רגע לפני שייפגש עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בבית הלבן, בר קופרשטיין חוזר אל רגעי האימה בשבי בריאיון לרשת CNN האמריקנית. "זה היה גיהינום", הוא מתאר, "אבל אני מעדיף לקחת את הדברים בהומור ובצחוק, להיות שמח עם המשפחה ולהסתכל קדימה ולא אחורה". לדבריו, בחודש ושבוע שחלף מאז שחרורו הוא מתרגש לקום בבוקר: "יש התרגשות כזו כל יום. לקום כאן - ולא שם במנהרות - ולהיות חי ולנשום. אני מודה לאלוהים על זה כל יום".
לצד השמחה, בר מדבר בגילוי לב גם על הקשיים מאז שחזר לחיק משפחתו. "יש רגעים שאני לא מצליח להירדם בלילה, יש מחשבות קשות ואני צריך לצאת לנשום אוויר. לפעמים אני מוצא את עצמי במצבים שבהם אני רואה שכולם סביבי מאושרים, אבל אני לא, וזה לא אושר אמיתי", אמר. הוא ציין כי כדי להתגבר על אותם רגעים הוא מקיף את עצמו בסביבה אוהבת ותומכת. "זה חלק מזה, ואני מאמין שזה יירפא".
הוא חזר לבוקר החטיפה ממתחם הנובה, לשם הגיע כמאבטח. "הייתי אחראי על הבטיחות של כל המבלים. אם הייתי בורח ומציל את עצמי, בידיעה שאחרים שם ואני לא יכול לעזור להם, לא הייתי מסוגל לחיות עם עצמי. אנשים קראו לי 'גיבור', אבל רק עשיתי את עבודתי".
במשך 738 ימים הוא היה שם, "בצינוק קטן", כלשונו, יחד עם חטופים נוספים. "בראש שלך, אתה סופר כל יום. אתה מנסה להעסיק את עצמך. בהתחלה עיניי היו מכוסות", הוא נזכר. "אסרו עליי לדבר, ספירה של הימים הייתה הפעילות היחידה שהתאפשרה לי. הימים הפכו לשבועות, לחודשים - ולשנתיים".
קופרשטיין סיפר שוב עדות על השבי הקשה, יחד עם חטופים נוספים, שמרביתם חזרו יחד איתו לפני חודש סוף-סוף הביתה: "היו רגעים שבהם הם איימו להוציא אותנו להורג, הם הרעיבו אותנו והתעללו בנו בין אם במכות פיזיות, אלימות מילולית ושלילת כל תנאי אנושי בסיסי. אתה מרגיש כמו האדם האומלל בעולם. כשהם הכו אותנו, הם אמרו לנו שזה 'בגלל בן גביר והממשלה'".
בר קופרשטיין בריאיון ל"זמן אמת"
(צילום: מתוך "זמן אמת", כאן 11)
הוא הסביר מדוע הסכים להצטלם לסרטון יחד עם מקסים הרקין מהמנהרות. "כל מה שחשבתי עליו אז הייתה המשפחה שלי. שהם יידעו שאני בחיים, זהו. לא היה אכפת לי ממה שאמרו לי להגיד, הייתי אומר כל דבר רק כדי שהמשפחה שלי תראה שאני בטוח ומדבר".
בר, בן 23, סיפר על האמונה שהתחזקה דווקא מהמקום הנמוך ביותר שהיה בו אי-פעם. "אלוהים נתן לי את הכוח להיות חזק", סיפר, "באמת האמנתי, וידעתי, שאצא בריא ושלם. מהיום הראשון הייתה לי תחושה פנימית כזו. המשכתי לומר לעצמי לא לוותר ולהישאר חזק, למען המשפחה, כי יום אחד אצא ואחזור להיות עצמי. אמרתי לעצמי - יותר גרוע מזה אין, אז פשוט תעבור את זה".
"לא הייתי דתי במיוחד לפני כן, רק מסורתי, אבל בשבי, באמת מתחברים לאלוהים, מדברים איתו. הוא הציל אותי - לא פעם ולא פעמיים. כל יום שנשארתי בחיים היה נס".
הוא סיפר גם על שידורי גלי צה"ל, שלהם הצליח להאזין עמוק מתחת לאדמה. "אני זוכר שהתעוררתי כל בוקר, הסתכלתי על הרדיו וחיכיתי להאזין לו. זה באמת נס. דמיינו שאתם 30 מטרים מתחת לאדמה ואתם מקשיבים לרדיו". באותם שידורים שמע על המאבק של משפחתו לשחרורו - וגם על התמונה של אביו, עומד על הרגליים למרות נכותו. "ראיתי את אבי לפעמים בהפגנות, אפילו הביאו לי תמונה שלו עומד בהפגנה. גם שמעתי שאמא שלי ארגנה לי יום הולדת בכיכר החטופים", נזכר בהתרגשות.
לדבריו, הרגעים הקשים היו העסקאות שלא יצאו לפועל: "היו כל כך הרבה כאלה, אז חשבנו ש'הנה עוד אחת שלא תצא לפועל, משהו ישתבש'". הוא ציין כי גם כשהיה בדרך הביתה, בידיים בטוחות, לא האמין שזה באמת קורה. עכשיו, יחד עם עוד 16 שורדי שבי, הוא בדרך לחדר הסגלגל, שם ייפגש עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שאותו הוא מכנה "שליח של אלוהים". "אלוהים אמר שאנחנו צריכים לצאת משם והוא היה השליח", הוסיף, "הוא מילא תפקיד גדול בכך שיצאנו משם".
