמרו עליו קדיש.
הלווייתו של רועי וסרשטיין
מכריו סיפרו כי וסרשטיין שם קץ לחייו לאחר שנחשף למראות זוועה במהלך שירותו ברצועת עזה, ולא עמד בכך יותר. צה"ל ומשרד הבטחון לא מכירים בו כחלל צה"ל, למרות שנפגע נפשית במהלך שירות המילואים. ברחוב המוביל לבית העלמין עמדו רבים עם דגלי ישראל לחלוק לו כבוד אחרון. להלוויה הגיע ח"כ אלי דלל, תושב נתניה, שמכיר היטב את המשפחה והניח זר בשם כנסת ישראל.
דינה אמו של רועי, ספדה: "רועי, אולי אתה בשמיים ואולי במקום ביניים, אבל אתה כבר לא איתנו. רועי, ילד שלי. אני ניצבת כאן היום זקופה כדי להעביר את האור שלך. שתדע כמה אהבה, גאווה, כמה כאב. מדינה שלמה שבורה ומתאבלת עליך. אם רק היית רואה את כל זה היית אומר שזה לא קשור אליך. היית אומר 'רק עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות'. אנחנו נשארים המומים ושבורים. ב-7 באוקטובר יצאת תחת אש להציל אחרים, ראית מראות שאיש לא צריך לראות. שמענו מחיילים ומפקדים כמה פעלת בגבורה. רועי, איך לא הצלחנו לשמוע? איך לא היינו שם בשבילך? רועי, אהוב שלי, אני מבטיחה שתישאר נוכח ולא תִּשָּׁכַח. אני אמשיך לאהוב אותך עד נשמתי האחרונה".
רוני, אביו של רועי, הוסיף: "ילדון שלי אהוב, אני לא יודע מה אנחנו עושים פה. אני לא מאמין שאין לי יותר את המלאך שלי. לא הצלחתי להציל אותך. אני כל כך גאה בך. מ-7 באוקטובר חרפת את נפשך להציל פצועים תחת אש. הצלת חיים של אחרים, אבל לא הצלת את החיים שלך. לא הצלחת להשתחרר ממה שעברת במלחמה הארורה. ילד אהוב, למה עזבת אותנו? תשמור עלינו מלמעלה. שלום לך ילד אהוב שלי".
רב-סרן במיל' עידו, אחיו של רועי, אמר בדמעות: "אחי רועי, גיבור ישראל שרק רצה לתת מעצמו ולתרום למען המדינה ועם ישראל. בחרת לתרום עוד עד שלא יכולת עוד. אומנם לא נהרגת מכדור של מחבלים בעזה, אתה הבאת את הקרב הביתה: רצת בין שריקות - יריות במטבח, ירי פצמ"רים בחדר הכושר וטילי נ"ט בחדר הלימודים. ראית כל הזמן את התמונות של הפצועים שחילצת. במלחמה הזו נלחמת לבדך ולצערי בסוף החלטת לקפוץ על הרימון. רועי ספג בגופו את האש והתופת עד שלא יכל עוד".
"אני רוצה להגיד תודה לכל עם ישראל שנרתם לכל צורך של המשפחה", הוסיף. "תראו את עם ישראל בתפארתו. גם חברי הכנסת יודעים שהוא נפל בשל שירותו הצבאי. אתם יודעים שהמעשה הנכון הוא להכיר בו כחלל צה"ל. אני קורא שוב לבכירי מערכת הביטחון, שר הביטחון, הרמטכ"ל, כל שדרת האלופים: אתם חינכתם אותי כקצין לוחם להחזיר את החיילים בשלום הביתה, שאני אחראי עליהם גם כשהקרב הסתיים. אני קורא לכם - אפשר עוד לתקן. אני קורא מפה לחיילים שלקחו איתם את הקרב הביתה - תשתפו, תדברו. רועי, שתדע שאחיין שלך עוד לא יודע, ואני לא יודע איך לספר לו. רועי אחי הקטן, אוהב אותך ואלחם על ההכרה בך".
האח בר הוסיף: "רועי, אח שלי הקטן, זה כמו הצדיקים של עם ישראל. אין בו שם חטא. התמונה שלו שראיתי אותו לא יוצאת לי מהראש. הוא היה חובש וראה מראות קשים. הוא לא עמד בזה. היו לו מול העיניים כל הזמן התמונות של הפצועים והמתים. תראו איזה יפה תואר הלך. אין לי מילים לתאר מי זה אח שלי, הוא גיבור. תנו לו את הכבוד המגיע לו, בלי מחלוקות".
"רועי, אני מצטער שלא הייתי שם, שלא שמרתי", אמר אחיו תום. "אתה לא שיתפת יותר מדי. רצית להראות שהכול בסדר. אתמול הבנו מהחברים שלך כמה היית מושא להערצה, כמה כולם רצו להיות כמו רועי. אל תהיו כמו רועי: תשתפו, תדברו, תבקשו עזרה אם צריך".
סגן-אלוף משה, מפקד הגדוד של רועי, ספד: "אנחנו, צה"ל, החטיבה והגדוד, זכינו לשרת לצד האדם שאתה מאז השבת השחורה. כולנו כואבים את לכתך. השתתפת בקרבות קשים ופינויים מורכבים. רועי, חבריך מספרים שהיית אדם אהוב, לוחם וחובש. היית אדם אוהב ואהוב, אדם שאפשר לסמוך עליו. משפחה יקרה, אין בפי מילים לנוכח הפער העצום שנפער. אני מצטער בכל ליבי שזו הדרך שבה נפגשנו. נלך בדרכו ובאורו".
