אחרי שזאב ז'בוטינסקי פרסם את מאמרו "על קיר הברזל", בן-גוריון - לא כהוגה דעות אלא כמצביא - נדרש לנסח את אסטרטגיית הביטחון במונחים מעשיים. תמצית הדוקטרינה שלו התבססה על ההכרה באי-סימטריה: "מספר הערבים רב פי כמה משלנו, והמשאבים העומדים לרשותם רבים מאלה שלנו". מכאן נגזרה התחזית לסבבי מלחמה. לפי תפיסה זו, עלינו לסיים כל סבב עם ידינו על העליונה. שניהם - ז'בוטינסקי ובן-גוריון, סברו שצבר הצלחות יוביל לכך שהערבים ובכללם הפלסטינים יפנימו שקיומנו כאן הוא עובדה שאינה ניתנת לשינוי, רק אז יתאפשר הסדר.
בהנחה שמדובר במחזוריות של סבבים, השאלה שנותרה פתוחה היא - מהי בכל סבב נקודת העצירה הנכונה? באין תשובה חד משמעית, המערכת הפוליטית והחברה בישראל הפכו את השאלה ל-"מהו ניצחון" שהותירה אותנו חלוקים עד כדי שסע עמוק. בינתיים כבר שנתיים הלחימה הנוכחית נמשכת.
כדי להמחיש את גודל הנזק שכבר גרמנו עד כה בעזה כדאי לשים לב להצהרתו של ג'ארד קושנר, לאחר שביקר בעזה, לדבריו המקום נראה כאילו ספג פצצת אטום - די בכך כדי לקבוע שזו נקודת הסיום לסבב הנוכחי
אחרי 7 באוקטובר, ממשלת ישראל מנהלת מדיניות של "יעדים מוחלטים": השמדה מוחלטת של תשתיות חמאס, חיסול מוחלט של מחבלים, סילוק מוחלט של שלטון החמאס ופירוז מוחלט של הרצועה - כלומר פתרון צבאי ישיר שיסלול את הדרך לסיום מלא ומוחלט של הסכסוך. לא מתנהל דיון עמוק בשאלה מתי נכון לעצור. ובכל זאת הועלו מספר הצעות: לפי אליהו יוסיאן, 50,000 הרוגים בעזה ייחשבו לניצחון מוחלט והבעיה תיפתר. הצעה אחרת הייתה להחזיר את החטופים ולעצור. גם הניסיון לדחוק את הממשלה לאתר גורם שיחליף את שלטון החמאס נכשל.
הזמן חלף - עצירה ביוזמת ממשלת ישראל לא קרתה, ונשיא ארצות הברית, מסיבותיו שלו, הורה על החזרת כל החטופים ועצירת הלחימה. שלב ראשון של ההסכם עדיין מקרטע המעבר לשלב שני תקוע. אין זה חריג ואף דוגמאות לכך רבות שהמעבר מחתימה לביצוע בפועל של הסכם מתמשך ומורכב כרוך בתקריות אש. זהו שלב דעיכה מאלימות למציאות חדשה.
למרות זאת, גם כיום גורמים בממשלה ובציבור טוענים שההישגים אינם מספיקים ויש להרחיב את השמדת תשתיות חמאס ואת הפגיעה באנשיו. כדי להמחיש את גודל הנזק שכבר גרמנו עד כה בעזה כדאי לשים לב להצהרתו של ג'ארד קושנר, לאחר שביקר בעזה, לדבריו המקום נראה כאילו ספג פצצת אטום - די בכך כדי לקבוע שזו נקודת הסיום לסבב הנוכחי.
איתן בן אליהועמית שעלהעובדה שסבב לחימה אחד אין בכוחו לפתור באופן מוחלט את הסכסוך מחייבת מענה ברור לשאלה מה היא נקודת העצירה הנכונה. האם ניזום אותה בעצמנו או שניאלץ לציית לגורם חיצוני, הפעם היה זה נשיא ארה"ב שהורה להחזיר את החטופים ולהפסיק את המלחמה. מעתה ואילך כדי לא להיתפס כחלשים עלינו לעצור בנחישות, להתעקש על השלמת המהלך לפי תוכנית טרמפ ולהוסיף עוד נדבך לחשוב להרתעה המצטברת שבסופו של דבר תביא לפתרון הסכסוך.
העובדה שהפעם לא השכלנו לזהות את הנקודה והשארנו את ההחלטה בידיי הנשיא טראמפ מחלישה את תדמיתנו ומשאירה אותנו בבית עם מחלוקת חריפה שהפכה לשסע עמוק כזה שילווה אותנו עוד שנים רבות. הלקח הוא ברור, לסייע לממשלת ארה"ב להשלים את ההסכם, להיות ערוכים כראוי למקרה של הפתעה וליזום את הסבב הבא אם וכאשר יהיה בכך צורך.
