אל מול הניסיונות הבלתי פוסקים של ראש הממשלה וסניגוריו לדחות את עדותו, נשאלת השאלה מדוע הם מבקשים לדחות את הקץ, עד אין קץ. הלא נתניהו עצמו אמר שוב ושוב "אין כלום כי לא היה כלום", אזי כלום לא הגיעה עת שעם ישראל ישמע את ה"כלום", וישתכנע - או שלא.
החשש של מר נתניהו לעלות על דוכן העדים - קבל עם, עדה ועולם - תמוה למדיי ומעורר חשד שיש לו מה להסתיר, ואינו מותיר רושם טוב גם על בית המשפט. לאחרונה חזרה ועלתה גם "הדרישה" לביטול המשפט לחלוטין, שזכתה לרוח גבית מצד נשיא ארה"ב, בעל הידע האישי הנרחב בעבירות פליליות.
החשש של מר נתניהו לעלות על דוכן העדים - קבל עם, עדה ועולם - תמוה למדיי ומעורר חשד שיש לו מה להסתיר, ואינו מותיר רושם טוב גם על בית המשפט. לאחרונה חזרה ועלתה גם "הדרישה" לביטול המשפט לחלוטין, שזכתה לרוח גבית מצד נשיא ארה"ב
הטענה המרכזית בפי סניגוריו של נתניהו הינה כי אנו נמצאים במצב מלחמה בחזיתות רבות, וראש הממשלה מקדיש את כל זמנו ומרצו למצב הביטחוני הקשה, כולל להשבת החטופים. הייתי מציע לתקשורת לבקש מראש הממשלה - בהתאם לחוק חופש המידע - את יומניו, על מנת לבדוק כמה זמן הוא מקדיש באמת לענייני ביטחון (עליהם אמונים, ממילא שר הביטחון, ראש המוסד, הרמטכ"ל ומפקדי הצבא), וכמה זמן הוא מקדיש לשמירה על הקואליציה, לפיוס השרים הקיצוניים בממשלתו, לחקיקת חוק ההשתמטות ושאר חוקים הזויים, להשתלחות ביועצת המשפטית ובראש השב"כ וכמובן, לנסיעות לחו"ל (לפני צווי האג). סבורני, כי התוצאה תהיה מפתיעה...
ואף על פי כן – לטובתם של שני הצדדים במשפט – ובעיקר לטובת עם ישראל ומדינת ישראל הדמוקרטית – מן הראוי לשים קץ לסאגה המתמשכת של משפט נתניהו, כאשר את סופה לא ניתן לראות באופק. בחלוף כחמש שנים מאז תחילת המשפט, הגענו בקושי למחצית הדרך דהיינו, לפרשת ההגנה של נאשם אחד. בהערכה זהירה ומניסיון העבר, עד סיום המשפט בערכאה ראשונה והדיונים ופסק הדין בערעור לבית המשפט העליון – שממילא, יוגש על ידי מי מבין הצדדים – צפויים לעם ישראל עוד כארבע – חמש שנים, לפחות של הסיוט הבלתי נגמר הזה.
ניסיונות להגיע להסדר טיעון בתיק סבוך, דרמטי וטעון רגשית זה, הגורם בנוסף לכל לפגיעה קשה ברקמה החברתית במדינה, נעשו כבר בעבר, בשלהי כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה הקודם, אביחי מנדלבליט, ובתמיכת נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אהרן ברק. למרבה הצער, לא הבשילו הניסיונות הללו לכלל הסדר טיעון של ממש. נראה, כי אבן הנגף העיקרית שמנעה את ההסדר – כך עפ"י הפרסומים בתקשורת – הייתה שאלת הטלת קלון על נתניהו. בעוד המדינה עמדה בכל תוקף על הטלת הקלון, סירבו ב"כ נתניהו להסכים לדרישה זו.
אמנון סטרשנוב צילום: ירון ברנרגם נוכח הערות בית המשפט בדבר סיכויי ההרשעה בעבירת השוחד, ניתן, לעניות דעתי להסתפק בהודאתו של נתניהו בעבירה/עבירות של הפרת אמונים (בהן סביר להניח שהוא יורשע, בסופו של יום או בסופו של עשור...), באי הטלת עונש מאסר, ובהותרת נושא הקלון להכרעת בית המשפט. אפשרות נוספת – לא יוטל קלון על מר נתניהו, אך הוא יסיים את כהונתו כראש ממשלה בתוך פרק זמן מסויים, ולא ישוב עוד אל השירות הציבורי.
סוף דבר, יש לסיים את הסאגה הנמשכת והבלתי מסתיימת הקרויה משפט נתניהו, בהקדם ככל הניתן, ויפה שעה אחת קודם. מאז החל המשפט, וביתר שאת מאז הוקמה הממשלה לפני כשנתיים, נמצאת המדינה במערבולת קשה, בסערת רגשות, בהפרות סדר ובטרלול של ממש, על סף מלחמת אחים, יד איש באחיו. עד מתי?
אמנון סטרשנוב, שופט (בדימוס) לשעבר, שופט בית המשפט המחוזי בת"א
