הפסקת אש. החיים במרכז ובדרום חוזרים למסלולם. אנחת רווחה. אנשים מחזירים הביתה מזרונים ושמיכות מהמקלטים, מערכת החינוך שבה לפעול, ואפשר שוב לצאת החוצה ולתפוס את האביב בטרם יפוג. אבל לא לכולם. לא לתושבי הצפון, לא להורים של החיילים הנלחמים בלבנון, ולא למילואימניקים – ולבני משפחותיהם – שסופרים כבר 400 ואף 500 ימים מאז 7 באוקטובר.
בשנת 2025 חיילים בגדודים לוחמים שירתו כ-120–140 ימי מילואים. כבר אז היה מערך המילואים שחוק מאוד. כדי להקל, הודיע צה"ל בתחילת 2026 כי יגביל את היקף השירות לכ-55 ימים. אלא שמבצע "שאגת הארי" טרף את הקלפים, והמכסה עודכנה לתשעה שבועות – כ-63 ימים – וספק אם זה המספר האחרון.
מערך היבשה, בסדיר ובמילואים, פועל בו־זמנית במספר זירות: בלבנון, ברצועת עזה ובסוריה. לצד הלחימה, כוחות נוספים פרוסים לאורך הגבולות עם לבנון, סוריה ועזה ומגינים על היישובים הסמוכים. כוחות משמעותיים פועלים גם ביהודה ושומרון ובגבולות ירדן ומצרים. במקביל, מילואימניקים רבים משרתים בפיקוד העורף, בחיל האוויר, בחיל הים, במערך המודיעין ובלוגיסטיקה.
נוכח ריבוי הזירות והמשימות, ההערכה הסבירה להיקף שירות המילואים בשנת 2026 עומדת על כ-100–120 ימים בשנה. זאת, בהנחה שהיקף הלחימה והמשימות יישאר דומה לזה הקיים כיום. אלא שכל שינוי בתמונת המערכה – חזרה ללחימה ברצועת עזה או פעילות מוגברת בגזרה הסורית – צפוי להגדיל עוד יותר את היקף הימים. התרחיש המכביד ביותר נוגע להרחבה אפשרית של הלחימה בלבנון, לרבות השתלטות על אזורים מצפון לליטני, לצד צורך בהגדלת הכוחות ביהודה ושומרון – הן לשמירה על ביטחון היישובים והמאחזים, והן למניעת אלימות לאומנית. כשמבינים את מכלול המשימות שצה"ל נדרש לבצע בו-זמנית, קל להבין את עשרת “הדגלים האדומים” שעליהם התריע הרמטכ"ל.
מתקשים יותר ויותר לשאת בנטל
המשמעות של המספרים הללו ברורה: 140 ימי מילואים ב-2026 קשים בהרבה מ-140 ימים ב-2025, שבאו אחרי 250 ימים ואף יותר בסוף 2023 ובמהלך 2024. זהו אותו קומץ משרתים, אותן משפחות שמלוות אותם ונשארו בלעדיהם גם בחודש האחרון בממ"דים, אותם סבים וסבתות שנכנסים שוב לתפקיד ההורים, ואותם מעסיקים שמתקשים יותר ויותר לשאת בנטל.
הרחבת בסיס המשרתים אינה יכולה להישען רק על המערכת הקיימת. סוגיית גיוס החרדים מורכבת ופוליטית, וגם בג"ץ מעורב בה – אך בפועל, כל עוד אין גיבוי פוליטי, צה"ל נמנע ממימוש מלא של הגיוס
מערך המילואים ראוי להערכה עמוקה. בחלוף שנתיים וחצי של צו 8 מתמשך, מעטים העריכו שיחזיק מעמד כפי שהוא מחזיק – גם אם אחוזי הגיוס אינם מלאים לגמרי, הם עדיין מרשימים מאוד. לא פעם דימיתי זאת לגומייה שנמתחת עד קצה היכולת. חשבתי שהיא כבר הייתה אמורה להיקרע. טעיתי – לשמחתי. אבל צה"ל ממשיך למתוח אותה. ויש גבול למתיחה הזו, גם אם איננו יודעים מתי בדיוק יגיע. לכן, האתגר אינו רק להמשיך ולהפעיל את המערך – אלא לשמור על חוסנו ולצמצם ככל האפשר את השימוש בו.
יש צעדים שהמטה הכללי יכול וצריך לנקוט – חלקם קשים ליישום, אחרים אפשריים וקלים ליישום
1. לצמצם את אי-הוודאות
אחת הבעיות הקשות ביותר למילואימניקים ולסביבתם היא אי-הוודאות. יש להציג למערך המילואים תכנית עבודה ברורה – ולעמוד בה ככל האפשר. שינוי צריך להיות החריג, לא הכלל, גם כאשר קיים צורך מבצעי. זו אינה רק שאלה מבצעית אלא גם ניהול נכון של משאב אנושי. לעיתים נכון לוותר על משימה כדי לשמור על המערך. נדרש כאן שינוי תפיסתי.
2. להעדיף פיצול השירות לשתי תקופות
אחת הסוגיות שחוזרות ועולות היא האם לקרוא לגדודי המילואים לתקופה אחת ארוכה או לפצל את השירות לשתי תקופות נפרדות. בפועל, מרבית החיילים והמפקדים הזוטרים מעדיפים פיצול לשתי תקופות, שמאפשר להם ולבני משפחותיהם להתמודד טוב יותר עם העומס המצטבר, בעוד בקרב המג"דים קיימת מחלוקת. במקרים כאלה נכון להקשיב לחיילים ולמפקדים הזוטרים (עד רמת מ"פ), ולא להסתמך בעיקר על המג"דים ששיקוליהם שונים.
3. לשמר ולהבדיל את סל ההטבות
סל התגמולים וההטבות – חופשות, ימי ריענון והסתגלות – הוא כלי מרכזי בשימור מערך המילואים. בתקופה שבין שני המבצעים מול איראן קיצץ צה"ל משמעותית בהטבות אלו, בין השאר בשל בזבוז ימי מילואים וניצול של חלק מהמשרתים לעבודה כפולה. בעיות אלו נגעו בעיקר ליחידות עורפיות, מפקדות ויחידות שאינן לוחמות – ושם אכן יש מקום לצמצום. אך אין מקום להחיל זאת על היחידות הלוחמות: עבורן יש לשמר ואף להרחיב את הסל בתקופות עצימות, ולא לצמצמו גם כאשר העומס פוחת זמנית.
4. להרחיב את בסיס כוח האדם במילואים
למרות שנדון כבר בעבר, עדיין קיימת אוכלוסייה לא מבוטלת של חיילים לשעבר בגיל המתאים לשירות מילואים – יוצאי יחידות שנסגרו, חיילים ששירתו בתפקידים ללא המשך מילואים ואחרים שהשתחררו מסיבות שונות. שילובם מחדש הוא תהליך מורכב וסיזיפי של אכ"א, אך כל גדוד נוסף שיקום יפחית את העומס מהמערך הקיים.
אריאל היימן5. להרחיב את הגיוס מעבר למעגל הקיים
הרחבת בסיס המשרתים אינה יכולה להישען רק על המערכת הקיימת. סוגיית גיוס החרדים מורכבת ופוליטית, וגם בג"ץ מעורב בה – אך בפועל, כל עוד אין גיבוי פוליטי, צה"ל נמנע ממימוש מלא של הגיוס. ללא הרחבה משמעותית של בסיס המשרתים – באמצעות גיוס חרדים, לצד צעדים משלימים כמו הארכת שירות החובה – הנטל ימשיך ליפול על אותו ציבור מילואימניקים מצומצם.
המצב ממש לא קל: קושי כוח האדם קריטי, והמשאב שאליו חוזרים שוב ושוב הוא מערך המילואים. גם למתיחה של הגומייה הזו – חזקה ככל שתהיה – יש גבול. אם נמשיך למתוח את מערך המילואים ללא זהירות, הוא עלול להיקרע. וכשהוא ייקרע – לא יהיה מי שיחזיק את המערכת.
תא"ל (במיל.) ד"ר אריאל היימן הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר קצין המילואים הראשי
