לא במקרה המעמד נשמע כמו תחילתה של הופעת רוק כשמנהיג הימין הקיצוני בשבדיה, ג'ימי אוקסון, צעד אל הבמה לקול קריאות "ג'ימי! ג'ימי! ג'ימי!" מקהל תומכיו, שחלקם לבשו את דיוקנו על חולצותיהם. אוקסון בן ה-47, המנהיג את מפלגת "השבדים הדמוקרטים" מאז היה בן 25, הוא עצמו נגן קלידים בלהקת רוק ויקינגי, וערך לפני שנתיים חתונה בסגנון הבי-מטאל שהאורחים בה שרו קריוקי ולא היו מחויבים לשום קוד לבוש. ההופעות החיות הסוערות שלו בעצרות פוליטיות הן חלק מסוד קסמה של מפלגת "השבדים הדמוקרטים", שהפכה לאחרונה למפלגה השנייה בגודלה בשבדיה.
כעת, אחרי עשרות שנים שבהן נודתה על-ידי מפלגות המיינסטרים, ואחרי ארבע שנים שבהן תמכה מהספסלים האחוריים בממשלת המיעוט של המרכז-ימין, אוקסון שואף לזכות לראשונה בנתח מהשלטון בבחירות שיתקיימו בספטמבר. האתגר הניצב בפניו לא פשוט: המפלגה, שמודה כי חלק ממייסדיה היו ניאו-נאצים, טוענת אמנם כי כעת יש לה מדיניות קפדנית של "אפס סובלנות לגזענות", אבל סקר שנערך בשנה שעברה העלה כי מחצית מהבוחרים השבדים עדיין רואים בה מפלגה גזענית, ויריביה אומרים שהם עדיין יכולים לשמוע בבירור שנאה גלויה בחלק מהתבטאויותיו של אוקסון.
"הפוליטיקה שלנו היא זו שמבטיחה שמי שמתאמץ והולך לעבוד יזכה לחיים טובים, בטוחים וחופשיים יותר מהזוג השכן שיושב בבית עם שמונת ילדיו וצופה בטלנובלות בערבית", אמר בין השאר אוקסון בעצרת שערך לאחרונה לקול תשואות רמות, כשדבריו מרמזים בבירור להמוני המהגרים הערבים שהגיעו לשבדיה מאז אמצע העשור הקודם.
בראיון לרויטרס אמר אחר כך אוקסון כי הסבלנות ואורך הרוח היו המפתח להצלחת המפלגה, ששיעור התומכים בה גדל מ-2% מציבור הבוחרים בעבר עד לכ-20% כיום. "כבר בנאום ההכתרה שלי למנהיג המפלגה ב-2005 אמרתי שנהפוך למפלגה גדולה עם השפעה אדירה על הפוליטיקה, ושבסופו של דבר נהיה מפלגת שלטון ונאתגר את הסוציאל-דמוקרטים כמפלגה הגדולה ביותר".
אוקסון, שלבוש בדרך כלל בחליפה אך ללא עניבה, מטפח תדמית נינוחה. אף שהוא מנהיג המפלגה הוותיק ביותר בפרלמנט הוא עדיין מתגורר בעיר הולדתו בדרום שבדיה ונוסע מדי שבוע לפרלמנט בשטוקהולם. "הוא לא מסתכל על אנשים מלמעלה ויש לו כישרון להסביר סוגיות מורכבות בצורה קלה ומובנת", מסבירה את הצלחתו ג'ני מדסטאם, חוקרת מדעי המדינה באוניברסיטת סודרטורן. "הוא השכן ממול".
הקרקס הנודד הגיע לשטוקהולם
"השבדים הדמוקרטים" הוקמה ב-1988 כמפלגה לאומנית רדיקלית. לפי חקירה פנימית שערכה לימים, חלק ממייסדיה היו ניאו-נאצים, כולל שבדי שנלחם בשורות ה-SS הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה. חומרים מוקדמים של המפלגה מלמדים כי אנטישמיות וגזענות היו נפוצות בה.
אוקסון הצטרף למפלגה ב-1995, זמן קצר לאחר שהחלה להתרחק מהאידיאולוגיות הרדיקליות ביותר שלה. היא סילקה חברים קיצוניים, אסרה על לבישת מדים במפגשים רשמיים ודחקה בחבריה לנטוש את מגפי הפלדה ומעילי הבומבר. אוקסון אומר כי התנגדותה של המפלגה לאיחוד האירופי היא ששכנעה אותו להצטרף אליה, אף שב-2019 נטש את המדיניות השואפת ל"Swexit", קרי פרישה של שבדיה מהאיחוד, על משקל ה-Brexit של בריטניה.
לאחר שתפס את הנהגת המפלגה ב-2005 פתח אוקסון בקמפיין שנועד להפוך אותה מושכת לאוכלוסייה רחבה יותר ולבנות בה ארגון פוליטי קונבנציונלי יותר. יחד עם קבוצת בעלי ברית מלוכדת שזכתה לכינוי "כנופיית הארבעה" הוא הקים סניפים מקומיים של המפלגה כדי להתמודד בבחירות המוניציפליות. "זה היה קרקס נודד", אמר. "עברנו מעיר לעיר ועשינו הכול, מהדפסת תעודות חבר ועד דיבור על מדיניות. זו הייתה תקופה ממש מהנה, כי רשמנו התקדמות גדולה".
גם שערוריות צפו מעל לפני השטח בזו אחר זו. בשנה שעברה למשל נאלץ אחד מחברי הפרלמנט של המפלגה להתפטר לאחר שנתפס כשהוא מחזיק באוסף עצום של מזכרות נאציות, כולל שתי מהדורות מוקדמות של "מיין קאמפף" ותמונות מעריצים של היטלר.
ואולם המפלגה מתעקשת שזהו מקרה חריג, ושככלל – היא השאירה את הקיצוניות מאחור. "היו בעיות חמורות בשלביה המוקדמים ביותר של המפלגה", אומר מתיאס קרלסון, חבר פרלמנט מטעם "השבדים הדמוקרטים" ומחבר התוכנית האידיאולוגית של המפלגה, "אבל כיום אני לא חושב שזה גרוע יותר מאשר במפלגות אחרות".
המדינה ש"לא בונה חומות" החלה לגרש
בארבע השנים האחרונות הצליחה מפלגת "השבדים הדמוקרטים" לקדם שינויי מדיניות דרמטיים בשבדיה באמצעות תמיכה מבחוץ בממשלת המרכז-ימין הצרה. בעקבות זאת היא טוענת כי ניצחה בוויכוח הפוליטי, וכי כעת מגיע לה נתח משלה בשלטון.
יחד עם זאת, זוהי דרישה שעלולה להתברר כצעד אחד רחוק מדי עבור המצביעים בבחירות שיתקיימו בספטמבר, ואף להביא לנפילתו של ראש הממשלה המכהן אולף קריסטרסון. קריסטרסון אמר בעבר לניצולת שואה כי לעולם לא ישתף פעולה עם "השבדים הדמוקרטים", אך באפריל השנה, לקראת הבחירות המתקרבות, הצהיר כי הוא מסיר את הקווים האדומים האלה. "אנחנו רוצים להקים ממשלת רוב יציבה לאחר הבחירות", הסביר. "זהו מקור עוצמה עבור שבדיה".
שבדיה, מעוז הסוציאליזם האירופי במשך דורות, עשתה בשנים האחרונות פנייה חדה ימינה במדיניות ובדעת הקהל, במיוחד בנושא ההגירה. הנושא הזה טעון במיוחד במדינה, שבה אחד מכל חמישה תושבים נולד בכלל בחו"ל. גורם מרכזי לכך הוא העובדה שב-2015, כשיותר ממיליון מבקשי מקלט נכנסו לאירופה, בעיקר מסוריה, קלטה שבדיה בגאווה יותר מהגרים לנפש מכל מדינה אחרת באיחוד האירופי, וראש הממשלה דאז סטפן לופבן, סוציאל-דמוקרט, הכריז בגאון כי אירופה שלו "אינה בונה חומות".
לעומת זאת, תחת ממשלת הימין הנוכחית והתמיכה שלה זכתה מ"השבדים הדמוקרטים" מבחוץ ירד בשנה שעברה מספר מבקשי המקלט בשבדיה ב-97% בהשוואה לשיא שנרשם לפני עשור, ומערכת ההגירה השבדית, שהייתה בעבר אחת ממערכות ההגירה המזמינות ביותר באירופה, הפכה לאחת המחמירות שבהן: מהגרים חדשים נתקלים כעת בהגבלות תעסוקה, במבחני שפה, במבחני תרבות – וגם בתשלומי רווחה מופחתים. מהגרים העוברים על החוק יכולים להיות מגורשים במהירות, ולאחרים מוצעים מענקים כספיים כדי שיעזבו מרצונם.
השינויים הללו קודמו כולם על ידי "השבדים הדמוקרטים", שבארבע השנים האחרונות ניצלו את 73 המושבים שיש להם בפרלמנט בן 349 החברים כדי לתמוך מבחוץ בממשלתו של קריסטרסון, ובלבד שיממש לפחות חלקים מחזונם. כעת אומר מנהיג המפלגה אוקסון כי ההסדר הזה מיצה את עצמו, וכי מפלגתו חייבת להפוך עתה לחברה מלאה בקואליציה ולשלוט במרבית משרדי הממשלה המרכזיים אם הימין ינצח בבחירות.
"זו הייתה דרישה ברורה מאתנו לקראת הבחירות הללו. או שאנחנו בממשלה או שאנחנו באופוזיציה", אמר אוקסון בריאיון לרויטרס. "הראינו שאנחנו יכולים לשתף פעולה, זה הלך טוב יותר ממה שרוב האנשים ציפו". לדבריו אחרי הבחירות מצפה מפלגתו להחזיק לפחות בשלושה ממשרדי הממשלה החזקים ביותר – המשפטים, הביטחון והחוץ או האוצר. "אני חושב שזה סביר אם מסתכלים על מאזן הכוחות בתוך הגוש שלנו", אמר. הוא הוסיף כי יאפשר לקריסטרסון להישאר בתפקיד ראש הממשלה: "אני יכול לוותר על הרעיון של לנסוע ברחבי העולם וללחוץ ידיים".
ועכשיו: להרוס מסגדים ולאסור לבוש איסלאמי
אבל הדרך לניצחון הזה עוד ארוכה. לפי סקר חשוב שנערך בחודש שעבר, התמיכה בגוש הקואליציה הנוכחי, הכולל גם את "השבדים הדמוקרטים", עומדת על 42.6% בלבד, בעוד אופוזיציית המרכז-שמאל בהובלת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית זוכה ל-55.2%.
"ראש הממשלה קריסטרסון לכוד בין הפטיש לסדן", אומר יונאס הינפורס, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת גוטנבורג. "הוא לא יכול להקים ממשלה בלי 'השבדים הדמוקרטים', אבל הנוכחות שלהם עשויה גם להבריח יותר מדי בוחרים". לדברי הינפורס, השגת ההכרה הציבורית מצד קריסטרסון הייתה תהליך מפרך וקשה עבור "השבדים הדמוקרטים": "הם לא היו סתם מפלגה קטנה, הם היו מפלגת טאבו, מפלגה מנודה שאף אחד לא רצה לגעת בה אפילו עם מקל".
כך או כך, אין ספק שנסיקת "השבדים הדמוקרטים" כבר הטביעה את חותמה בפוליטיקה השבדית: היא אילצה מפלגות אחרות, מתונות יותר, להקשיח את עמדותיהן, בעיקר בנושאי ההגירה והפשיעה. כעת, משהמדיניות השתנתה ומספר המהגרים החדשים צנח, עברו "השבדים הדמוקרטים" להתמקד בדרישה שהמהגרים שכבר חיים בשבדיה והשתקעו בה יאמצו את הערכים, השפה והמנהגים השבדיים. המפלגה קוראת בין השאר לאסור לבוש איסלאמי מסורתי לנשים, להרוס מסגדים המטיפים לקיצוניות איסלאמית, להגביר את הגירוש של מהגרים שאינם זכאים להישאר במדינה ולהגדיל את התמריצים הכספיים לאלה העוזבים מרצונם. "אנחנו רוצים ביטול מוחלט של הרב-תרבותיות", אומר מתיאס קרלסון, הנחשב לאידאולוג הראשי של המפלגה.
בעוד סקרי דעת קהל מצביעים על כך שהתמיכה ב"שבדים הדמוקרטים" נותרה יציבה, בערך כחמישית מציבור הבוחרים, ההסכמה לאפשר להם להיכנס לממשלה עתידית פגעה במפלגות אחרות בקואליציה של קריסטרסון. במפלגת "הליברלים", המספקת כעת לקואליציית השלטון 16 מושבים, נרשמו כמה פרישות של בכירים, והתמיכה במפלגה ירדה ל-4% – מתחת לאחוז החסימה. "הערכים של 'השבדים הדמוקרטים' רחוקים מהערכים שלי ככל האפשר", אמרה חברת הפרלמנט הליברלית מלין שוברג הוגרל, שפרשה מהנהלת המפלגה והודיעה כי לא תתמודד שוב על מקום בפרלמנט. "להיות איתם בממשלה זה דבר בלתי נתפס".
מפלגות האופוזיציה מצדן טוענות כי ההסכם של קריסטרסון עם "השבדים הדמוקרטים" פירושו שהדרך היחידה למנוע מהימין הקיצוני להגיע לשלטון היא להצביע לשמאל. "קריסטרסון יהיה ראש הממשלה החלש ביותר בהיסטוריה של שבדיה", אמרה מנהיגת הסוציאל-דמוקרטים מגדלנה אנדרסון במסיבת עיתונאים. "הממשלה הזו תחזיק מעמד רק עד ליום שבו ג'ימי אוקסון יחליט שהגיע הזמן שלו להפוך לראש הממשלה".












