ב-23 באפריל 2015, ערב יום העצמאות ה-67 של ישראל, יצא דורון מדיקר מבית אימו בקריית אתא - ומאז נעלמו עקבותיו. דורון, מתמודד נפש בן 44, יצא להופעה עם טלפון נייד בלבד, מבלי לקחת תעודת זהות או ארנק. 10 שנים חלפו, אך משפחתו מסרבת לאבד תקווה. "אני רוצה לחבק ולא לשחרר אותו", אמרה בכאב אימו של דורון, יונה קורט, שהייתה האחרונה לראותו. בשיחה עם ynet שיתפו היא ובתה עידית בדאגה האינסופית לדורון: "רק רוצות לדעת מה שלומו".
לדף המיוחד של פרויקט "נעדרים" - לחצו כאן
האם יונה סיפרה ל-ynet על היום שבו נעלם בנה דורון, שהתגורר בביתה. "אני זוכרת שהוא היה בבית באותו יום שנעדר. הוא נראה רגיל, ואמר שהוא הולך להופעה בפארק ושיחזור מהר. הוא לקח רק טלפון נייד - ולא חזר משם", שיתפה. "ב-3:00 לפנות בוקר התקשרתי לבני הבכור ואמרתי לו שדורון לא חזר עדיין. הוא יצא לחפש אותו במקומות שאנחנו יודעים שהיה מגיע אליהם, עד 6:00 בבוקר, אבל לא מצא אותו".
"דורון למד לנגן על פסנתר וגיטרה והיה דובר חמש שפות. הוא היה רגיש מאוד, אהוב מאוד, ילד יפה, והיו לו מלא חברים שהיו מוכנים לתת לו כליה מרוב שהיה אהוב"
"אמא הייתה האחרונה שראתה את דורון", הוסיפה האחות עידית. ״זה היה יום העצמאות והוא פשוט יצא מהבית, אמר שיחזור ולא שב. הוא יצא בלי תעודת זהות, בלי כרטיס אשראי, בלי שום דבר. פשוט יצא ונעלם". לדבריה, בעברו דורון היה יוצא לעיתים למספר שבועות וחוזר הביתה, אך תמיד היה לוקח עימו טלפון ונמצא בקשר עם המשפחה.
"אמא התחילה לדאוג, הוא אמר שהוא יוצא וחוזר, כרגיל", אמרה עידית. "גם אם הוא היה הולך ליום-יומיים זה היה בסדר, כי היה לו חבר בירושלים שהיה נוסע אליו, או שלפעמים הוא היה נוסע לקברי צדיקים כדי לחפש רוגע נפשי. ייתכן שבפעם הזו הוא איבד את הדרך. אני לא יודעת מה לחשוב, קשה לחשוב על הדברים האלה".
7 צפייה בגלריה
"הוא לא הצליח להיות בצבא יותר משנה, ולא הצליח להיות במערכות יחסים". דורון בזמן השירות בצה"ל
דורון מדיקר, האח השני מבין ארבעה, גדל בירוחם בצל הורים גרושים. "דורון לא הרגיש טוב. בגיל 23 הוא התחיל לחזור בתשובה, ושנה לאחר מכן כבר הייתה לו נפילה נפשית והוא הוכר כמתמודד נפש", הסבירה האחות. "היו לו כל מיני עניינים שהוא לא הבין, והוא נכנס להזיות שרודפים אחריו. החיים שלנו היו קשים.
"יש היגיון עצוב בדרך שלו. הוא הרגיש כלוא, שהנפש שלו חולה. הוא ידע את זה וסבל, ואמר שהוא 20 שנה נכנס ויוצא מבתי חולים ונוטל כדורים, ושום דבר לא משתנה", המשיכה עידית. "הוא הלקה את עצמו על האכזבות והכישלונות שהיו לו בדרך, למשל בצבא ובזוגיות. הוא לא הצליח להיות בצבא יותר משנה, ולא הצליח להיות במערכות יחסים".
"אמא לא סיפרה לי, ואני חלמתי שאני רואה אותו לידי וליד המיטה של הילד שלי, כשהוא מחייך. שאלתי אותו בחלום 'מה אתה עושה פה?', והוא חייך והלך. קמתי וישר התקשרתי לאמא. שאלתי אותה 'מה קורה, איפה דורון?', והיא אמרה שהוא נעדר שלושה ימים. ככה גיליתי"
לדבריה, "הוא לא סיים תיכון אבל היה חכם מאוד, ולמד לבד באוניברסיטה הפתוחה. הוא למד גם לנגן על פסנתר וגיטרה ודיבר בחמש שפות. דורון היה רגיש מאוד, אהוב מאוד, ילד יפה, והיו לו מלא חברים שהיו מוכנים לתת לו כליה מרוב שהיה אהוב".
מדיקר התגורר כאמור אצל אימו בקריית אתא, חי מקצבת ביטוח לאומי ונהג לרוב להסתגר בבית. "רוב הזמן הוא היה בבית, היה סגור, לא רצה לצאת. הוא התבייש ולא הרגיש טוב עם עצמו. לא הרגשנו שהייתה איזושהי הידרדרות במצבו בתקופה לפני ההיעדרות, לא היה חשש או חשד. בחודש האחרון לא יצא לי לדבר איתו, אבל לאורך השנים היו לנו הרבה שיחות. הוא אמר הרבה פעמים שנמאס לו ונשבר לו מהחיים, אבל הוא לא תכנן לפגוע בעצמו, והיו לו הרבה הזדמנויות", אמרה עידית.
עידית גילתה על היעלמו של אחיה דורון רק שלושה ימים לאחר אותו ערב יום העצמאות: "אמא לא סיפרה לי, ואני חלמתי חלום שאני רואה אותו לידי וליד המיטה של הילד שלי, כשהוא מחייך. שאלתי אותו בחלום 'מה אתה עושה פה?', והוא חייך והלך. קמתי וישר התקשרתי לאמא. שאלתי אותה 'מה קורה, איפה דורון?', והיא אמרה שדורון נעדר שלושה ימים. ככה גיליתי".
"יש יותר מ-500 משפחות של נעדרים מאז קום המדינה, ואף אחד לא יודע איפה הגופות. איפה האנשים האלה? ילדים, מבוגרים, צעירים. אף אחד במדינה לא מסייע ולא באמת מנסה לפתור את זה. לאן אנשים נעלמים? לאן? זו מדינה קטנה"
אחרי שהמשפחה הגישה תלונה במשטרה, נערכו חיפושים ונעשו מאמצים לאתרו - אך לא נמצא קצה חוט שהוביל למציאתו: "אחי שהיה במשטרה בעברו עזר בהוצאת יחידות חיפושים, ופרסמנו על דורון בכל מקום", הסבירה עידית. "המשטרה פעלה בצורה טובה אבל כשאדם נעדר ממתינים 48 שעות. אולי אם באותו רגע היו מתחילים לחפש אותו, היו מאתרים אותו. הוא מתמודד נפש ולכן היה צריך לחפש אותו מיידית.
"המשטרה עשתה בכל זאת מאמצים, ונערכו חיפושים. היו הרבה מתנדבים שחיפשו בכל מיני מקומות, בין היתר בקברי צדיקים בצפת ובירושלים - אבל לא היה זכר לדורון. במשך עשור אף אחד לא פנה אלינו. כאילו האדמה בלעה אותו, זה הזוי. לפני כחודש מישהי מתל אביב שלחה לי הודעה בפייסבוק שהיא חושבת שהיא ראתה את דורון. אמרתי לה שאני מקווה שהוא בסדר אם כן, וביקשתי ממנה לשלוח לי תמונה, אבל היא לא שלחה ונעלמה. אולי זה היה סתם".
"אני בדרך כלל אופטימית ואומרת לעצמי שאולי הוא מצא את עצמו, אולי הוא חי עם איזו מישהי, אולי הוא נמצא באיזו כת ועושה כל מיני דברים, אולי נמצא באיזו ישיבה, יושב ולומד תורה״, אומרת האחות, ״אבל לא הגיוני להתנתק מהמשפחה לעשור. אם הוא הופיע לי בחלום ככה, עצוב להגיד את זה, אבל אני לא ממש אופטימית. יש את הקול האופטימי ויש את הקול שאומר שהוא כנראה לא בין החיים. אולי הוא הגיע לאנשהו, תפס טרמפ עם מישהו, אולי הרגו אותו, רצחו אותו.
"יש כל כך הרבה אפשרויות לזה שאדם ייעלם. אם דורון היה רוצה, הוא היה יכול לסיים את חייו מזמן, אבל אני לא בטוחה שיש לו את האומץ. היה אפשר לראות עליו שהוא מתמודד נפש, ויותר קל לנצל את זה ולפגוע בו. ייתכן שהוא היה במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון. הוא הסתובב הרבה בצפת, ויש שם הרבה היעדרויות. אי-אפשר לדעת מה היה שם״.
"אני מתגעגעת להכול. אני מתגעגעת לשבת איתו, לצחוק איתו, הוא עזר הרבה. אני כל הזמן חושבת עליו, אולי הוא התחתן, אולי הוא אצל חבר, אולי תפסו אותו. אני מדמיינת, במחשבה שהוא יחזור"
"אמא שלי מאז לא במצב טוב. היא כל הזמן חיה בתחושה שאולי הוא יחזור, שהוא יבוא", המשיכה האחות. "זו תחושה של חוסר אונים מוחלט, והיא לא מצליחה להתמודד עם זה. אף אחד במדינה לא עוזר בסיטואציה הזו. יש את עמותת 'בלעדיהם' של משפחות נעדרים שאנחנו חלק ממנה, והם עושים הרבה למעננו. הם טיפלו בעניינים מול ביטוח לאומי, ששלחו מכתבים שדורון חייב להם כספים, וגם מול קופת החולים ששלחו מכתבים שהוא לא משלם.
"ורדה ובעלה מהעמותה עזרו לנו וסגרו את החובות מול ביטוח לאומי", ציינה. "יש יותר מ-500 משפחות של נעדרים מאז קום המדינה, איפה האנשים האלה? ילדים, מבוגרים, צעירים. אף אחד במדינה לא מסייע ולא באמת מנסה לפתור את זה. לאן אנשים נעלמים? זו מדינה קטנה. זו לא ארצות הברית עם 300 מיליון איש. יש כאן יותר מ-500 בני אדם - שאף אחד לא יודע איפה הם".
"אני מתגעגעת להכול", אמרה בכאב האם יונה. "אני מתגעגעת לשבת איתו, לצחוק איתו, הוא היה עוזר הרבה. כל הזמן חושבת עליו, אולי התחתן, אולי הוא אצל חבר, אולי תפסו אותו. אני מדמיינת - במחשבה שהוא יחזור", שיתפה. "דורון", פנתה לבנה, "אני רוצה לחבק אותך ולא לשחרר. אני מתגעגעת אליך ואוהבת אותך. כולנו בבית, אלי ועידית רוצים שתחזור בריא ושלם. אני מבקשת לדעת מה איתך. אם אתה נמצא במקום טוב - תרים בבקשה טלפון".
"הכי אני מתגעגעת לצחוק שלו ולשיחות איתו", הוסיפה האחות עידית. "הוא היה בחור חכם עם לב טוב, אח מדהים, איש מיוחד. אין נשמה כזו. הכי הרבה אני חושבת עליו בשבתות, חגים ושמחות משפחתיות - אבל למעשה חושבת עליו בכל יום. זה עוקץ בלב. המשפחה שלנו במשבר מאז שהוא נעדר, זה גרם למשבר גדול אצל כל אחד מאיתנו. המון משפחות עוברות את זה - חוסר מנוחה, עצבים ותחושת פספוס, שאולי היינו יכולים לעשות יותר, לדבר יותר, לתת לו יותר. אולי היינו יכולים לעשות משהו אחר כדי למנוע את זה.
"אני תמיד אומרת שאם הוא נמצא במקום אחר - וטוב לו - שרק ירים טלפון ויגיד 'אני בחיים, הכול בסדר, תניחו לי'", סיכמה עידית. "אי הידיעה הזו לגביו - זה ממש סיוט. ואם הוא לא בין החיים - איפה הגופה, איפה העצמות? אנחנו רוצים לסגור מעגל. לפעמים אני מדמיינת שהוא חוזר ואני מחבקת אותו. לפעמים אני אומרת לעצמי שגם אם אראה אותו מרחוק - אולי אבוא אליו, אדבר איתו, רק כדי לדעת שהוא בסדר - ואז לשחרר. אני רק רוצה לדעת שהוא איתנו, ואם לא - אז לפחות שיהיה לנו מקום לפרוק".
כ-20 מקרי היעדרויות חדשים - בכל שנה
נכון לשנת 2022 יש בישראל כ-580 אזרחים המוגדרים כנעדרים, ובכל שנה נוספים כ-20 מקרים חדשים. מדובר באזרחים שנעדרו ממקום שהותם, מקום הימצאם אינו ידוע, ולא ניתן ליצור עימם קשר, למרות מאמצים לאיתורם. משפחותיהם שרויות במציאות קשה של חוסר ודאות ופגיעה קשה בתפקוד היומיומי, ולעיתים מתמודדות גם עם אתגרים משפטיים ורכושיים – ללא מערך תמיכה מסודר.
בעוד שבמדינות רבות בעולם הקימו מערכי תמיכה רגשית, סוציאלית ומשפטית למשפחות נעדרים, בישראל טרם גובשה מדיניות כוללת בנושא. על רקע זה, גובשה הצעת חוק שמטרתה להסדיר את מעמד הנעדר, להגדיר קריטריונים ברורים להכרזה עליו, ולתת מענה מערכתי וסיוע כולל למשפחות – לרבות בליווי משפטי, טיפולי והתמודדות עם סוגיות רכוש.
ביום שני הקרוב תתכנס ועדת הביטחון הלאומי בראשות ח״כ צביקה פוגל, כדי להכין את הצעת החוק לקריאה ראשונה. לדיון הוזמנה עמותת ״בלעדיהם״, המסייעת למשפחות נעדרים ופועלת לקידום זכויותיהן.
אם אתן.ם או מישהו קרוב חווים מצוקה - עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילת חיים לכל אדם, בכל גיל ובכל סוג של מצוקה. הסיוע מוענק באנונימיות ובאופן מיידי. לקבלת סיוע נפשי במוקד לפניות חיילים וחיילות בקבע ובמילואים - חייגו 2201* ובאתר ער"ן eran.org.il בצ'אט, ובווטסאפ שמספרו 052-8451201.
