קריסתו של משטר אסד בסוריה מול ארגוני המורדים, ובראשם היאת תחריר א-שאם בהנהגת אבו-מוחמד אל-ג'ולאני, מהווה נקודת מפנה של ממש במזרח התיכון. משטר אסד הרצחני דיכא במשך שנים בברוטליות את שלל המיעוטים בסוריה, ובחסות רוסיה ואיראן הצליח לדכא את המרידות ולהשליט את מרותו. נפילת אסד היא סממן נוסף בקריסת הציר האיראני בחזית הצפונית של ישראל, אבל על ישראל כבר להיערך למציאות החדשה המתהווה במהירות לנגד עיננו.
1 צפייה בגלריה
תמונה קרועה של נשיא סוריה לשעבר בשאר אל-אסד בכלא מזה
תמונה קרועה של נשיא סוריה לשעבר בשאר אל-אסד בכלא מזה
תמונה קרועה של נשיא סוריה לשעבר בשאר אל-אסד בכלא מזה
(צילום: Chris McGrath/Getty Images)
לא ברור אם נסיונותיו של אל-ג'ולאני לאחד את סוריה מחדש ליישות אחת יצליח, או שמא סוריה תשאר מארג מיעוטים הנלחמים זה בזה. ישראל, מצידה, צריכה להמשיך לתת גיבוי למיעוטים המשתפים איתה פעולה (בדגש על הדרוזים והכורדים) ולהרחיק גורמים עוינים מהגבול. ישראל גם עושה נכון כשהיא מנצלת את שעת הכושר להשמיד את היכולות הצבאיות שנותרו בסוריה, ולוודא שיכולות ההגנה האווירית, הכלים הצבאיים והאמל"ח ההתקפי לא ייפול בידיים של כוחות קיצוניים. בהקשר זה חשוב לזכור שבידי אסד היה מאגר עצום של נשק כימי, ויש להניח שצה"ל לא הצליח להשמיד את כולו במהלך תקיפות חיל-האויר. אם נשק זה ייפול בידיים של קיצוניים איסלמיסטים, זה עלול להיות תקדים מסוכן לא רק לישראל אלא למדינות המערב. על מדינות המערב, בטרם ימהרו לחבק את השלטון המתהווה בסוריה ואת אנקרה התומכת בהם, לדרוש כניסה מידית של כוחות מיומנים לאסוף את כל מצבורי הנשק והיכולות הלא-קונבנציונליות - כפי שעשו ארה"ב ורוסיה באופן חלקי ב2013 - ויפה שעה אחת קודם.
החלופה הסבירה היא להמשיך להעמיק את הקשר עם טורקיה, ולהיות ראש החץ של מדיניות ההתפשטות האזורית של ארדואן
אך זה רק בטווח הקצר. ומה בטווח הארוך יותר? בעת שדמשק מתהווה מחדש, יעמדו בפניה שלוש חלופות אסטרטגיות. החלופה הסבירה היא להמשיך להעמיק את הקשר עם טורקיה, ולהיות ראש החץ של מדיניות ההתפשטות האזורית של ארדואן. אל-ג'ולאני גדל על ברכי האסלאם הרדיקאלי הסוני, ומערכת היחסים שלו עם ארדואן התחזקה עם השנים - עד אשר ארדואן היה זה שמימן, אימן והכשיר את ארגון היאת תחריר א-שאם והוביל את המטריה המדינית התומכת בהשתלטותו של אל-ג'ולאני על סוריה. בין אם אל-גולאני שואף להקמת חליפות איסלאמית ובין אם לאו, ההחלטה הקלה עבורו היא להשאר קרוב לפטרונו החדש ארדואן.
החלופה השניה תהיה להתפתות למלכודת הדבש שאיראן צפויה להטמין לו. קשה לראות את איראן מוותרת בקלות על הנכס האסטרטגי בסוריה: אובדנה של סוריה מותיר את איראן חבולה, כמי שאיבדה את מעמדה כמגינת הציר השיעי. הנוכחות בסוריה היתה מפתח להזרמת נשק לחיזבאללה, ובלעדיה יהיה לאיראן קשה לשקם את הארגון ולנסות להחזירו לכדי איום משמעותי על ישראל. איראן צפויה לחפש דרכים לשמר את ערוץ ההשפעה בסוריה, להציע הצעות מרחיקות לכת לאל-ג'ולאני ולהעמיד עצמה בתחרות עם טורקיה על ליבה של דמשק.
לכתו של אסד, שטבח בבני עמו וגורש בשל כך מהליגה הערבית, מגבירה את המוטיבציה של מדינות המפרץ להחזיר את סוריה לחיקן
החלופה השלישית היא חזרתה את סוריה לחיק המדינות הערביות. לכתו של אסד, שטבח בבני עמו וגורש בשל כך מהליגה הערבית, מגבירה את המוטיבציה של מדינות המפרץ להחזיר את סוריה לחיקן. עוד קודם לנפילתו פורסם רבות על שאיפתו של אסד לשוב לחיק הליגה הערבית, וגם על העובדה שאיראן לא ראתה זאת בעין יפה ובחרה בשל כך לא להטיל את מלוא כובד משקלה להצילו. לא מן הנמנע שגם טורקיה ראתה בחימום הקשר בין אסד למדינות המפרץ איום על האינטרסים שלה, ובחרה בהתאם את עיתוי המרד. ההתנגדות של שתי אלו מבטאת יותר מכל מדוע זה המהלך הנכון עבור מי שמחפש לבנות מחדש את סוריה כמדינה עצמאית.
ומהו האינטרס הישראלי? מובן שלישראל אינטרס שסוריה תהיה מתונה ככל שניתן. לישראל אינטרס עליון להשאיר את איראן מחוץ לתמונה, ואינטרס גדול לא פחות למנוע את התהוות חליפות איסלאמיסטית סונית בגבולנו. לישראל גם עניין לסייע למיעוטים הכורדים והדרוזים, עמם יש קשר ארוך שנים. אין זה מפתיע שהאינטרס הישראלי חופף לאינטרס של מדינות ערב הפרגמטיות, השואפות לצמצם גם הן את ההשפעה האיראנית והאיסלמיסטית במדינותיהן.
כעת, כאשר הולך ונבנה מחדש המומנטום לסיום המלחמה בעזה ופתיחה מחודשת של נתיב הנורמליזציה עם סעודיה, על ישראל להכניס למשוואה האזורית גם את הייצוב מחדש של סוריה
וכעת, כאשר הולך ונבנה מחדש המומנטום לסיום המלחמה בעזה ופתיחה מחודשת של נתיב הנורמליזציה עם סעודיה, על ישראל להכניס למשוואה האזורית גם את הייצוב מחדש של סוריה. שיקומה של סוריה בהובלת האחיות הערביות תהיה טובה לאין שיעור מהחלופות האחרות, ותאפשר לישראל השפעה מסויימת על תעדוף השיקום האזרחי לפני השיקום הצבאי, בעת שהיא שותפה להרתעת איראן וטורקיה מפני המשך נסיונות ההשתלטות על סוריה.
על ישראל להיות עירנית, אין מקום לחגיגות מוקדמות ולשם שינוי לשאוף להשפיע על המציאות המתהווה ולא רק להגרר אחריה.