חילופי המהלומות האחרונים בין ארצות הברית לאיראן המחישו עד כמה מזכר ההבנות שנחתם בין שתי המדינות בחודש שעבר היה פגום. למרות שהוצג כהסכם שאמור היה לייצב את הזירה לאחר חודשים של עימות, בפועל הוא נותר מזכר אי-הבנות, המותיר כמעט כל סוגיה מרכזית פתוחה לפרשנות.
המשבר סביב חופש השיט במצר הורמוז הוא רק דוגמה בולטת לכך. איראן טוענת כי מעבר כלי שיט במסדרון העומאני מפר את המזכר, שלטענתה מכיר בזכותה לגבש הסדרים לתנועה במצר תוך תיאום עם איראן, ומכאן גם מעבר בנתיב השיט האיראני ולא בזה העומאני. מנגד, ארצות הברית דוחה לחלוטין פרשנות זו ודורשת כי כלי השיט יוכלו לעבור בכל נתיבי השיט על פי בחירתם. אלא שהוויכוח אינו נוגע רק להורמוז. כמעט כל סעיף משמעותי במזכר – מהגרעין ועד ההקלות הכלכליות – מנוסח באופן עמום.
תקיפת ארה"ב באיראן, הלילה
עמימות כזו אינה חייבת להוביל למשבר. אילו היה קיים אמון בסיסי בין הצדדים או מנגנון מוסכם ליישוב מחלוקות, ניתן היה להתמודד עם הפערים הפרשניים. אלא ששני התנאים הללו אינם מתקיימים. בטהרן משוכנעים שוושינגטון רק מושכת זמן עד לאחר בחירות האמצע בארצות הברית בנובמבר כדי לשוב ולחדש את המערכה הצבאית. בוושינגטון, לעומת זאת, גוברת ההערכה שאיראן מנצלת את המשא ומתן כדי למשוך זמן לשם שיקום יכולותיה הצבאיות. גם מנגנון הפיקוח, שהיה אמור לקום במסגרת המזכר, טרם הוקם, ולכן אין למעשה גוף שיכול להכריע במחלוקות או לאכוף את ההבנות.
מאחורי הוויכוחים הטכניים מסתתר פער עמוק בהרבה. מבחינת איראן, המשא ומתן נועד לעגן בהסכם את הישגי המלחמה, ובראשם השינוי במעמד מצר הורמוז. עבור ההנהגה האיראנית, מדובר לא רק בנכס כלכלי, שבשונה מהסרת הסנקציות, למשל, אינו תלוי בגחמותיו המשתנות של הממשל האמריקני, אלא גם בביטוי עקרוני לכינונו של סדר אזורי חדש המכיר במעמדה המשודרג של איראן. מנגד, ארצות הברית מבקשת להשיג באמצעות הדיפלומטיה את מה שלא הצליחה להשיג באמצעות הלחץ הצבאי והכלכלי, לרבות חזרה לסטטוס-קוו במצר הורמוז וגריעת יכולותיה הגרעיניות של איראן.
לנוכח פערים אלה, קשה לראות כיצד ניתן יהיה להגיע בזמן הקרוב להסכם קבע בין המדינות. גם הסכם ביניים מפורט נראה בשלב זה יעד שאפתני. הסכם כזה יחייב הכרעות בסוגיות מורכבות במיוחד, לרבות הטיפול במלאי האורניום המועשר, הסדרי הפיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) במתקני הגרעין, ההטבות הכלכליות שלהן תזכה איראן, הסדרת התנועה במצר הורמוז ואף סוגיית לבנון. ספק אם לשני הצדדים יש כיום הנכונות והרצון להתקדם להשגת הסכם כזה. גם חזרה למלחמה כוללת אינה נראית האפשרות המועדפת. שני הצדדים היו מעדיפים להימנע ממלחמה נוספת, שספק אם תשיג את יעדיה, אף שאין משמעות הדבר שמלחמה לא עלולה להתלקח מחדש, במיוחד ככל שהעימותים בין הצדדים יימשכו ויסלימו.
במציאות זו נראה כי התרחיש הסביר ביותר בעת הזו הוא דווקא המשך המצב הנוכחי: לא מלחמה כוללת, אך גם לא הסדרה מדינית ארוכת טווח. מבחינת ישראל, למציאות זו יש לכאורה יתרונות ברורים. האופציה הצבאית נשארת על השולחן ואיראן אינה נהנית מחבילת הטבות כלכלית רחבה, שעלולה לחזק את המשטר ולאפשר לו להשקיע משאבים משמעותיים בשיקום כוחו.
אלא שדווקא משום שהמצב הזה נראה נוח יחסית, אסור להתאהב בו. ראשית, מדובר במציאות שברירית מאוד, שעלולה להידרדר במהירות בנסיבות שאינן בהכרח נוחות לישראל. שנית, הזמן אינו עומד מלכת. הדיווחים על שיקום מערכי הטילים וההגנה האווירית האיראניים מלמדים כי טהראן מנצלת את תקופת הרגיעה כדי לשוב ולבסס את יכולותיה הצבאיות. חשוב מכך, גם בתחום הגרעין אין קיפאון אמיתי. תמונות לוויין עדכניות של מכון המחקר האמריקני בראשות המומחה דייוויד אולברייט, שהתפרסמו בימים האחרונים, מעלות תהיות בנוגע להמשך פעילות חשאית במתקן הגרעיני הסודי ב"הר המקוש" הסמוך לנתנז, חרף מזכר ההבנות המחייב את איראן לשמור על הסטטוס-קוו הנוכחי של תוכנית הגרעין שלה.
תמונות הלוויין מ"הר המקוש"
בהיעדר פיקוח של סבא"א, ישראל וארצות הברית נאלצות להסתמך באופן בלעדי על מודיעין כדי לעקוב אחר פעילויות אלה. יתרה מכך, בחודשים שלאחר "עם כלביא" עמלה איראן על שיקום יכולת העשרת האורניום בשני אתרים מרכזיים: בפורדו, שלא הושמד לחלוטין, וב"הר המקוש". ספק אם יהיה ניתן למנוע את המשך מאמצי השיקום באתרי הגרעין ללא הסדרה מדינית.
בסופו של דבר, הסטטוס-קוו הנוכחי עשוי להיות עדיף בטווח הקצר על פני הסכם בעייתי או מלחמה נוספת. עם זאת, הוא אינו מספק פתרון יציב אלא לכל היותר הפוגה זמנית. ככל שהזמן יחלוף ללא הסדרה וללא פיקוח יעיל, כך תגבר הסכנה להידרדרות פתאומית, ובינתיים תוכל איראן לשקם את יכולותיה הצבאיות. דווקא משום שהסטטוס-קוו מעניק תחושת נוחות יחסית, חשוב להזכיר שהוא עשוי להיות לא רק זמני, אלא גם מטעה.
ד"ר רז צימט הוא מנהל תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
