מחצית מהמשגרים, אלפי כטב"מים, טילי שיוט רבים: לפי הערכות מודיעין אמריקניות עדכניות, איראן מחזיקה בארסנל נשק עצום גם אחרי חודש של מלחמה - וייתכן שאחת הסיבות לכך היא ערי ובסיסי הטילים התת-קרקעיים שבנתה. אחד מהם, בסיס יזד, קבור בעומק של כ-500 מטר בתוך הר במרכז איראן - והוא למעשה פחות בונקר ויותר מבצר תת-קרקעי.
כתבה מקיפה ב"דיילי מייל" סוקרת את הקושי לתקוף את אותם ערי טילים. צוין בה כי אותו אתר נחצב באחד מסוגי הסלע הקשים ביותר על פני כדור הארץ, גרניט מסוג שיר-קו, סלע שיכול לעמוד בלחצים עצומים, הרבה מעבר לחומרי בנייה רגילים. חומר זה מהווה מחסום מהקשים ביותר אפילו עבור פצצת חודרת הבונקרים החזקה ביותר של ארה״ב – GBU-57.
תיעוד מ"עיר כטב"מים תת-קרקעית"
בתוך ההר, החלל הפנימי נחצב למשהו שדומה יותר לעיר נסתרת מאשר לבסיס צבאי. לפי ההערכות, במתקן הסודי מותקנת רכבת אוטומטית הפועלת במנהרות המחברות בין אזורי הרכבה, מחסני אחסון ויציאות מוסוות. בערי טילים תת-קרקעיות דומות, שנראו בסרטוני תעמולה איראניים, משגרי הטילים מועברים במהירות באמצעות משאיות, מוצאים החוצה לצורך השיגורים - ואז מוחזרים במהירות אל מתחת לאדמה.
לפי המכון לחקר המלחמה (ISW), ההערכה היא שבסיס הטילים ביזד לבדו הותקף לפחות שש פעמים מתחילת המלחמה, בין היתר ביומה השני ובשבוע שעבר, חודש אחרי פרוץ המלחמה. איראן השקיעה שנים בבניית בונקרים עצומים אלו כדי להגן על מאגר הטילים הגדול שלה מפני השמדה - ולפי ההערכות המודיעין יש לה הצלחה לא מבוטלת בכך.
ישראל העריכה שבתחילת המלחמה היו לאיראן כ-470 משגרי טילים בליסטיים, ובחודש שעבר העריכה כי השמידה או השביתה כ-60% מהם. אבל לפי הערכות מודיעין אמריקניות שפורסם בסוף השבוע ב-CNN, על אף אלפי התקיפות שביצעו ישראל וארצות הברית, כמחצית ממשגרי הטילים עדיין לא הושמדו. לפי הדיווח, בארסנל של הרפובליקה האסלאמית נותרו גם אלפי כטב"מים מתאבדים, לצד אחוז גדול מטילי השיוט - כלי מפתח שבאמצעותו יכולה איראן לאיים ולהקשות על השיט במצר הורמוז.
מתחילת המלחמה, ישראל וארצות הברית משקיעות משאבים עצומים בתקיפת תשתיות הטילים של איראן. ברחבי המדינה, התקיפות הללו גרמו לקריסת כניסות, יצרו מכתשים בפירי אוורור ופגעו במתקנים על הקרקע. אבל לפי ההערכות, המתקנים התת-קרקעיים נותרו בשלמותם. ב-CNN נכתב כי אף ש-77% מפתחי המנהרות הנראים לעין נפגעו, הפעילות באתרים חודשה במהירות. ציוד בנייה הגיע תוך ימים ספורים, הריסות פונו ונפתחו מחדש דרכי גישה להרים.
ערי הטילים הללו עמוסות בטילים בליסטיים, כטב"מים ומערכות שיגור, המחוברים במסדרונות תובלה המאפשרים תנועה מהירה. בסרטון תעמולה שפורסם בתחילת המלחמה, איראן הציגה רשת מנהרות תת-קרקעית רחבת היקף, ובה שורות ארוכות של כטב״מים ורקטות. תיעוד של סוכנות פארס הראה שורות של טילים וכטב״מים מסוג שאהד, כשמשאיות עם משגרים ממוקמות עמוק בתוך המנהרות.
תקיפה אתרי טילים וכטב"מים ב"עם כלביא" - גם ביזד
(צילום: דובר צה"ל)
מומחים אומרים שהקושי האמיתי הוא לחדור למבנים שבהם מאוחסנים כלי הנשק. במתקנים מנהרות מחולקות ודלתות עמידות לפיצוצים שמגבילות נזק. מספר רב של כניסות ויציאות מאפשר להמשיך בפעילות גם במקרה של פגיעה באחת או ביותר מדרכי הגישה. חלק מהפתחים הם פתחי-דמה ואחרים מוסווים בתוואי הטבעי של השטח, מה שמקשה לזהות ולתקוף אותם.
עומק החדירה תלוי אם היעד מכוסה באדמה, בבטון או בסלע. גרניט במיוחד סופג ומפזר אנרגיית פיצוץ, מה שמפחית את יעילות התחמושת. לפי מכון המחקר הבריטי RUSI, כדי לחדור למתקנים תת-קרקעיים יש צורך בפגיעות חוזרות באותה נקודה, במודיעין מדויק על המבנה ובתקיפות המשך כדי למנוע תיקון מהיר.
האנליסט שנאקה אנסלם פררה סיכם: "להר לא אכפת כמה גיחות מתבצעות מעליו. למסילה לא אכפת כמה פתחים נאטמים. הגאולוגיה היא ההגנה - והיא בת 300 מיליון שנה. זה לא חוסן - זו תשתית. הטילים ניתנים להחלפה. המסילות קבועות. והגרניט שמגן עליהן נוצר לפני מאות מיליונים".
