בדרך כלל קשה להצביע על הרגע המדויק שבו אדם הופך באינסטגרם למשפיען של ממש. למעט יוצאי תוכניות ריאליטי, לפעמים אפילו בלתי אפשרי להיזכר איך מלכתחילה אותם אנשים הגיחו אל חיינו. אבל במקרה של לוחם המילואים יונתן שלו, זה קרה ברגע אחד: בוויכוח טלוויזיוני מול צעיר חרדי. ביום שאחרי, לא היה אפשר כבר להתעלם ממנו ברשתות. סטורי אחרי סטורי, אלפים הדהדו אותו.
באותו רגע, קרו שני דברים מעניינים. הראשון, היה המפגש בין המדיומים השונים. מי שעוקב אחרי התקשורת המסורתית, כבר הכיר את שלו היטב. עוד לפני הריאיון הזה, הוא בלט בעיתונים, בוועדות הכנסת ובפאנלים באולפנים כנציג המחאה לשיוויון בנטל. העניין הוא, שהרבה פעמים היקומים האלו מתנהלים במקביל, מבלי להיפגש. הגנרלים והמפקדים מנמקים את דעתם באולפנים ולא מתקיימים במרחב הדיגיטלי, ומהצד השני כל אותן דעות של דמויות צעירות יותר שבולטות ברשתות כלל לא חודרות לאולפנים. וזה בדיוק לב הבעיה: בלי מעורבות מלמעלה ובלי גיבוי מהתקשורת המסורתית, אין סיכוי לשינוי, אבל בסופו של דבר מי שמשלמים את המחיר הם דווקא הצעירים שלא בהכרח צורכים את אותה מדיה. מרגע ששלו התחיל לתפעל את העמוד שלו, עם לגיטימציה גם מערוצי התקשורת המסורתיים וגם מעמודי החדשות הפופולריים באינסטגרם, הוא הצליח לדבר אל קהל בגודל חסר תקדים ולגשר על הפער הזה עם יכולת לדבר בשתי שפות כמעט מנוגדות - מסרים מנומקים וארוכים לצד שיגור משפטי מפתח שתופסים את העין.
הדבר המעניין השני, הוא ששלו גם המשיך לחיות. למרות שמספר העוקבים הוכפל פי עשרה תוך פחות מחודש, העמוד שלו לא מוקדש רק לתכני מחאה או להצגה של כמה ימי מילואים הוא עושה. בין לבין, הוא גם מעלה תמונות מטיולים, מחופי ים ומסתם מפגשים עם חברים, שמזכירות עד כמה הוא גם סתם צעיר שמנסה לחיות חיים נורמלים. בכך, מטשטש שלו גבול נוסף והופך להיות העמוד שמשקף אולי יותר מכל את החיים בארץ, עם השגרה לצד המלחמה, בלי למחוק אף אחד מהם.
הכנות הזו, שבה שלו מנסה לחיות במקביל את החיים הנורמליים שלו, מבליטה את הנקודה הכואבת ביותר: לא הוא זה שאמור היה להוביל את המאבק
הכנות הזו, שבה שלו מנסה לחיות במקביל את החיים הנורמליים שלו, מבליטה את הנקודה הכואבת ביותר: לא הוא זה שאמור היה להוביל את המאבק. במציאות שבה הממשלה שולחת חיילים אל מותם, אותם טיעונים בסיסיים היו צריכים להישמע באופן ברור מתוך הכנסת. נכון, חלק מהטיעונים נשמעים על ידי פוליטיקאים. למעשה, כמעט ואין חדש בטיעונים של שלו עצמו. ובכל זאת, העובדה שאף פוליטיקאי לא מצליח להרים את דגל הגיוס, למרות התמיכה הציבורית והרוח הגבית שמתגלה כשמגיע האדם הנכון, מראה עד כמה איבדו את דרכם הפוליטיקאים ועד כמה הפער בינם לבין הציבור הפך בשנתיים האחרונות כמעט בלתי ניתן לגישור. כשזה המצב, מתגלה הכוח של ילד אחד שרק אומר את המובן מאליו.
פורסם לראשונה: 22:09, 05.09.25
