יובל סלומון (29), שנרצח בטבח 7 באוקטובר בכפר עזה, היה חבר קרוב של אמילי דמארי, ששוחררה אמש מהשבי אחרי שנחטפה במתקפת הפתע על-ידי המחבלים. יום לפני הטבח, הוא חגג יום הולדת יחד עם חבריו, בהם אמילי והתאומים גלי וזיו ברמן.
אביו, דורון, אמר כי הצפייה בשחרורה של אמילי הייתה "שמחה ענקית" עבור משפחתו, אך הודה כי התקשו להתעלם מהתחושות הקשות שהיום העלה בהם. "אמילי היא בת בית אצלנו. נהיה לנו דיון משפחתי אם יובל נהרג או נרצח. אני חושב שהוא נהרג כי הוא יצא להילחם במחבלים עם סכין, אשתי אומרת שהוא נרצח. יש כאלה שאומרים שהוא ניסה להגיע לאמילי, או לגלי וזיו (האחים ברמן, שחטופים גם הם - רג"ש), אבל כנראה לעולם לא נדע".
אושר רגעי בקהילת כפר עזה
(צילום: הרצל יוסף )
דורון סיפר כי אמילי ואחיה למדו באותן כיתות עם יובל, בעוד שאביה עבד לצדו באותו מפעל במשך שנים רבות. "הם בני בית אצלנו, אמילי והאחים שלה. היינו כל הזמן ביחד. יובל ואמילי גרו קיר לקיר והם ממש היו כמו אחים. יובל היה עוזר להם כל יום, טיפל בגדר, עושה להם קניות וכל מיני. גם גלי וזיו, הבנים של טליה. טליה ושמחה אשתי עבדו באותו משרד המון-המון שנים. גם הם היו בני בית אצלנו ויובל היה אצלם. גם דורון (שטיינברכר), מי לא".
הוא תיאר כאמור את הצפייה ברגעי השחרור של אמילי מהשבי כ"שמחה ענקית", אך ציין כי החוויה הייתה "מאוד קשה. מהצד השני הייתה תקווה, אולי על סף ייאוש. מה יקרה עם החבר'ה האחרים? כמו שאנחנו מכירים את יובל, הוא היה רוצה שנשמח, אך אתמול היה מאוד קשה, לא הצלחנו לקיים את הבקשה שלו".
דורון סיפר שבמהלך יום הטבח אחיה אמילי ניסו להיכנס לכפר עזה לאחר שלחמו בשדרות, אך נתקלו במחבלים רבים מדי בדרך. "הם ניסו להגיע ולהציל את הקיבוץ, גם את האחות שלהם וגם את יובל, אך הם לא הצליחו להגיע, היו שם יותר מדי מחבלים. אחרי כמה ימים, שון, אחיה של אמילי, עבר שם ואסף את הסכין שיובל יצא להילחם איתה. הסכין הזאת הגיעה אלינו אחרי שנה עם דם של מחבל עליה. העסק הוא לא פשוט, הוא קשה מכל הכיוונים. שמח וקשה באותה מידה, אז אני לא יכול להגיד מה יותר ומה פחות".
מה תאחל למשפחות של אלה שחזרו?
"אני אאחל דברים טריוויאליים. שיהיה טוב ושנדע לחזור למה שהיה לפחות עד 6 באוקטובר, ואולי אפילו יותר. שתחזיקו מעמד, ושאם צריך משהו, אנחנו פה. אנחנו איתכם. תרימו יד ואני תמיד אבוא לעזרה".
"מקווים שגם קית', זיו וגלי יחזרו על הרגליים"
גם זיוה ובתיה, מוותיקות כפר עזה, שיתפו בתחושותיהן בנוגע לשחרורן של אמילי, דורון ורומי גונן משבי החמאס. זיוה, שהציגה את עצמה כ"פליטה בארצי ובאזור מגוריי", סיפרה כי "חיינו ביחד, כל יום רואים אותם. זאת משפחה אחת גדולה ובוודאי המשפחה של אמילי". זיוה ציינה כי אחיה של אמילי מתגורר בשכנות אליה בביתם הזמני בקיבוץ רוחמה, שקלט את מפוני כפר עזה, וסיפרה כי "הכל מרגש מאוד, אתמול היינו כולם דרוכים כל כך, כולם התקשרו לחזק ולשמוח איתנו. אני באמת מקווה שהן בסדר. זה היה מאוד משמח לראות אותן מחייכות ומחבקות את האמהות שלהן. הייתי רוצה שהן יפגשו את כל האחרים ושיתחילו להשתלב שוב בחברה. אני מקווה שנהיה מספיק חזקים לקבל אותן ולשמוח איתן".
בתיה סיפרה כי "אמילי היא חברה מאוד טובה של הנכדה שלי, ליקי, ושני הבנים הם בגיל של הנכדים שלי. זה אותו שנתון", ושיתפה כי מתוך 11 נכדיה, 8 נותרו ללא אבא. "שתי הבנות שלי התאלמנו. קשה מאוד, אבל משתדלים". זיוה הוסיפה כי "מה שאנחנו עוברים כאן זה לא פשוט. הוציאו אותנו מהבית שלנו. 64 שנה אני בכפר עזה, בעלי הוא ממקימי הקיבוץ, וגירשו אותי משם".
זיוה ובתיה אמרו עוד כי "כולנו מקווים שגם קית' (סיגל) יחזור בשלום ויראה את הבת שלו שעומדת להתחתן. אנחנו מאוד מודאגים גם בקשר לזיוי וגלי. אני מקווה שהם חזקים ובריאים ויבואו על הרגליים ויסגרו איזשהו מעגל ונוכל לשמוח. כרגע זאת שמחה שמהולה בהמון דאגה וחששות. השמש זורחת, תכף יהיו כאן כלניות, כולם יגידו 'איזה יופי', אבל אף אחד לא יבין מה מתרחש בלב. זה לא פשוט".
