רק מעטים מחבריו ובני משפחתו של עופר (פושקו) מוסקוביץ ליוו אותו היום (שני) בצהריים, אל מנוחתו הזמנית בבית העלמין של קיבוץ עמיעד, הרחק מטווח הטילים והבית שכל כך אהב בקיבוץ משגב עם שעל גבול לבנון. בטקס מצומצם ספדו קרוביו לאדם ענק, שאלפים ביקשו להשתתף בהלוויתו ולחלוק לו כבוד אחרון, אך בשל הסיכון הביטחוני הרב והנחיות פיקוד העורף, נמנעו מלהגיע.
הלוויתו של עופר "פושקו" מוסקוביץ
(צילום: אביהו שפירא, באדיבות המועצה האזורית הגליל העליון)
בקהילת משגב עם עדכנו אתמול כי הם מתכוונים להביא את מוסקוביץ', שנהרג אתמול בשוגג מאש צה"ל, למנוחת עולמים בקיבוץ לאחר המלחמה וכשהנחיות פיקוד העורף יאפשרו התקהלות. בהודעת הנהלת הקהילה נמסר כי אז "נקיים לוויה מכובדת, מלאה מוזיקה ואנשים אהובים, ללוות את חברנו האהוב והיקר פושקו". את ארונו של פושקו קיבלו בכניסה לקיבוץ עמיעד עשרות מתושבי האיזור שעמדו ונשאו דגלי ישראל בידיהם.
בטקס הקבורה בבית העלמין שבקיבוץ עמיעד ספדו לו אחיו רון ושלוש בנותיו ספיר, דקל ואגת. רון סיפר על אחיו כי "בחר את הבחירה בגליל ובאבוקדו והשקיע את כל כולו במשפחה, אבל אם היה הולך למקום אחר, הוא כנראה היה פרפורמר גדול מהחיים. כל חייו היו הופעה. הוא תמיד ראה את עצמו בהופעת סטנד-אפ, עשה הומור ולא מלודרמה".
ספיר, בתו הבכורה של פושקו, שיתפה בהספד שלה ותיארה את השנתיים האחרונות בצל המלחמה והפינוי הממושך. אביה, שלא עזב את המטעים והבית, הגיע אליה הביתה בסופי שבוע ל"התרעננות", אז הם הצליחו לזכות בזמן איכות איתו: "מלחמות זה כל כך לא פייר וזה לא מגיע לאיש שאתה. אבל אני מתנחמת בזה שהם נתנו לי את כל הסופ"שים איתך כשהיית איתנו בבית והיית חלק גדול מהבית שלנו, וגידלת איתנו את הדרי, שכל כך מעריץ אותך", ספדה ספיר. "עבורו סבא הוא כל העולם - האהבה והשמחה שהבאת איתך, ולימדת אותו את השטויות שלך. אני מצטערת שלא תזכה לראות אותו גדל. כל כך התרגשת שנבו הצטרך למשפחה וכל כך עצוב לי שלא יזכה לראות את האדם הגדול שאתה".
בתו האמצעית דקל סיפרה בהלוויה כי החשש שתאבד את אביה או אמה בגיל צעיר ליווה אותה בכל חייה: "זה היה הפחד הכי גדול שלי, שיקרה משהו לך או לאמא. בשנים האחרונות זה התעצם והשתקתי את המחשבות האלו. הלכת מאיתנו בלי שום התרעה מוקדמת".
7 צפייה בגלריה
"מלחמות זה כל כך לא פייר וזה לא מגיע לאיש שאתה"
(צילום: באדיבות המועצה האזורית הגליל העליון)
אגת, הבת הצעירה, סיפרה כי אתמול בבוקר עוד הספיק אביה לשלוח לה הודעה קולית, דקות לפני שנהרג מפגיעת הפגז שירה צה"ל. היא תיארה את הרגעים הקשים שבהם המתינה לבשורה: "22 במרץ, בשעה 07:40 בבוקר. הקלטה אחרונה ממך ואחריה שעות ארוכות של חוסר ודאות ושעות שמרגישות כמו נצח - עד שהגיעה הדפיקה בדלת. באותה שנייה הרגשתי שנעתקה נשמתי. לפחות לא סבלת אבא, זה לא מגיע לך. אתה טהור. אתה האבא הכי טוב בעולם ואני לא מאמינה שכך הסיפור שלנו מסתיים".
את מסע הלוויה והטמנתו של פושקו בקבר הזמני ליווה גם רן גורי, חברו הטוב מעל לארבעה עשורים. הוא עדיין בהלם ומתקשה לעכל את שראו עיניו וליבו שבור מאובדן החבר שאהב: "חמש דקות לפני שנפגע עוד שוחחנו. הוא רצה לרדת לצלם את מקום פגיעת הפגז הראשון. אני רדפתי אחרי הכלבה שלי שהסתובבה שם - היה בום גדול ופגז נוסף פגע בסמוך אליו והרסיסים חדרו לתוך האוטו והדלת נכנסה קדימה. איך שראיתי את המחזה, הספקתי להוציא את דיה, אשתו לשעבר שהייתה לצידו של פושקו ברכב, ולהביא אותה למקלט המרפאה. וכשחזרתי ראיתי את הכלבה שלי 'סנופית', שהתרסקה ומתה. ביקשתי מאנשי זק"א שיתייחסו אליה כמו לבת".
גורי, בן קיבוץ משגב עם, מכיר את פושקו מאז הגיע לקיבוץ בתחילת שנות ה-80. "עבדתי איתו בגידולי הכותנה כבר מאז. אני עבדתי על הקטפת והוא על המהדקת", סיפר גורי. "היינו חבורה, כמו זוג נשוי היינו. אני אחראי על הגינון והוא על האבוקדו. 40 שנה של חברות התפוגגה ברגע, מול העיניים שלי". הוא מתאר כי קסמו של פושקו, אדם אהוב בגליל וסמל של חקלאות וציונות ואהבה לקרקע, היה בכך ש"אצל כל אחד פושקו זרע אהבה, חיבה והערכה לדברים הכי קטנים. זה מה שייחד אותו. בכל פעם שהיית צריך ממנו עזרה, הוא היה עוזב את הכול ובא. הוא היה אדם עם לב ענק ונשמה אדירה והיה עבורי כמו אח".
"קבענו להיפגש ב-8:30 בשטח. ב-8:00 כבר התחילו טלפונים, שאלו אותי 'אתה יודע איפה פושקו?'", כך סיפר עופר סיון, מחבריו הקרובים של מוסקוביץ. "הוא היה איש גדול עם קול גדול, תרתי משמע. הוא היה הדובר הבלתי רשמי של כולנו, הסמל והמורשת של האזור, שתמיד ידע לדבר ולספר את הסיפור של האזור הזה וההתיישבות כאן".
בתוך כך, נשיא המדינה יצחק הרצוג ביקר היום במועצה אזורית גליל עליון, וביקש למסור דברי תנחומים לבני משפחת מוסקוביץ ולאנשי הגליל האבלים. הרצוג ספד ואמר כי "פושקו היה דמות מוערכת ואהובה בכל הגליל, גלילי אמיתי, מאנשי קו העימות שבונים ומצמיחים חיים גם מול האיום המתמיד. אני מבקש לשלוח תנחומים מעומק הלב לקיבוץ משגב עם, ששומר על גבולותינו כבר עשרות שנים, ולמשפחה היקרה. אנו מקווים שהמערכה תסתיים ושחלומו של פושקו לשקט בגבול עוד יתגשם. מי ייתן ונשמע בשורות טובות יותר".
עם תום ביקורו של הרצוג, העניק לו ראש המועצה אסף לנגלבן, ארגז אבוקדו ממטע משגב עם, מפרי גידוליו של מוסקוביץ.
