חופשת בנות שגרתית בקוסמוי שתאילנד הפכה בתוך רגע לעימות אלים, כששילה נגרין, תיירת ישראלית בת 49 מרמת גן, הותקפה לפתע ברחוב – ללא כל עימות מוקדם.
שילה נגרין משחזרת את התקיפה שעברה
(צילום: שירה נגרין)
"עמדתי ברחוב הראשי של חוף צ'אוונג ודיברתי עם מוכרת שהכרתי. הסברתי לה באנגלית שביטלו לנו את הטיסה לישראל", משחזרת נגרין בשיחה עם ynet. "פתאום – משום מקום – הרגשתי סטירה לפנים. לא ראיתי מאיפה זה הגיע בכלל".
נגרין מדגישה כי לא היה כל קשר בינה לבין התוקפת. "לא דיברתי איתה, לא הסתכלתי עליה, רק אמרתי את המילה 'ישראל' – וקיבלתי מכה לראש".
כיצד הגבת?
"לקח לי כמה שניות להבין מה קורה איתי – ואז כבר לא ראיתי בעיניים. ירד מסך שחור. לא חשבתי, לא ניתחתי – פשוט הגבתי. ברגע שהתעשתי תפסתי אותה בשיער, דחפתי אותה עם הראש לתוך סטנד של בגדים, והיא עפה יחד עם הסטנד לרצפה".
לדבריה, גם לאחר שניסו להפריד ביניהן – העימות לא הסתיים. "הפרידו בינינו, אבל היא חזרה אליי. אז שוב תפסתי אותה. היא כבר הייתה על הרצפה ואני מעליה. גררתי אותה בשיער. היא הייתה הפוכה, עם הרגליים למעלה. היא צעקה שהיא תהרוג אותי, אבל לא הקשבתי לה בכלל. הייתי בתוך זה".
לדבריה, מה שהפתיע אותה במיוחד היה הביטחון של התוקפת: זה היה נראה כאילו היא ציפתה לתת לי סטירה ולהמשיך ללכת. היא לא ציפתה לתגובה ממני. היא הייתה חצופה, חשבה שאני לא אגיב, ואמרה לי להתרחק ממנה – כאילו אני זו שתקפה".
רק לאחר שהאירוע הסתיים, נגרין קלטה את מצבה של התוקפת: "ראיתי את הפנים שלה – היא חטפה ממני. היה לה פנס מתחת לעין, כל השיער מבולגן. היא נראתה כאילו עבר עליה משהו קשה. אני לא אחת שמרימה יד, אבל פה יצא ממני משהו אחר, משהו שאני לא מכירה בעצמי. אני לא בן אדם אלים, אני לא מתעסקת בזה בכלל, אני בן אדם של שלום ואהבה, אני טבעונית ואוהבת בעלי חיים – אבל אם מישהו מרים עליי יד, אני לא נשארת חייבת. אני לא אתן את הלחי השנייה".
בתכנון המקורי, החופשה המשפחתית בתאילנד הייתה חופשת נשים מלאה – נגרין טסה יחד עם בנותיה, אחותה, אחייניות וחברה קרובה. הן המריאו ממש ברגע האחרון, שעות לפני שהטיסות מישראל נעצרו בעקבות המלחמה, מתוך כוונה ליהנות מטיול רגוע – אך מצאו את עצמן תקועות בתאילנד, ללא אפשרות לחזור. בזמן שהן ממתינות לטיסה חזרה ארצה – התרחשה התקיפה.
למרות שהאירוע הסתיים ללא פציעה חמורה, נגרין מבינה בדיעבד את הסיכון. "זה יכול היה להיגמר אחרת לגמרי", היא אומרת. "אם זה היה גבר שתוקף אותי – אני לא יודעת איך זה היה נגמר".
היא גם מודעת להשלכות האפשריות: "יכולתי להסתבך. אם הייתה מגיעה משטרה – זה היה יכול להגיע לחקירות, דרכונים, בלגן, ואני שמחה שזה לא הגיע לשם".
למרות התקיפה החריגה, נגרין מבקשת להבהיר – האחריות אינה על הרשויות בתאילנד: "התאילנדים מקסימים. באמת. אני לא נתקלתי בשום עוינות מהם – רק בחיוכים, רק בעזרה, רק באהבה". לדבריה, גם במהלך האירוע המקומיים היו אלה שנחלצו לעזרתה: "שלושה תאילנדים מיד קפצו להפריד, והמוכרת עמדה לצידי. למחרת אפילו גיליתי שהיא גם חטפה מכה כשניסתה לעזור לי".
סרטון התודה של שילה
את המסקנה שלה היא מנסחת בפשטות: "זה לא הסיפור של חופשה בתאילנד – זה הסיפור של אדם אחד שבחר באלימות. אני ממשיכה ללכת עם מגן דוד ועם גופיות, ממשיכה לדבר עברית, ממשיכה להגיד בגאווה שאני מישראל. אני לא מסתירה – ולא אתחיל עכשיו. האנטישמיות קיימת ותמיד תהיה, אבל אני לא מתכוונת להיכנע לדבר הזה. בא לי להוסיף קעקוע של מפת ישראל והדגל - יש עוד מקום".
