במשך תקופה ארוכה חיפש איתי (30) עבודה. לפני כשבועיים הוא התחיל לעבוד בחנות, אלא שבניגוד ליתר העובדים שמועסקים איתו - הוא מרוויח בסך הכול תשעה שקלים לשעה, שהם 60 שקלים ליום עבודה. איתי מאובחן עם אוטיזם קל בתפקוד גבוה. הוא משכיל, חברותי ומלא מוטיבציה - אבל זה לא מונע מהמעסיקים שלו לנצל אותו בחסות החוק.
"אני מסדר סחורה, מה שמגיע מהמחסן אני שם במחלקות", הוא סיפר, "אני לא עושה משהו שונה מעובדים אחרים שמרוויחים רגיל. זה ניצול. מנצלים את זה שיש לי מגבלה".
אימו מירה הוסיפה כי הוא ניסה לעבוד במקומות אחרים, אך זה לא צלח. "קיבלו אותו, ופיטרו אותו אחרי שבועיים-שלושה. הם מעדיפים לפנות את זה לאנשים אחרים. זו אפליה", טענה. "זה פוגע בשילוב של צעירים כמוהו בחברה רגילה. זה מוריד להם את המוטיבציה והמודעות העצמית. הם רוצים להיות שווים אבל מרגישים שונים. זה מוריד להם מהערך העצמי והביטחון".
"אני לא עושה משהו שונה מעובדים אחרים שמרוויחים רגיל"
פערי שכר משמעותיים
נתונים חדשים של מנהל המחקר והתכנון של ביטוח לאומי מציגים פערים דרמטיים המצביעים על אפליה קשה בשוק התעסוקה בין אנשים עם מוגבלויות, לאנשים ללא מוגבלויות. פערים שרק הלכו והתעצמו בעקבות משבר הקורונה.
במחקר שסקר את מצב תעסוקתם של בני 18 ומעלה נמצא כי שיעור התעסוקה בקרב אנשים עם מוגבלות עומד על 53.4%, זאת לעומת 84.6% בקרב שאר האוכלוסייה. המשמעות: פער עצום של 31.2%.
המצב חמור עוד יותר כאשר מבצעים השוואה מגדרית בין נשים לגברים. כך למשל, הכנסה ממוצעת של גבר ללא מוגבלות עומדת על 13,884 שקלים בחודש, לעומת גבר עם מוגבלות 9,543 (פער של יותר מ-4,000 שקלים). הכנסה ממוצעת של אישה ללא מוגבלות עומדת על 9,075, ושל אישה עם מוגבלות רק 6,435 שקלים בחודש (פער של כ-2,600 שקלים).
בנוסף, הנתונים מעגנים את הטענות שאנשים עם מוגבלות פוטרו יותר בתקופת הקורונה והתקשו יותר להשתלב בחזרה בשוק התעסוקה (לנתוני המחקר המלאים ראו תרשים).
"רוצה להיות רגיל"
גם ניצן (27), צעיר עם אוטיזם בתפקוד גבוה, מוצא עצמו מתמודד עם מכשולים ואפליה תעסוקתית מובהקת. "הייתי רוצה למצוא עבודה רגילה", אמר ניצן. "אני מוכן לעבוד בבית אבות, להיות גנן, לעבוד עם מחשב - אבל אני מרגיש שלא נותנים לי הזדמנות. לא הכול זה כסף, אני רוצה שיתייחסו אליי כאדם רגיל".
משום שלא הצליח למצוא עבודה בשוק הרגיל, ניצן השתלב לאחרונה בעבודת אריזה דרך אחת העמותות. השכר, למרבה האבסורד, מכפיר ומביש. בחודשיים האחרונים הוא עבד כל יום מהבוקר עד הצהריים והרוויח רק 100 שקלים לכל התקופה.
"הרעיון זה להקנות להם הרגלי עבודה". הסבירה אימו איילה. "אבל הוא כותב לי הודעות במהלך היום ואומר לי 'אמא, זה לא מתאים'. הוא אינטליגנט, חכם, מבין ויש לו בגרות עם ציונים גבוהים. הוא בחור מאוד מוכשר. יש לו כישרון מתמטי מיוחד, זיכרון פנומנלי, כישרונות מוזיקליים. הוא יכול לעשות הרבה דברים. חשוב שהוא יהיה משולב בחברה רגילה, ואנחנו לא מצליחים לעשות את זה. הוא ממודר, מוקצה. הוא אומר 'אני רוצה להיות רגיל, רוצה להיות כמו כולם'".
מכבסת המילים - "שכר מותאם"
בשנים האחרונות חל שיפור ניכר בשילובם של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, אך עדיין שיעור התעסוקה ורמת שכרם נמוכה במידה משמעותית בהשוואה לכלל האוכלוסייה. "פערים אלו מדגישים את החשיבות הרבה של הגדלות הסיוע במסגרת מערכת הביטחון הסוציאלי, כפי שנעשה בהסכם הנכים האחרון", אמרה ניצה קסיר, סמנכ"לית מנהל המחקר בביטוח הלאומי. "לצד זאת נדרש להגדיל את ההשקעה במדיניות שתסייע לאנשים עם מוגבלות להשתלב בתעסוקה איכותית".
לדבריו של אורן הלמן, ממיזם "סיכוי שווה", בתקופת הקורונה אנשים עם מוגבלויות פוטרו והוצאו לחל"ת פי ארבעה מאשר עובדים ללא מוגבלויות. מה גם שהמדינה מתעקשת לא לאכוף את החוק שמחייב שילוב של 5% עובדים עם מוגבלויות במגזר הממשלתי. "כשאנשים עם מוגבלות כבר מתחילים לעבוד, יש הרבה פעמים בעיה של שכר נמוך, קוראים לזה שכר 'מותאם'. תמוה בעיניי שהחוק מאפשר לשלם לאדם פחות שכר בגלל מוגבלותו", סיכם.
"לשלם שכר נמוך לאנשים עם מוגבלויות זו מציאות שלא ניתן להשלים איתה", נמסר מהביטוח הלאומי. "חברה מתוקנת צריכה לכבד את כלל גווני האוכלוסייה".
