הניסיון מלמד ששלטון פופוליסטי פוגע בכלכלה. יש לכך דוגמאות למכביר: חואן פרון בארגנטינה, הוגו צ'אבס בוונצואלה, רג'פ טאיפ ארדואן בטורקיה, ועוד. שלטון פופוליסטי מזיק לכלכלה משלל סיבות: הוא נוטה לפגוע בעצמאות מערכת המשפט וברגולטורים מקצועיים, ובכך מקטין את הוודאות העסקית ופוגע בזכויות הקניין; הוא מערער את יחסי החוץ של המדינה ופוגע בהיקף המסחר הבינלאומי; הוא מחלק טובות הנאה למגזרים צרים על חשבון כלל הציבור וממנה למשרות בכירות מקורבים ללא כישורים מתאימים; הוא פוגע בהשכלה גבוהה ולכן גם במחקר ופיתוח; והוא נוטה להקריב את טובת הכלכלה בטווח הארוך למען מטרות קצרות טווח.
(צילום: דוברות ראש הממשלה)
השאלה היא האם מדובר בתופעה סיסטמטית, ואם כן, מה גודלו של הנזק? מאמר שפורסם ב-2023 נותן לשאלה זו תשובה משכנעת. למרות שיש הבדלים גדולים בין משטרים פופוליסטיים – למשל חלקם ימניים וחלקם מהשמאל, חלקם נשיאותיים וחלקם פרלמנטרים - יש הסכמה גורפת בין חוקרים במדע המדינה שכל המשטרים הפופוליסטיים חולקים מאפיין משותף: השלטון מצייר אויב - "האליטות" – וטוען כי הוא הנציג הבלעדי של "העם" ובשמו הוא יוצא להילחם באליטות. בהתאם להגדרה זו, המאמר מזהה 53 משטרים פופוליסטיים החל מתחילת המאה ה-20, ביניהם גם ממשלות נתניהו בשנות ה-90 והחל מ-2009, ומוצא שבממוצע, שלטון פופוליסטי מוביל לירידה הדרגתית בתוצר לנפש בהשוואה לקבוצת ביקורת שכוללת מדינות דומות שלא חוו שלטון פופוליסטי. כעבור 15 שנה, הירידה הממוצעת בתוצר לנפש מסתכמת בלמעלה מ-10%. כדי לסבר את האוזן, התוצר לנפש בישראל עומד לפי נתוני הלמ"ס על כ-210,000 ש"ח בשנה. ירידה של 10% בתוצר לנפש פירושה הפסד של כ-21,000 ש"ח לנפש מדי שנה, או 110,000 ש"ח למשפחה עם חמש נפשות.
אלא שהנזקים לא מתמצים בכך: המאמר מוצא שבהשוואה לקבוצת הביקורת, שלטון פופוליסטי מביא לירידה של כ-5% בהיקף הסחר של המדינה עם מדינות אחרות, לעלייה של כ-10% ביחס חוב תוצר, לעלייה של כ-5% באינפלציה, ולפגיעה משמעותית באיכותם של מוסדות השלטון.
שירות ציבורי חזק ועצמאי יכול לצמצם במידה רבה את הנזק הכלכלי ששלטון פופוליסטי גורם, לפחות למשך מספר שנים
מאמר שנכתב זה עתה מראה כי שירות ציבורי חזק ועצמאי יכול לצמצם במידה רבה את הנזק הכלכלי ששלטון פופוליסטי גורם, לפחות למשך מספר שנים. כדי לבחון את הסוגייה, החוקרים מסתמכים על מדדי איכות מקצועית ועצמאות של מוסדות שירות ציבורי במדינות שונות, ומראים שבמדינות שבהן השירות הציבורי חזק ועצמאי, התוצר לנפש יורד בשלוש עד חמש השנים הראשונות לעליית הפופוליסטים לשלטון בשיעור של 5% בלבד במקום ב-10% במדינות שבהן השירות הציבורי חלש. במונחי התוצר לנפש בישראל, מדובר על הקטנה של הנזק בלמעלה מ-10,000 ש"ח לנפש בממוצע לשנה. אלא שבחלוף עשר שנים, ההשפעה המרסנת של השירות הציבורי נעלמת, והתוצר לנפש יורד בממוצע בלמעלה מ-10%.
הלקח מהמחקר ברור: למרות שיש הרואים בשירות הציבורי מנגנון של "דיפ סטייט" אשר מונע מהממשלה להיטיב עם הציבור, הממצאים מראים שהמצב הוא בדיוק הפוך. שירות ציבורי חזק ועצמאי מנטרל במידה רבה את הנזקים ששלטון פופוליסטי גורם, אם כי כוחו לעמוד בפרץ מוגבל. אחרי בערך חמש שנים לעליית הפופוליסטים לשלטון, ההשפעה המרסנת של השירות הציבורי על הכלכלה מתחילה לדעוך, אולי בגלל שהשלטון משתלט על השירות הציבורי וממנה את מקורביו למשרות בכירות. כעבור 10 שנים ההשפעה נעלמת כליל.
יוסי שפיגלממשלת ישראל הנוכחית ניסתה ככל יכולתה להחליש את השירות הציבורי. שר המשפטים ניסה להחליש את מערכת המשפט, והוא מחרים את נשיא בית המשפט העליון, השר לביטחון לאומי פגע בעצמאות המשטרה, שר החינוך ניסה להחליש את עצמאות המועצה להשכלה גבוהה, שר הכלכלה ניסה לפגוע בעצמאות רשות התחרות, שר האוצר ניסה להתערב במדיניות בנק ישראל, שר התקשורת ניסה לפגוע בעצמאות השידור הציבורי, והשר הממונה על רשות החברות הממשלתיות ניסה להשתלט על החברות הממשלתיות. מאז החלה הממשלה לכהן עברו כבר ארבע שנים. המחקר מראה כי זהו בדיוק פרק הזמן שבו ההשפעה המרסנת של שירות ציבורי מתחילה לדעוך, והנזק מממשלה פופוליסטית מתממש במלואו. בבחירות הקרובות כדאי לקחת זאת בחשבון.
פרופסור יוסי שפיגל, הפקולטה לניהול ע"ש קולר, אוניברסיטת תל אביב
