בשעה 18:18, ב-27 ביולי 2024, עולמן של 12 משפחות במג'דל שמס התפרק ברגע אחד. שנה חלפה מאז שטיל של חיזבאללה התפוצץ במגרש הכדורגל שבו שיחקו ילדים וילדות, האסון זעזע מדינה שלמה והותיר אחריו חלל שאי-אפשר למלא. ביום השנה, התכנסו אתמול (ראשון) המשפחות, החברים והקהילה במגרש לטקס שנערך לראשונה.
טקס הזיכרון במג'דל שמס
(צילום: אביהו שפירא )
המגרש שהיה פעם מרחב של שמחה ומשחקים, הפך למקום של תפילה וזיכרון. תושבי המקום, בני משפחה, חברים, אנשי העדה הדרוזית מכל הגולן – כולם הגיעו, עטופים בשחור, חובקים זה את זה, שותפים לאובדן. במהלך השנה שחלפה, מצאו עצמן 12 המשפחות מתמודדות עם אובדן שאין לו מילים. הן התאחדו סביב הכאב המשותף, ולמרות הצער, בחרו לעמוד יחד, ולומר בקול ברור: לא שכחנו. בשיחה עם ynet סיפרו ההורים על הילדים שאיבדו וההתמודדות הבלתי אפשרית.
אלמא אימן פכר אלדיןאלמא אימן פכר אלדין, בת 11
האם נאילה מתארת ילדה שלמרות גילה הצעיר הייתה מנהיגה, אמנית ורודפת צדק. "מאז שהלכה, העולם פתאום מכיר אותה. היא העירה משהו באנשים. היא הייתה ונשארה אייקון".
ג'ון וודיע אבראהיםג'ון וודיע אבראהים, בן 13
האם נסמה: "רצתי לזהות את הגופה של הבן שלי. נישקתי אותו. הוא היה רק בן 12. הימים עוברים, אבל כל יום מרגיש כמו הר. אנחנו בתוך מערבולת, אבל עדיין עומדים על הרגליים".
מילאר מעדאד אלשעארמילאר מעדאד אלשעאר, בן 10
האם לינה מספרת על ילד שמח וחייכן. "הוא חלם להיות מסי. פעם הוא כתב לי 'את האמא הכי טובה בעולם. אני מאוהב בחיוך שלך'. הוא היה אור בבית, וביום שזה קרה האור כבה".
ג'יפארא אבראהיםג'יפארא אבראהים, בן 10
אמו דליה מספרת על הכאב שאינו מרפה. "יומיים חיפשנו אותו. רק אחרי בדיקת DNA שנייה הבנו שהוא איננו. אחיו עד היום לא משלים עם זה. הוא אומר 'ג'יווארה לא מת. הוא חי'".
איזיל נשאת איובאיזיל נשאת איוב, בת 12
איזל הייתה בת אחת בין תשעה בנים. "היא הייתה המלאך של הלב", אומרת אמה דיאנה. "אהבה כדורסל וחלמה לשחק. אני מקווה שאף אחד אחר לא יעבור את מה שאנחנו עברנו".
נאג'י טאהר חלבינאג'י טאהר חלבי, בן 11
"הוא היה העוגן של המשפחה, הילד של כולם", מספרת האם אמילי. "ביום ההוא הוא ביקש ללכת לשחק כדורגל. כששמעתי על הטיל קיוויתי שהוא לא שם. לא הספקתי להיפרד ממנו".
פיניס אדהם ספדיפיניס אדהם ספדי, בת 11
האם עינאיה מספרת: "הבית שהיה מלא שמחה הפך לשקט. וניס הייתה הילדה שלי, שותפה לכל ההחלטות. היא הייתה גאה באבא שלה החובש, שהיה בזירה והמשיך להציל אחרים".
חאזם אכרם אבו סאלחחאזם אכרם אבו סאלח, בן 15
האם דלאל מספרת על הקושי לחזור לחיים: "היה לי משפחתון לתינוקות וסגרתי אותו. לא הצלחתי לתפקד. הכל נשבר. עברתי טיפולים אבל עוד לא יצאתי מהאסון. אני חיה אותו כל יום".
פג'ר ליית אבו סאלחפג'ר ליית אבו סאלח, בן 16
"מאז האסון החיים נעצרו", מספרת האם דליה. "חזרתי לעבוד, אבל הכל קשה. אנחנו שבורים. הם לא היו חיילים ולא לוחמים, הם פשוט היו ילדים שאהבו את החיים, והמחיר ששילמנו בלתי נתפס".
יזן נאיף אבו סאלחיזן נאיף אבו סאלח, בן 11
האם נסרין מספרת על ילד שמח, ש"היה מתופף בדרבוקה, שימח אותנו בכל חתונה. בשבת הוא הלך למגרש. נפרד מכולם כאילו ידע. הוא אמר לי 'אמא, אני הולך למחצית האחרונה'".
נאזם פאחר סעבנאזם פאחר סעב, בן 15
האם מונה נזכרת בילד העדין, החכם והתומך. "הוא חזר לשחק כדורגל אחרי חודש מחלה. זה היה היום הראשון והאחרון. עברתי טיפולים רגשיים, אבל כלום לא ממלא את החור בלב".
אמיר רביע אבו סאלחאמיר רביע אבו סאלח, בן 16
"איבדתי בן אחד, והשני שוכב פצוע קשה", מספרת האם רמיה על הקושי. "אנחנו עדיין בשיקום. אמיר היה שחקן מקצועי, אימן ילדים, היה אהוב על כולם. הכאב הזה שורף לי את הלב".
