כשסגנו של ג'ורג' וושינגטון, נשיאה הראשון של ארצות הברית, פנה אליו בתואר "הוד מעלתו", הביט בו וושינגטון במבט חודר ואמר לו "קרא לי אדוני הנשיא, לא יותר". היתה זו דוגמה אחת מני רבות לסלידתו של וושינגטון ממוסד המלוכה, ממנה השתחררה ארצות הברית רק מספר שנים קודם לכן. מלכים היו מושחתים ועריצים. תפקיד הנשיא היה חדש וללא אח ורע בהיסטוריה, ותפקידו היה לשרת את העם ולא להיפך.
הרפובליקה האמריקאית היתה יוצאת דופן בסוף המאה השמונה עשרה בעולם שהיה עדיין נתון לשליטתם של מלכים. למעשה, כשניצח וושינגטון את בריטניה בתור מפקד הצבא של ארצות הברית, היתה ציפייה שיהפוך למלך של המדינה החדשה כפי שנהגו מנצחים מאז ומעולם. אבל התוכניות של וושינגטון היו אחרות: בצעד חסר תקדים עבור גנרל מנצח הוא החליט לפרוש מן החיים הציבוריים אל החווה הכפרית שלו. כששמע זאת ג'ורג' השלישי, מלכה של אנגליה שניצח וושינגטון, הוא אמר בתדהמה: "אם זה נכון אז הוא [וושינגטון] האדם הגדול בתבל".
בני אדם הם תאבי כו ולכן מאז המאה השמונה עשרה מדינות הקימו באופן מודע מנגנונים ומוסדות שיגבילו את כוחם. מספר כהונות קצוב היא רק דרך אחת להבטיח שנשיאים או ראשי ממשלה לא יהפכו למלכים בפועל
בני אדם הם תאבי כו ולכן מאז המאה השמונה עשרה מדינות הקימו באופן מודע מנגנונים ומוסדות שיגבילו את כוחם. מספר כהונות קצוב היא רק דרך אחת להבטיח שנשיאים או ראשי ממשלה לא יהפכו למלכים בפועל. אולם בראשיתה של ארצות הברית לא היתה על הנשיא עדיין מגבלה כזו (היא התקבעה רק בתיקון לחוקה בשנת 1951). וושינגטון הבין שעל מנת להבטיח שארצות הברית תישאר רפובליקה ולא תיהפך למלוכה הוא יהיה מוכרח לתת דוגמה אישית ולפרוש מרצונו מהנשיאות כאקט סימלי של התנהגות המנוגדת למלוכנות ועריצות. ואכן הוא התעקש לפרוש לאחר שמונה שנים כנשיא וחזר באופן סופי אל חוותו. וושינגטון, כמו רבים לפניו ואחריו, הבין שהכוח השלטוני משחית גם את הטובים שבמנהיגים.
המורשת המפוארת הזאת שהציב וושינגטון השפיעה על ראשי מדינות מאז ועד היום. אפילו בנימין נתניהו הצהיר ברוח זו באופן פומבי בסוף שנות התשעים שיפרוש אחרי קדנציה אחת או שתיים כראש ממשלה. מנהיגים שזמנם בשלטון מתארך מתרגלים לחשוב שמדינתם לא תוכל להתקיים בלעדיהם. הם מאבדים את הרסנים שהיו להם בתחילה וינצלו את כוחם להתמיד בשלטון, להחליש את המוסדות שעשויים להגביל אותם, ולפגוע בחירות של בני עמם. הכל על מנת להישאר בשלטון. הם ירצו להיות מלכים בפועל, גם אם לא בתואר.
התפקיד החזק ביותר בפוליטיקה
מלוכה היא באופן מסורתי התפקיד הפוליטי החזק ביותר בחברות אנושיות, ולכן אפילו האל מתואר במונחים כאלה במקורות, כמלך מלכי המלכים. כבר בימי התנ"ך היה ברור כי מדובר במוסד מסוכן. לאחר נצחונו של גדעון בן יואש על בני מדין הוא סירב להצעה להיהפך למלך מכיוון שהבין שהעוצמה הגלומה במלוכה שאינה מוגבלת ועוברת בירושה אינה בטוחה בידי בני אדם.
אולם לא רק מלכים אלא גם נסיכים הם חלק מהמורשת הפוליטית במערב. אפילו מפלגת הליכוד היתה עד לא מזמן מפלגת "נסיכים", כפי שכונו דור הבנים של מקימי תנועת החירות ההיסטורית. גם בנימין נתניהו, כבנו של בנציון נתניהו מזכירו של ז׳בוטינסקי, הוא "נסיך" שדרכו לצמרת הליכוד נסללה בשל הביוגרפיה שלו.
אבל נסיכים עלולים להיות מסוכנים אפילו יותר ממלכים, כפי שלימד אותנו מקיאבלי בספרו "הנסיך" (1532) שנחשב בעיני רבים לחיבור החשוב ביותר בפילוסופיה פוליטית. הספר מתאר את הנסיך כשליט מניפולטיבי, חסר עכבות ורוקם מזימות, אשר עבורו המטרה – הישארות בשלטון בכל מחיר – מקדשת את האמצעים. הנסיך המקיאווליסטי סבור שכל בני האדם חושבים ופועלים כמותו ובכך מציב בפנינו מראה קודרת של טבע האדם והאופן בו פועלים מנהיגים.
דוגמא אישית
אולם האם מנהיגים מוכרחים לנהוג כך? כמובן שלא. אנו מצפים ממנהיגים שיתנו דוגמא אישית ושיבינו שאינם מורמים מעם. לא הם ולא בניהם נמשחו להנהיג אלא הם רק ראשונים בין שווים שההנהגה הופקדה בידיהם באופן זמני. אנו מצפים מהם שיקחו אחריות למחדלים ואסונות שהתרחשו בעת שהיו בתפקיד ושידאגו בראש ובראשונה לבני ובנות עמם ולא לאינטרסים האישיים שלהם.
גם בנסיבות הקשות ביותר וושינגטון הציב דוגמה ומופת של מנהיגות מאחדת: הוא בילה את החורף הנורא של שנת 1777 ביער בפנסילבניה יחד עם חייליו וסבל יחד איתם מקור ומרעב. כשקיבל כנשיא החלטות לא פופולריות כמו החתימה על הסכם עם בריטניה שהציבור הנתנגד לו בנחרצות, הוא לקח את מלוא האחריות על ההחלטה לחתום על ההסכם גם במחיר של פגיעה בשמו הטוב ובאהדה הציבורית כלפיו. זה לא שוושינגטון לא היה פוליטיקאי או שלא רצה להיות פופולרי. להיפך, הוא היה עסוק באופן אובססבי בשמו הטוב, דבר שרק מעצים את העובדה שהוא התעלה במכוון מעל האינטרס האישי שלו כפוליטיקאי. וושינגטון דאג בראש ובראשונה למען טובת הכלל גם במחיר של פגיעה אישית בו.
פרופ' ערן שלוללא קרדיטכשעם ישראל ביקש משמואל הנביא מלך אמר לו אלוהים: "לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם". בני אדם לא נועדו לאחוז בכוח מלכים מפאת חולשותיהם. עלינו הישראלים, בתור מי שפועלים במדינה דמוקרטית, חלה החובה לבחור במנהיגים ראויים שרואים עצמם בראש ובראשונה לא כמלכים וכנסיכים אלא כשליחי ציבור ומשרתים שטובת הכלל עומדת בראש מעייניהם.
עלינו למצוא בתוכנו את הג'ורג' וושינגטונים שפועלים בראש ובראשונה למען הכלל ולומר לא למלכים ולנסיכים. ישנם סימנים מעידים כי מערכת בחירות מתקרבת. אחד מסימנים אלו הוא שאחרי תקופה ארוכה נתניהו החל להופיע תכופות בציבור, ואפילו הגיע לגיא ההריגה בניר עוז, דבר שנמנע מלעשותו כמעט שנתיים. תומכיו של נתניהו מחזירים לו בקריאות "ביבי מלך ישראל". וברוח האימרה המפורסמת, היזהרו במשאלותיכם, הן עלולות להתגשם.
פרופ׳ ערן שלו הוא היסטוריון של ארה״ב בחוג להיסטוריה, אוניברסיטת חיפה
