ארה"ב מקדמת פיתוח של פצצת גרעין חדשה, שעשויה להיות מיועדת להשמדת בונקרים ומתקנים צבאיים מבוצרים עמוק מתחת לאדמה, בדומה למתקני הגרעין התת-קרקעיים של איראן. מסמכי תקציב חדשים של הסנאט האמריקני חושפים לראשונה זה כ-35 שנה סימול חדש לחלוטין של פצצה גרעינית המוטלת ממטוס, B94, ולצידו הצעה להקצות 77.1 מיליון דולר לפיתוחה בשנת התקציב 2027. מומחי נשק גרעיני מעריכים כי מדובר בתוכנית חדשה שנועדה לאפשר לארה"ב לפגוע במטרות שגם הפצצות הקונבנציונליות החזקות ביותר שלה מתקשות להשמיד.
הסימול החדש הופיע כמעט כבדרך אגב במסמך בן 179 עמודים שפרסמה ועדת ההקצבות של הסנאט ביום חמישי האחרון. בין שורות התקציב המוקדשות למודרניזציה של ארסנל הגרעין האמריקני, מופיע השם B94, ללא כל הסבר על ייעודה, עוצמתה או לוח הזמנים לפיתוחה. מדובר בהצעת תקציב שטרם אושרה, אך עצם הופעתו של הסעיף מעידה על קיומה של תוכנית חדשה במערך הנשק הגרעיני האמריקני. באתר החדשות הביטחוני TWZ תיארו את הסימול החדש כ"מסתורי".
פצצת גרעין אמריקאית ממשפחת B61
פצצת גרעין אמריקאית ממשפחת B61
פצצת גרעין אמריקנית ממשפחת B61 הוותיקה. עכשיו יש סיווג חדש לגמרי
(צילום: the U.S. Department of Energy’s National Nuclear Security Administration)
השם אינו מקרי. במערכת הסימול האמריקנית, האות B מציינת פצצת גרעין המוטלת ממטוס, בניגוד לאות W המשמשת לסימון ראשי קרב גרעיניים של טילים. הפעם האחרונה שבה הוענק סימול חדש לפצצה מסוג זה הייתה ב-1991, כאשר פותחה ה-B90, שנועדה בין היתר לתקיפת צוללות. התוכנית בוטלה בספטמבר אותה שנה, עם סיום המלחמה הקרה וצמצום ארסנל הנשק הגרעיני.
מי שזיהתה לראשונה את הסעיף התקציבי החריג היא אליאנה ג'ונס, חוקרת בפדרציית המדענים האמריקנית (FAS). בעקבות הגילוי, ד"ר ג'פרי לואיס, מומחה לנשק גרעיני מאוניברסיטת סטנפורד, העריך יחד עם עמיתים נוספים כי הפצצה החדשה קשורה לתוכנית אמריקנית שכבר נחשפה בעבר, המכונה NDS-A, ראשי תיבות של Nuclear Deterrent System-Air-delivered. מדובר בתוכנית לפיתוח נשק גרעיני המוטל ממטוס, שנועד להשמיד מטרות מבוצרות וקבורות בעומק הקרקע.
מסמך תקציב מהסנאט האמריקני שחשף סיווג מסתורי של פצצת גרעין חדשה B94
מסמך תקציב מהסנאט האמריקני שחשף סיווג מסתורי של פצצת גרעין חדשה B94
מסמך התקציב שחשף את התוכנית המסתורית
במסמכי התקציב של משרד האנרגיה האמריקני ל-2027 כבר הופיעה בקשה למימון של כ-100 מיליון דולר עבור תוכניות עתידיות, ובהן פיתוח ה-NDS-A. דובר המינהל הלאומי לביטחון גרעיני (NNSA) אישר מוקדם יותר השנה כי מטרת התוכנית היא להעניק לנשיא אפשרויות נוספות להשמדת מטרות קשות לפגיעה בעומק האדמה, כדי להבטיח שיריבותיה של ארה"ב לא יוכלו להסתיר את נכסיהן האסטרטגיים מחוץ לטווח הנשק הגרעיני האמריקני. לדבריו, הפיתוח מתקדם במהירות, ופרטים נוספים ייחשפו כאשר הדבר ״ישרת את האינטרסים האסטרטגיים״ של וושינגטון.
ביוני 2025 תקפו מפציצי B-2 אמריקניים את מתקני הגרעין בפורדו ובנתנז באמצעות פצצות חודרות בונקרים מסוג GBU-57, שכל אחת מהן שוקלת כ-13.6 טונות. הפצצות, הנחשבות לחימוש הקונבנציונלי חודר-הבונקרים החזק מסוגו בארסנל האמריקני, פותחו במשך שנים במיוחד כדי להתמודד עם מתקנים תת-קרקעיים. אלא שגם לנשק הזה יש מגבלות כאשר המטרה קבורה מתחת לעשרות מטרים של סלע.
אחד המתקנים שמעוררים כיום עניין רב במערב, ואצל טראמפ במיוחד, הוא "הר המכוש" (Pickaxe Mountain), מתחם תת-קרקעי שאיראן מקימה בסמוך לנתנז. לפי הערכות, חלקיו עשויים להימצא בעומק של 80 עד 100 מטרים מתחת להר גרניט. צילומי לוויין שפורסמו בחודשים האחרונים הצביעו על עבודות נרחבות לחיזוק הכניסות למנהרות, סלילת דרכים והרחבת מערכי ההגנה באתר. בטהרן טענו בעבר כי המתחם נועד לשמש מתקן מתקדם לייצור צנטריפוגות שמשמשות להעשרת אורניום, אולם מומחים מזהירים כי הוא עשוי לשמש גם לפעילויות גרעיניות רגישות אחרות, בכלל זאת העשרת האורניום עצמה.
צילום לוויין של "הר המכוש" באיראן, יוני 2026
צילום לוויין של "הר המכוש" באיראן, יוני 2026
צילום לוויין של "הר המכוש" באיראן. טראמפ הבהיר שלא יתקוף בנשק גרעיני
(צילום: Vantor/Handout via REUTERS )
מחקר שפרסם בספטמבר המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS) בוושינגטון קבע כי המתחם מציב אתגר משמעותי גם בפני החימוש האמריקני הכבד ביותר. החוקרים זיהו האצה בעבודות הבנייה במהלך 2026, אך לא הצליחו לאמת דיווחים שלפיהם איראן כבר העבירה למקום צנטריפוגות. המתחם גם לא הותקף בגלי התקיפות הקודמים, ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ התייחס אליו שוב ושוב בפומבי כאחת המטרות האפשריות לפעולה צבאית.
חשוב להדגיש כי הסיכוי שטראמפ יורה על שימוש במתקפה גרעינית כלשהי נגד המתחם נחשב לקלוש ביותר, בשל ההשלכות האסטרטגיות הדרמטיות שיהיו לשימוש מבצעי ראשון אי-פעם בנשק גרעיני מאז מלחמת העולם השנייה, וטראמפ עצמו הבהיר בכמה הזדמנויות שלא יתקוף את איראן בנשק גרעיני.
לארה"ב כבר יש פצצה גרעינית המיועדת לפגיעה במטרות תת-קרקעיות, B61-11, שנכנסה לשירות בשנות ה-90. עוצמתה המרבית מוערכת בכ-340 עד 400 קילוטון, פי יותר מ-20 מעוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה. בשונה מפצצות גרעין רגילות, היא תוכננה לחדור לקרקע לפני הפיצוץ, כדי להגביר את הפגיעה במתקנים קבורים. לפי הערכות, בארסנל האמריקני נותרו פחות ממאה פצצות מהדגם הזה.
תיעוד נדיר מתוך טריילר לסרט דוקומנטרי חדש, שבו נראית פצצת B61-11 המוכנסת לתא החימוש של מפציץ B-2:
בשנים האחרונות פיתחה ארה"ב גם את ה-B61-13, גרסה משודרגת של משפחת פצצות הגרעין הוותיקה, בעלת יכולות הנחיה מדויקות ועוצמת פיצוץ גבוהה יחסית. אולם היא אינה מיועדת לחדירה עמוקה לקרקע כמו ה-B61-11. הפצצה החדשה עשויה להחליף את ה-B61-11, את פצצת הענק הגרעינית B83-1, או את שתיהן. פרטי התכנון, לרבות המטוסים שיוכלו לשאת את הנשק, עדיין לא פורסמו.
הניסיון לפתח נשק גרעיני חדש להשמדת בונקרים אינו חדש. כבר בתחילת שנות ה-2000 קידם הממשל האמריקני תוכנית בשם Robust Nuclear Earth Penetrator, שנועדה לפתח פצצה המסוגלת לפגוע במתקנים בעומק הקרקע. אלא שהקונגרס עצר את הפרויקט ב-2005, בין היתר על רקע ביקורת על פיתוח נשק גרעיני חדש והחשש מהשלכותיו.
הטלת דגם של פצצת אטום נשק גרעיני טקטי מדגם B61-12 בניסוי מ-2021 שביצעה ארה"ב
הטלת דגם של פצצת אטום נשק גרעיני טקטי מדגם B61-12 בניסוי מ-2021 שביצעה ארה"ב
הטלת דגם של נשק גרעיני טקטי מדגם B61-12, בניסוי מ-2021
(צילום: Los Alamos National Laboratory)
מלבד איראן, גם רוסיה, סין וצפון קוריאה השקיעו בעשורים האחרונים בבניית מתקנים צבאיים תת-קרקעיים מבוצרים, ובהם מרכזי פיקוד, מתקני טילים ואתרים אסטרטגיים. ברוסיה, למשל, הוקם מתחת להר קוסווינסקי שבהרי אורל מתחם פיקוד גרעיני מבוצר, שנחשב בעבר לאחד הגורמים שהובילו לפיתוח הפצצה האמריקנית B61-11. גם ישראל מפעילה מערכי פיקוד תת-קרקעיים, ובראשם "הבור" בקריה בתל אביב, שלפי דיווחים זרים עבר שדרוג נרחב במימון אמריקני כדי לאפשר את המשך פעילותו גם במקרה של מתקפה בלתי קונבנציונלית. ארה"ב מצידה מקדמת את פיתוח המפציץ החמקן B-21 Raider, לצד טילים גרעיניים חדשים ושדרוג נרחב של מערך ההרתעה שלה.