עבור יהלי איפרגן (16), תלמיד כיתה י"א בבית הספר אורט ביישוב שלומי שנמצא מאות מטרים מגבול לבנון, בחינת המתכונת מחר (חמישי) במתמטיקה היא סמלו של האבסורד. "אנחנו בכלל לא מוכנים לבחינה", אומר איפרגן. "אם היינו גרים ברמת השרון או בתל אביב וחיזבאללה היה יורה לשם, זה היה נראה אחרת לגמרי". על-רקע התסכול הגובר של תלמידי קו העימות, יציג מחר שר החינוך יואב קיש את מתווה בחינות הבגרות המותאם לתלמידי גבול הצפון שנמצאים תחת אש רציפה של רקטות וכטב"מים קרוב לחודשיים.
שרון פז אגאי, אב לתלמידת תיכון מקיבוץ דפנה
איפרגן משלומי שלח מכתב דחוף לשר החינוך קיש, שבו תיאר "תחושת חוסר אונים עמוקה" וציין כי הלמידה בזום לא מהווה תחליף הגיוני למקצועות הריאליים. "לא קיבלנו ממנו או ממישהו אחר במשרד החינוך התייחסות כלשהי למכתב שלי", הוא אומר בכעס. "אנחנו עם חור מטורף בחומר הלימודים ולא מרגישים שמישהו רואה אותנו".
הוא הוסיף: "עברנו קורונה ושלוש מלחמות, לא הייתה לנו מכיתה ז' שנה אחת רצופה. אני שואל את עצמי כל הזמן למה מתייחסים אלינו ככה? בתחילת מאי יש לנו בגרות בלשון, אחת הקשות ביותר, ואנחנו רחוקים מהחומר. אנחנו סוג ב', לא צריכים לפגוע בנו בגלל שאנחנו לא גרים במרכז".
מנהלי בתי ספר ומורים שנפגשו השבוע עם דוד גל, ראש אגף בחינות בכיר במשרד החינוך, יצאו ממנה בתחושות קשות. לדבריהם, המענים הצפויים רחוקים מהמציאות המדממת של הגליל, במיוחד לנוכח העובדה שבצפון המלחמה נמשכת במלוא עוזה, בעוד בשאר אזורי הארץ שבו לשגרה בעקבות ההכרזה על הפסקת אש מול איראן.
המציאות בדרכים מהבתים למוסדות החינוך לא פחות מאיימת מהמחסור בשעות לימוד. עימרי להד (17) מקיבוץ איילת השחר, שלומדת בכיתה י"ב בבית הספר עינות ירדן בקיבוץ עמיר, מתארת נסיעה למבחן תחת סכנת חיים. לדבריה, "הודיעו לנו שהמתכונת במתמטיקה תהיה בבית הספר. אסור לנסוע פה בהסעות על פי הנחיות פיקוד העורף, והכבישים נחשבים ל'אזור ללא כיסוי כיפת ברזל'".
עוד היא סיפרה: "זה שטח פתוח שנהרגה בו מישהי מפגיעת טיל, ואנחנו צריכים לנסוע שם בשביל מתכונת". להד ציינה כי מאז כיתה י' היא וחבריה לא למדו ברצף: "את כל החטיבה העליונה עברנו עם 30% הספק מחומר הלימודים. אי אפשר לצפות מאיתנו לעשות בגרות כמו תלמידים שלמדו כרגיל".
במטה המאבק להקלות בבגרויות לילדי קו העימות, שמאגד הורים ואנשי חינוך מהגליל המזרחי והמערבי, דורשים "צדק בחינוך". אפרת אלדן שכטר מקריית שמונה, חברת מטה המאבק ואם לתלמיד י"א, טוענת כי משרד החינוך פועל תחת עיוורון מרצון. "מתווה 'אחיד' הוא לא פתרון - הוא אפליה במסווה של שוויון", היא אומרת. "אי אפשר להשוות שלוש שנים של נדודים לשגרה היחסית של המרכז. אם המתווה לא יכיר בנזק המצטבר, הוא פשוט גוזר על דור שלם בצפון נחיתות בשער הכניסה לאקדמיה".
חברי המטה שלחו לשר החינוך קיש דרישות ברורות: העברת משקל הכובד להערכה פנימית, צמצום דרמטי נוסף של חומר הלימוד (מיקוד) ומנגנון "פקטור" יישובי כפיצוי על הפגיעה הנפשית. "לא ייתכן שהמערכת תתעלם מהפער העמוק שנפער בין מי שחזרו ללמוד לבין אלו שנותרו שקופים בקו העימות", מסבירה אלדן.
"משרד החינוך מנותק"
משה קקון, תושב קריית שמונה, התייחס לאבסורד תוך כדי השוואה למלחמות עבר: "משרד מנותק מתעלם כבר שלוש שנים מהילדים שלנו. במבצע 'עם כלביא', 12 ימים הספיקו למשרד החינוך כדי לבטל לגמרי את הבגרויות בכל הארץ".
שרון פז אגאי, תושב קיבוץ אורטל בצפון הגולן ואב לילדה בכיתה י"א בתיכון הר וגיא בקיבוץ דפנה, אמר: "זה לא רק לא הוגן - זה מנותק מהמציאות. התלמידים האלה כבר נמצאים תחת לחץ עצום. רגשי, נפשי, משפחתי. ובמקום להקל - מוסיפים להם עוד משקל על הכתפיים?
"בגרויות בתנאים כאלה לא משקפות ידע. הן רק יעמיקו פערים. מי שחזק - יסתדר. ומי שכבר נפגע מהמציאות - יישאר מאחור. זה הזמן לעצור. להבין, ולהתאים את המערכת למציאות - לא להעמיד פנים שהיא לא קיימת. התלמידים האלה צריכים תמיכה, לא עוד מבחן".
