תחשבו על טלפון מצלצל אצל אדם כלשהו במקום כלשהו במהלך השבועיים האחרונים. ייתכן שהשיחה נשמעה כך:
"שלום, כאן מירי, מירי רגב ממשרד התחבורה".
- "כן היי, זה בקשר לרישיון שלי? או הדוח ההוא שקיבלתי בכביש 6 ועוד לא שילמתי?".
"לא לא, אתה בטח יודע, כמו כולם, שאני אחראית על טקס הדלקת המשואות".
- "אה אוקיי חשבתי שזה יו"ר הכנסת שאחראי על זה".
"אז אני ממש שמחה לספר לך שזכית".
- "זכיתי? במה? סליחה מי זו שוב? אראלה ממפעל הפיס?".
"זו שרת התחבורה של מדינת ישראל ואני מתקשרת להודיע לך שזכית ונבחרת להדליק משואה".
סוכנת הלוטו של הממשלה
אם מישהו נכנס לאחרונה לרשתות החברתיות של השרה רגב יוכל למצוא שם סרטונים של סוכנת הלוטו של הממשלה מתקשרת בחיוך מנותק וענקי לזוכים הנבחרים לבשר להם על הזכייה - הדלקת משואה.
הם הנבחרים. אבל במקום לזכות במיליון שקל, הם יקבלו את הזכות להדליק משואה בטקס הכי מנופח, ציני ומנותק בתולדות מדינת ישראל.
השנה רגב שברה אפילו את הכללים של עצמה: במקום 12 משואות כמספר 12 השבטים, כמו שתמיד היה, היא פיזרה בנדיבות 36 משואות. כאילו שאם נחלק מספיק כיבודים, אם ניגע בכל מעגל אפשרי, איכשהו ייסלח לנו ונשכח מה קרה וקורה כאן מאז השבעה באוקטובר
כל העסק הזה של הדלקת משואות, שהיה אמור להיות רגע של פיוס, אחדות, הכרה, הפך לסדרה דוקו-טלוויזיונית בגרסת חצר המלך. מירי רגב בראשה, ואנחנו הקהל.
היא לא מדליקה משואות, היא מדליקה אותנו – באורות ובהסחות. כי כשיש אולפן נוצץ ואנשים בוכים מהתרגשות, קשה קצת לשים לב שאנחנו באמת בוכים.
שלא תהיה אי הבנה, פרופגנדה זה דבר טוב. אני אוהבת פרופגנדה. אנשים זקוקים לסמל והזדהות - כשזה למען המדינה והרעיון. אבל פרופגנדה של שרה או מפלגה בכלים ממלכתיים, היא זולה וצינית.
איך הגענו ל-36?
השנה רגב שברה אפילו את הכללים של עצמה: במקום 12 משואות כמספר 12 השבטים, כמו שתמיד היה, היא פיזרה בנדיבות 36 משואות. שלושים ושש! כאילו שאם נחלק מספיק כיבודים, אם ניגע בכל מעגל אפשרי, איכשהו ייסלח לנו ונשכח מה קרה וקורה כאן מאז השבעה באוקטובר.
זו לא סתם החלטה אומנותית. זו תעודת עניות לממשלה שאיבדה קשר לסמל, למשמעות, למסורת. כי כשפוליטיקה מנהלת טקסים, אין יותר סמלים, יש רק אינטרסים.
רות אלבזצילום: סתיו ברקאיאם שאלת את עצמך איך יכול להיות שטקס המשואות, הטקס הכי ממלכתי שיש, זה שמייצג את כל חלקי העם (ולכן יו"ר הכנסת אמון עליו) – התפרק ככה? הוזל ככה? כל מה שצריך לעשות זה בסה"כ להיזכר במצב היום בו יש מתקפה בשידור חי נגד הרמטכ"ל, חרם על ראש השב"כ בטקס רשמי, התעלמות הפגנתית בזמן נאום נשיא העליון, והפיכת הפרקליטות ותאגיד השידור לשקי חבטות. אז מה זה כבר לפרק את יום העצמאות?
מה חשבת שיצא, קולה?
אולי יש מי שלו זה נראה: "איזה יופי, מירי רגב עושה ציונות ונותנת כבוד לסיפורים שלנו", אבל האמת הפוכה: זו הצגה זולה. זה ניצול ציני של הסיפורים הכי כואבים כדי לכסות על כישלונות פוליטיים.
זו לא חגיגה של אחדות, זו מסחרה על דם ואפר.
