אזכור סבו של נשיא המדינה, ציטוטים מהמקורות, המלחמה הנוכחית, ומתקפה על מחלקת החנינות במשרד המשפטים והיועצת המשפטית לממשלה: אחרי מסירת ההמלצה לנשיא המדינה יצחק הרצוג לחון את ראש הממשלה בנימין נתניהו, מתפרסם הערב (שלישי) המסמך המלא שכתב שר המורשת עמיחי אליהו (עוצמה יהודית). "אדוני הנשיא, בשעה גדולה והרת גורל זו, חובתנו ההיסטורית היא להרים את הראש, לקחת אחריות, ולתקן את טעותו של זכריה בן אבקולס (שעליו חז"ל הטילו את האחריות לחורבן בית שני. א"א). הגיעה השעה. בידך להסיר את עננת הפילוג ממדינתנו. בידך להביא שלום על ישראל".
לעיון במסמך ההמלצה המלא לחנינת נתניהו - לחצו כאן
המסמך של השר אליהו, שעסק בנושא במקום שר המשפטים יריב לוין שמנוע לטפל בחנינה לנתניהו בגלל ניגוד עניינים, מתפרס על פני 17 עמודים. חוות הדעת של אליהו התגבשה לאחר הליך בחינה מעמיק ויסודי של התשתית העובדתית, המשפטית והציבורית. ההמלצה התבססה על חוות דעת מחלקת החנינות במשרד המשפטים, פסיקה קיימת, עיון במוסדות המשפט בישראל, והיוועצות עם משפטנים, רבנים, אנשי רוח, חיילי מילואים ואישי ציבור.
השר אליהו מציין כי סמכות החנינה מהווה מנגנון ייחודי במערכת המשפטית שמאפשר התעלות מעל הדין היבש והליכי ההוכחות השגרתיים, מתוך שיקולים ציבוריים, מדיניים ולאומיים. החנינה, לפי השר, אינה עוקפת את שאלת האשמה אלא מתעלה מעליה, ומאפשרת להביא בחשבון שיקולים חיוניים למדינה ולחברה שלא נידונים במערכת המשפט הרגילה.
בהקשר זה, השר מציין את הפסיקה של "בג"ץ ניר זוהר" ואת דעות שופטי בג"ץ בדימוס ברזילי ושמגר, שמבהירות כי סמכות החנינה כוללת הן את השלב לפני הרשעה והן את השלב אחרי הרשעה, ללא תנאי של הודאה או חרטה. סמכות זו אינה מוגבלת אלא נועדה להגן על אינטרס ציבורי רחב, במיוחד במצבים קיומיים או ביטחוניים.
המלצת השר מהווה את עמדת הרשות המבצעת בפני נשיא המדינה. תהליך הטיפול בבקשת החנינה מתחיל בהגשתה לנשיא, העברתה למחלקת החנינות לצורך איסוף מידע, ולבסוף גיבוש עמדת השר הרלוונטי, שממנה נשיא המדינה סופג את ההמלצה לפעול או לא לפעול בחנינה. השר מדגיש כי המלצתו עצמאית ואינה כפופה לעמדת מחלקת החנינות, והיא נועדה לשקול את כלל השיקולים הלאומיים, מדיניים וביטחוניים.
השר עמיחי אליהו על המלצת החנינה לנתניהו שהגיש לנשיא יצחק הרצוג
( צילום: סעיף 27א' לפי חוק זכויות יוצרים)
סמכות החנינה של נשיא המדינה, כפי שמוצגת בהמלצת השר, מהווה מוסד נורמטיבי עצמאי, המושרש בהיסטוריה הפסיקתית של מדינת ישראל ומחובר למסורת המשפט המקובל של מלך אנגליה. במסמך צוין כי "סמכות זו מאפשרת לנשיא, בשיקול דעתו הרחב, להגן על המדינה והחברה מפני תוצאות משפטיות שעלולות לפגוע בקיום הציבורי, במדינה או בהנהגה הלאומית".
בבחינת בקשת חנינה יש לקחת בחשבון את כלל השיקולים הציבוריים, מדיניים וביטחוניים. לפי השר, "למרות הקשיים המעשיים והעיוניים, כולל שמירה על עקרון השוויון בפני החוק, קיימים מקרים חריגים שבהם שמירה על ההליך המשפטי הרגיל עלולה לפגוע באינטרס הציבורי הכללי. במצבים כאלה, הפעלת סמכות החנינה אינה עקיפה של החוק אלא הגנה עליו".
חוות דעת מחלקת החנינות הצביעה על קושי להמליץ על הפעלת סמכות החנינה בשל היעדר הודאה מצד ראש הממשלה, והעדר "כלים מקצועיים" להעריך את השיקולים הלאומיים והביטחוניים. השר אליהו קובע כי "עמדת מחלקת החנינות לוקה בחוסר דיוק משפטי ומוסדי, שכן: הסמכות להעניק חנינה מוסדרת בחוק ובפסיקה, גם טרם הרשעה. אין דרישה חוקית או נורמטיבית להודאה כצורך להפעלת החנינה".
"מביטים בבוז על חברות שאילצו נאשמים להודות בניגוד לרצונם"
עוד ציין השר במסמך ההמלצה לחנינה לנתניהו: "שאלות ציבוריות, ביטחוניות ומדיניות אינן ניתנות להערכה משפטית צרה ולכן הן תחום המלצת השר. חוות הדעת אינה יכולה להכריע בנוגע לאינטרסים חיוניים של המדינה, הכוללים ניהול מערכה ביטחונית או קיומית". השר אליהו קובע עוד כי "הדרישה להתנות חנינה לאומית בהודאה אישית מניחה בטעות שמטרת החנינה כאן היא 'שיקום העבריין'. אולם מטרת החנינה בענייננו אינה בהכרח שיקום האיש, אלא שיקום האומה".
הוא הוסיף: "התניית סיום המשבר הלאומי באילוץ נאשם, הכופר באשמתו מכל וכל, להודות - אינה רק שגויה מוסרית, היא מסכלת את עצם תכלית הפיוס שביסוד החנינה הלאומית. אין, לפיכך, להתנות את סמכות החנינה בדבר, ודאי שלא בהודאה כפויה. במבט היסטורי אנחנו מביטים כיום בבוז בחברות שאילצו נאשמים להודות באשמתם בניגוד לרצונם החופשי. וכי מחלקת חנינות סבורה שעלינו לאמץ בישראל את מודל משפט גלילאו? ברי שנפלה טעות תחת ידם ונקודה זו לא לובנה עד תום. איננו מקבלים במדינת ישראל נורמות של כפיית הודאות".
2 צפייה בגלריה
הנשיא הרצוג, ראש הממשלה נתניהו ובקשת החנינה
(צילום: רויטרס/MENAHEM KAHANA/John Sibley/Pool via REUTERS)
בסיכום המלצתו, כתב השר אליהו לנשיא הרצוג שיש להפעיל את סמכות החנינה באופן הבא: "סמכות מלאה ונפרדת לנשיא - סמכות החנינה היא עצמאית ומיועדת גם לפני וגם אחרי הרשעה. שיקול דעת רחב - ההחלטה צריכה לקחת בחשבון אינטרסים ציבוריים, ביטחוניים, מדיניים ולאומיים, ולא רק את הממד האישי של הנאשם. אי-תלות בהודאה - הודאת המבקש אינה תנאי הכרחי להפעלת החנינה; היא רק אחד השיקולים האפשריים.
"צורך בהגנה על יציבות ההנהגה - המשך הליך פלילי ארוך ומקוטע עשוי לפגוע בכושר העמידה הלאומי ובביטחון המדינה. שיקולים מוסדיים ומשפטיים - מוסד החנינה פועל כמשקל נגד למערכת המשפט, לשמירה על אמון הציבור ולמניעת קריסת הלגיטימציה המוסדית. תכלית עליונה של החנינה - ההמלצה מתמקדת בשמירה על שלום הציבור והאומה, תוך שמירה על איזון בין החוק לבין הצרכים הלאומיים החיוניים".
המלצת השר מציינת כי "בקשת החנינה של ראש הממשלה עומדת במסגרת המקרים שבהם הפעלת הסמכות היא מוצדקת, והיא נועדה להגן על האינטרס הציבורי הרחב, על ביטחון המדינה, ועל יציבות ההנהגה הלאומית, מבלי לפגוע בעקרונות החוק או בסמכויות בתי המשפט. ההמלצה מדגישה כי סמכות החנינה היא כלי חוקתי, ייחודי ונדרש במצבי קיצון, בהם השיקולים הלאומיים והמדיניים גוברים על השיקולים האישיים או ההלכתיים בלבד".
עוד כתב השר אליהו: "מדינת ישראל עומדת מול ציר רשע המבקש לכלותה. ניהול המלחמה דורש שחרור מוחלט של ראש הממשלה מכל נושא אחר. הליך פלילי, מטבעו, שואב זמן ותעצומות נפש. בשעת הכרעה לאומית, המדינה אינה יכולה להרשות לעצמה מצב שבו ראש ממשלתה נדרש לחלק את קשבו בין קבלת החלטות הרות גורל בקבינט הביטחוני, לבין פגישות הכנה למשפט וספסל הנאשמים. הפעלת החנינה נדרשת כאן כצעד ביטחוני ולאומי מובהק - לשחרר את משאביו של ראש הממשלה לטובת הניצחון במערכה. התעקשות המערכת על מיצוי הדין הפלילי דווקא כעת משולה לעיסוק דקדקני בנוהלי הבטיחות של מכבי האש, שעה שהבית כולו עולה בלהבות".
השר אליהו הקדיש בהמלצתו פרק ליועצת המשפטית הממשלה גלי בהרב-מיארה. לדבריו, "חשוב לציין במסגרת זו את התנהלותה השערורייתית של היועצת המשפטית לממשלה. בתיק שמתנהל נגד ראש הממשלה, שבו הוצע לתביעה לחזור בה מעבירת השוחד, זו העבירה שבלעדיה ספק גדול אם כתב האישום היה מוגש מלכתחילה. במסגרת ההחלטה הזו אף ציינו השופטים כי יש 'צורך בסיום המשפט (לטובת העניין והמדינה)'. היועצת המשפטית לממשלה התעלמה מתחינת בית המשפט לשקול את טובת העניין והמדינה, וסירבה לחזור בה מעבירת השוחד.
"קרי - המשפט עודנו מתנהל בהיבט זה, לאחר שהתביעה נכשלה עד כה בהוכחת אשמתו של ראש הממשלה בפרשת התביעה, בהתעלמותה מהערת השופטים - מתוך ניסיונה להוכיח, למעלה מכל ספק סביר, את האישום מתוך פרשת ההגנה. להרפתקנות תביעתית זו מחירים אדירים בהיבטים של זמנו של ראש הממשלה, שהוא משאב ציבורי מוגבל ולא בר -תחליף , קל וחומר בן בנו של קל וחומר בשעת מלחמה. שנית, על אף אירועי 7 באוקטובר, ועל אף מלחמות 'התקומה', 'עם כלביא' ו'שאגת הארי' - היועצת המשפטית לממשלה סירבה, ומסרבת, לעכב את ההליך מכוח סמכויותיה
השר שציין בתחילת דבריו את הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, סבו של נשיא המדינה הרצוג, הזכיר בהמלצה גם את אביו של הנשיא וגם את סבו שלו: "מבקש אני ממך, כשר בממשלת ישראל, בשם מיליוני אזרחים המייחלים לפיוס, בשם סבי הגדול הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצוק"ל אשר אהבת ישראל ודאגת האומה בערו בעצמותיו, מתוך מלחמת התקומה של מדינת ישראל ומתוך ראיית האחריות ההיסטורית של מדינת ישראל כמי שעומדת בחזית העולם החופשי במאבק מול כוחות השחור והרשע - ללכת בדרכו המנהיגותית האמיצה של אביך, נשיא המדינה השישי חיים הרצוג זכרו לברכה. בשעתו הגורלית ידע אביך להתעלות מעל רעשי הרקע ומעל שורת הדין, וקיבל את ההכרעה הקשה לחון את אנשי השב"כ בבג"ץ ברזילי (קו 300) למען ביטחון המדינה. אני קורא לך להמשיך מורשת מנהיגותית זו, להפעיל את סמכותך החוקתית והריבונית - ולחון את ראש ממשלת ישראל".
