לפני מספר ימים התפרסמה ידיעה קצרה, שנבלעה במהירות, ירדה מן הכותרות כמעט מבלי משים וזכתה למעט מאוד תשומת לב: תינוק בן שבועות ספורים מת, ועל גופו סימני חבלה קשים. הוריו חשודים בפגיעה בו. מקרה מחריד, אך למרבה הצער לא יחיד. ימים ספורים קודם לכן נעצרו הורים בצפון בחשד שגרמו לבנם בן שמונה חודשים לדימום פנימי בראשו. שתי ידיעות קטנות, שעל אף שנבלעו במהירות בין ידיעות וניתוחים של אירועי המלחמה, מציגות חשד למציאות שבה הבית, המקום שאמור להגן, הופך לזירת סכנה.
בעשור האחרון, בין 2015 ל־2025, נרצחו 24 ילדים בידי בני משפחתם. מאחורי כל מספר כזה עומדים חיים שנגדעו, אך לעתים גם שורה של סימני אזהרה שנראו או יכלו להיראות, אך לא תמיד זוהו בזמן.
נתוני המועצה לשלום הילד מצביעים על מגמה מדאיגה: בשנת 2024 נרשמה עלייה של כ-23% במספר התיקים שנפתחו בגין עבירות חמורות נגד חיי ילדים בתוך המשפחה – רצח, הריגה, גרימת מוות ברשלנות ועבירות דומות. זהו תמרור אזהרה.
ההקשר הרחב רק מחמיר את התמונה. המערכה הנוכחית, שמצטרפת לשנתיים וחצי של מלחמה מתמשכת, יוצרת קרקע פורייה לעלייה באלימות כלפי ילדים: לחץ נפשי גובר, הסתגרות ממושכת בבתים, פגיעה בשגרות חינוכיות וצריכה פחותה של שירותי בריאות, רווחה ופנאי. כל אלה אינם רק גורמי סיכון, הם גם מסך עשן שמקשה על איתור ילדים שנמצאים במצבי סיכון וסכנה וזיהויים.
גם בימי שגרה, זיהוי של ילד הסובל מהתעללות או הזנחה הוא משימה מורכבת. בימי מלחמה, כשהקשב הציבורי והמערכתי מופנה לאיומים חיצוניים, האתגר הזה הופך למורכב אף יותר. כך, ישנם ילדים שחווים אימה כפולה: בחוץ אזעקות ונפילות טילים, ובפנים אלימות מתמשכת, לעיתים בלתי נראית.
לא פעם מתברר כי לפני מקרי רצח של ילדים והתעללות היה מידע מוקדם, לעיתים חלקי, לעיתים מפוזר בין גורמים שונים, שיכול היה להדליק נורה אדומה. אמנם לא ניתן למנוע כל מקרה, אך בהחלט ניתן לצמצם את היקף התופעה. שיתוף מידע מוסדר בין מערכות החינוך, הבריאות, בריאות הנפש, טיפות החלב והמשטרה, עשוי להיות ההבדל בין חיים למוות.
ורד וינדמןלצד זאת, ישנה אחריות ציבורית רחבה יותר. העלאת מודעות בקרב הציבור היא אינה מותרות, היא הכרח. הקמפיין של משרד הרווחה להעלאת המודעות לאלימות במשפחה הוא צעד חשוב, אך אינו מספיק. יש צורך בקמפיין ממוקד בילדים, באותם חסרי ישע שקולם גם כך חלש, ובמציאות הנוכחית כמעט ואינו נשמע. שכן, השאלה אינה רק מה הרשויות יודעות או צריכות לדעת אלא גם מה אנחנו כחברה מוכנים לראות.
עו"ד ורד וינדמן היא מנכ"לית המועצה לשלום הילד
