יאיר גרבוז, מהאמנים הבולטים בתולדות ישראל, הלך לעולמו בגיל 80. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים ואת אחיו אלון. לווייתו תתקיים ביום שישי הקרוב (1 במאי), בשעה 11:00, בבית העלמין מנוחה נכונה בנתניה.
לאורך הקריירה שלו עסק גרבוז בציור ובכתיבה והיה חתום על המדור הסאטירי "דבר אחר", על תוכנית הטלוויזיה "אין עם מי לדבר" וכן על ספרים כדוגמת "תמיד פולני", "אוי ארצי" ו"בית בגליל". הוא זכה בפרסים רבים, בהם פרס א.מ.ת ופרס סוקולוב, ולפני כעשור עמד במרכז סערה ציבורית כשנשא את נאום "מנשקי הקמעות" (הידוע גם כ"נאום הקומץ") בעצרת שנערכה בכיכר רבין בתל אביב.
הסופר חיים באר, חברו הקרוב, ספד לו בשיחה עם ynet: "אני כל כך מבועת ועצוב. נכון שהוא היה חולה בשבועיים האחרונים, אבל לא חשבתי שסופו כל כך קרוב. יאיר היה אמן טוטאלי, מאוד מחויב לאמנות. איש אמיץ מאוד. אני חושב שאיזה רוע ציבורי גרם לו עוול נורא בגלל הוצאת הדברים שאמר על מצביעי הליכוד מהקונטקסט שלהם. אנחנו בני אותו גיל, וחברים מאז הקמת המוסף הסאטירי 'דבר אחר'. ביכולת שלו להתחדש כל הזמן, ביכולת להסתכל על עצמו באירוניה - הוא היה איש מאוד חכם, מחויב לאמנות. הוא לא רק צייר, הוא גם כתב על אמנות. הספר האחרון שלו הוא טקסט-בוק לכל אדם שאמנות יקרה ללבו ולכל אדם שיוצר. במבט עכשווי, הספר הזה הוא כאילו טקסט הפרידה שלו".
גרבוז, יליד גבעתיים וחבר קיבוץ כפר החורש, החל את דרכו האמנותית בלימודי ציור אצל רפי לביא ובמכון אבני, וב-1967 הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו. מאז הציג שורה ארוכה של תערוכות במוזיאונים ובגלריות, בישראל ובעולם.
"אני חושב שנולדים ציירים", אמר בריאיון שפורסם בשנה שעברה ב"ידיעות אחרונות". "הזכרונות שלי הם לא מגיל נורא צעיר, אבל כבר בבית ספר עממי המורה לציור זה הדבר היחיד שאיכשהו הצדיק את הנוכחות שלי שם. הבנתי, לא את השיעורים שלו. לא הייתי תלמיד טוב בשיעורי ציור, וגם לא הבנתי את ההוויה הזאת של לצייר בכיתה. אבל כל הזמן הסתכלתי לו על הכיס, היו לו שם עטים ועפרונות, מערכת שלמה שאיתה הוא יכול לשבת ולעבוד גם בבית קפה. משם נוצרה טרום-הרומנטיקה הפריזאית אצלי. כי המורה הזה היה פרנקופיל גדול והיה הולך בשכונת בורוכוב הפועלית בגבעתיים עם כובע בארט צרפתי, ז'קט צבעוני, מקטרת, הוא לא החסיר אף פרט בתחפושת, והיה נוסע כל קיץ לפריז, יושב בקפה ורושם עוברים ושבים. זה קיים כקלישאה, אבל אני חי מקלישאות".
במקביל עסק בהוראת אמנות, לימד במדרשה לאמנות בבית ברל, ובמשך כ-20 שנה אף עמד בראשה. עוד לימד במוסדות כמו מכון אבני, במכללת תל-חי ובאקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים.
בשנת 2004 זכה בפרס א.מ.ת, כשבנימוקי השופטים נכתב: "הפרס מוענק לו על היותו אמן יוצר ומשפיע, ומגדולי הטרובדורים הוויזואליים של האמנות הישראלית. סגנונו הייחודי הינו בעל השפעה עצומה ותרומתו לתחום האמנות והתרבות ניכרת וחשובה".
בריאיון בשנה שעברה סיפר על היצירה גם בשנים האחרונות לחייו. "אני מצייר הרבה. היכולת שלי לא לעזוב ציור עד שאני מסיים אותו מביאה להספק, אבל אין לזה חשיבות אם יהיה יותר ציור שלי או פחות ציור שלי. אני רק לא יכול לעזוב ציור בלתי גמור. לפעמים נגיעה אחת קטנטנה גוזרת דין של ציור, בין ציור שיש לו זכות קיום ובין משהו שרק מוכיח את הידע הטכני או את הכישרון שלי ואין לו חיים משלו. זו נגיעה אחת קטנה ואין לה קשר למושאי הציור, מאיפה הוא נולד או במה הוא לכאורה עוסק. זה יותר כמו ליצור זרם חשמלי, לחבר את שני החוטים האחרונים כך שכל מה שתפרת שם יעבוד".
ב-2015, בזמן הבחירות לכנסת, נאם גרבוז את "נאום הקומץ" מעורר המחלוקת בעצרת בכיכר רבין. "אמרו לנו שצהובי החולצות ושחורי הסמל, אנשי 'כהנא צדק' וצורחי 'מוות לערבים', הם קומץ", אמר אז מעל הבמה. "הגנבים לוקחי השוחד [...] המושחתים והנהנתנים החזיריים [...] מנשקי הקמעות, עובדי האלילים והמשתחווים ומשתטחים על קברי קדושים [...] הם רק קומץ [...] איך זה שהקומץ שולט בנו? איך זה שבאין מרגיש ובאין מפריע, הוא, הקומץ, נעשה לרוב?"
ההתבטאות הזאת עוררה גינויים מימין ומשמאל, ובייחוד עשה רעש הביטוי "מנשקי הקמעות" שבו השתמש. "בשום פנים ואופן לא אמרתי בו מילה אחת על עדות המזרח, לא לטוב ולא לרע. הם לא היו בתוך הנאום בכלל", הדגיש בשנה שעברה. "אמא שלי הייתה מנשקת קמעות, היא הייתה מכריחה אותי לאכול חוט תפירה כשתפרה לי את המכנסיים. חב"ד מתגעגעים למשיח, מחזיקים תמונות של הרבי מלובביץ' מלך המשיח. ביום הראשון שהתיישבו משפחות של חטופים בקריה הייתה אישה אחת שהסתכלה עליי ורצתה לדבר איתי. באתי אליה והיא אמרה לי, 'גרבוז, האזהרה הראשונה - על שמך בטאבו'. הנאום ההוא ראה את הכהניזם, היום בלי זה אין קיום לממשלה. זה היה הקומץ שהתכוונתי אליו. אני לא נביא, אני ניתחתי מציאות. הבנתי שהקומץ משתלט עלינו והיום אנחנו תחת שלטון הקומץ, שקורא לעצמו רוב. פשוט הרבה קומצים יחד יצרו מפלצת".
