גני הילדים ובתי הספר סגורים כבר קרוב לשבועיים, ומצב החירום שוב כפה על מיליון תלמידים וחצי לשוב לשגרת שיעורי זום מייגעים, שיטה שהוכחה שאינה אפקטיבית מבחינה לימודית. התלמידים מתקשים להתרכז, לפתוח מצלמה ולהיחשף, והמורים במאבק כמעט בלתי אפשרי בניסיון למקד אותם.
הלמידה מרחוק הפכה לנטל על ההורים, הנדרשים לסייע - במיוחד לילדי הגן ולתלמידים בשכבות הנמוכות - להתחבר, להתגבר על תקלות או לנסות להיות ממוקדים. הבוקר (רביעי) המשימה הייתה קשה אפילו יותר עקב לילה שבו נשמעו אזעקות רבות ושעות השינה של התלמידים היו מעטות. "אני לא שומעת", "תפעילו את המצלמה", "מי לא התעורר הבוקר לזום", "לא רואים אותך" - משפטים שניתן לשמוע בכל בית, והתסכול רק הולך וגדל.
קרוב לשש שנים, עוד מימי הקורונה, הזום הפך חלק בלתי נפרד מההוראה במצבי משבר וחירום - עקב העובדה שעד כה לא נמצא פתרון אחר.
השר קיש ממתין להערכת המצב במוצ"ש
(צילום : ערוץ הכנסת )
הרוב צפויים להמשיך בזום לפחות עד פסח
במשרד החינוך ציינו כי הלמידה מרחוק בימים אלו נועדה לשמור על רציפות חינוכית ועל קשר בין הצוותים החינוכיים לתלמידים, ובתי הספר מקיימים מעקב אחר ההשתתפות במפגשים. לצד זאת, לנוכח המציאות המורכבת והבדלים בנסיבות שבהן מצויים תלמידים ומשפחות, ההנחיה היא לנהוג ברגישות ובמדיניות מקלה, תוך הפעלת שיקול דעת של הצוותים החינוכיים הנמצאים בקשר הישיר עם התלמידים.
באזורים שיוגדרו צהובים, משרד החינוך גיבש מתווה לרשויות שיבקשו זאת ובהן יתאפשר לקיים פעילות חינוכית בצמוד למרחב מוגן תקני ובכפוף לאישור פיקוד העורף.
במוצאי השבת תתקיים הערכת מצב מכרעת בפקע"ר, וגם אם יוחלט להתחיל להגדיר רשויות כצהובות, נראה כי בשלב הראשון מדובר בתלמידי הדרום ועוטף עזה, שאולי יזכו לשוב ללמידה פרונטלית. בגוש דן ובכלל באזור המרכז, חיפה ובצפון ייאלצו להמשיך ללמוד בזום כל עוד לא יחול שינוי במצב הביטחוני, והרשויות באזורים אלה יישארו אדומות לפחות עד ליציאה לחופשת פסח.
שר החינוך יואב קיש אמר בתדרוך עיתונאים כי ברור שלמידה מקצועית אידיאלית היא פרונטלית בבתי הספר, אך כשהדבר לא מתאפשר, אז בוודאי בגילים יותר מבוגרים למידה מרחוק היא כלי משמעותי.
על אף העובדה שככל שהגיל יורד, האפקטיביות של הלמידה נפגעת, קיש טוען כי "החשיבות הגדולה שרואים בחיבור, גם לילדי הגנים, בחוסן ובשגרה שזה מייצר, הוא דבר מאוד משמעותי ואנחנו לא מתכוונים לוותר על כך".
לגבי חוסר היעילות והטענות נגד אופי הלמידה מרחוק, הוא הוסיף: "הלמידה הזו שונה. זו לא אותה למידה, והיא נותנת גם מענה לצרכים שקיימים היום במלחמה. אנחנו רואים היום במלחמה שצריך להתחבר ולגעת בילדים בכל גיל - ולצערי, ילדים הולכים לפעמים לאיבוד. מצב של מערכת חינוך סגורה שאין בה למידה מרחוק זו טעות בעיניי".
מנתוני משרד החינוך, ב-9 במרץ השתתפו בלמידה מקוונת כ-1.1 מיליון תלמידים, שמהווים כ-68% מכלל תלמידי בתי הספר, לא כולל החינוך החרדי, עלייה קלה לעומת הימים הראשונים. פילוח הנוכחות לפי שכבות גיל מצביע על 74% השתתפות בחטיבות הביניים, 67% בבתי הספר היסודיים ו-65% בחטיבות העליונות.
"השיעורים לא באמת יעילים. זה יותר בשביל התעסוקה"
בינתיים, ההורים מתוסכלים ורבים מהם נותרים חסרי אונים בניסיון לסייע לילדיהם במשימה הכמעט בלתי אפשרית הזו. הדר מושיאב, בת 32 מבני ברק, אמא לשתי בנות ובהיריון מתקדם בשבוע 40, מתקשה עם המצב, בטח אחרי מספר לילות שבהן בקושי ישנה. "יש לי ילדה בת 11 וחצי, עוד אחת בת 4 וחצי, ועוד אחת שתגיע בקרוב, אולי אפילו היום", היא מספרת. "זה היה לילה לא פשוט. יש חרדה ולחצים, והן מפחדות ללכת לישון כי אולי תהיה אזעקה". הדר אומרת כי הבנות ישנות בממ"ד, אך גם שם הן מתעוררות מכל אזעקה. "הגדולה התעוררה שש פעמים הלילה. בשעה 9:00 כבר הייתי חייבת להעיר אותה כי היה לה זום. היום היא אפילו הייתה אמורה להעביר פעילות לכיתה, שהיא התרגשה לקראתה מאוד, אבל כולם היו עייפים וזה לא התנהל כמו שזה אמור".
הסיטואציה הנוכחית, היא טוענת, מקשה מאוד לשמור על שגרה. "קשה לצפות מילד להיות קשוב בזום אחרי לילה כזה. הם צריכים את שעות השינה האלו. לפעמים יש חמישה שיעורים בזום ביום ולפעמים רק שניים, לפעמים שיעורים מתבטלים ברגע האחרון. אי אפשר לתכנן כלום". מעבר לעייפות של הילדים, היא מתמודדת גם עם חשש אישי: הלידה הקרובה. "אנחנו לא גרים קרוב להורים שלנו, וכל הזמן יש פחד שתתפוס אותנו אזעקה. מי ישמור על הבנות אם זה יקרה באמצע הלילה? יש מחשבה שאולי אלך ללדת לבד כדי שהן לא יישארו לבד בבית. זאת מחשבה לא קלה, אף אישה לא רוצה לעבור את זה לבד".
גם בצד של המורים המצב מורכב. מיכל פלנר מתל אביב היא מורה וגם אם לשניים. היא מספרת שהבוקר הוחלט בבתי ספר רבים לדחות את שיעורי הזום כדי לאפשר לילדים להשלים שעות שינה. "לבת הגדולה שלי זה עבר מ-10:00 ל-12:00 וגם לקטן. ראיתי את הילד שלי ב-8:00 בבוקר והבנתי שהוא חייב עוד שעת שינה". לדבריה, בבתי הספר שבהם היא מלמדת ושבהם לומדים ילדיה, בהם עירוני ה', בלפור ובית הספר לאמנויות, נעשו התאמות בעקבות הלילה הקשה.
פלנר מסבירה שאם לא מגלים גמישות, הילדים פשוט לא מצליחים להשתתף. "או שהם לא עולים בכלל, או שהם מתחברים ומכבים מצלמה ולא באמת שם". גם מבחינה פדגוגית, היא מודה, קשה לשמור על למידה רגילה. "השיעורים האלה לא באמת יעילים. זה יותר בשביל התעסוקה, בשביל שהילדים יראו אחד את השני, כדי לשמור על מסגרת וסדר יום וגם לעזור להורים".
כמורה לקולנוע, היא מנסה למצוא פתרונות יצירתיים כדי להחזיק את התלמידים בתוך המסגרת. "אני וכל המורים מנסים כל הזמן לחשוב על דרכים יצירתיות להעסיק את התלמידים, אבל זה מאוד מורכב. כולם עייפים. הילדים, ההורים וגם אנחנו".
קיים סיכוי כי שלושת ילדיו (בכיתות א', ד' ו-ז') של שי ששון, תושב קיבוץ ניר עם, ישובו בשבוע הבא ללימודים, אך בינתיים אף אחד לא חושב על כך, והייאוש רק גדל. "הילדים שלי בני 6, 9 ו-12. כולם בזום. הזום זאת מלחמה בפני עצמה שמראש הרמתי בה ידיים. זה קשה להם, זה נורא מאתגר. ילד בן שש וחצי נכנס למרחב של זום, יש שם עוד 30-20 ילדים עם מיקרופון פתוח, רעשי רקע ודיבורים, כי הם ילדים. זה לא עושה חסד עם אף אחד".
לדבריו, גם צוותי ההוראה מתקשים להתמודד עם המציאות הזו. "אני בעיקר מרחם על המורות והמורים שמכריחים אותם לעשות את הדבר הזה. צריכה להיות התאמה למציאות של היום. הזום הוא לא פתרון לילדים. ילדים הולכים לבית הספר כדי לרכוש כישורים חברתיים וקוגניטיביים, לא רק כדי ללמוד שפה וחשבון". הוא מוסיף כי גם המורים נמצאים במצוקה דומה: "רוב המורים הורים בעצמם והם מתוסכלים לא פחות. בזמן שהם צריכים ללמד יש להם שני ילדים בבית שהם צריכים לחבר לזום. אני מבין את הרצון של כולם שהכול יהיה סבבה, אבל צריך לקרוא לילד בשמו: אנחנו בזמן מלחמה והסיטואציה לא הגיונית, בטח לא לילדים קטנים".
לדבריו, התחושה בקרב הורים רבים היא שהפתרון הנוכחי לא מעשי. "אני לא יודע מה הפתרון הנכון, אבל צריך למצוא אחד כזה. מלא הורים מוותרים מראש. אנחנו תושבי העוטף ורגילים לחיות מהסלמה להסלמה ובמצבי חירום, אבל יש הורים שאומרים: 'אני לא מוכן להשתתף בניסוי הזה'. לילדים יש לוח זמנים רציני, כולל שיעור ספורט דרך הזום".
"הקשר האישי נפגע, יש תחושה של ריחוק"
"אני מאוד מתגעגעת לכיתה שלי, לחברות בבית הספר. קשה מאוד עם הזום, צריכים הרבה ריכוז", כך אומרת אמה רייפן, בת 8, תלמידת כיתה ג' בביה"ס היסודי גורדון שבקריית חיים. בבית המשפחה אין ממ"ד ואמה ומשפחתה רצים למקלט הציבורי במרחק קצר מביתם.
"אף אחד לא באמת יודע מתי המלחמה תסתיים", אומרת רייפן. "בימים האחרונות יש כאן הרבה מאוד אזעקות, בלילה וביום - כי יש גם מלבנון טילים וגם מאיראן. אני מנסה בבית, כשיש רגיעה, להסתדר עם לימודי הזום, אבל זה מאוד קשה להיות מרוכזת ככה כל הזמן. בא לי כבר לחזור ללימודים בבית הספר, אני רוצה שהמלחמה תסתיים".
אביה של אמה, מוגלי רייפן, מוסיף: "אמה באמת ילדה בוגרת מאוד, תלמידת כיתה ג' שקדנית. בכל יום היא נמצאת בזום בערך 5-4 שעות, והיא מקפידה לא לפספס שיעורים כמעט, אבל זה בכלל לא פשוט. יש הרבה מורכבויות ועוד הרבה אזעקות כאן בקריית חיים. בביה"ס מנסים לסייע, לעזור לילדים, והיה גם מפגש בית ספרי כדי להקל מעט על התלמידים בכיתה, אבל אף אחד לא באמת יודע מתי זה יסתיים".
5 צפייה בגלריה
"זה מאוד קשה להיות מרוכזת ככה כל הזמן". אמה רייפן ואביה מוגלי
(צילום: באדיבות המשפחה )
"בשנים האחרונות, במיוחד בימי משבר, הזום נכנס למערכת החינוך. יש בזה יתרונות: הכול נגיש, הטכנולוגיה זמינה, אבל זה לא תמיד פשוט. גם לתלמידים וגם למורים", מסבירה ד"ר שירי רוזנברג, ראש התוכנית לתואר ראשון לחינוך לבית הספר היסודי במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. "אחד הדברים הכי מורגשים זה הקשר האישי שנפגע. בכיתה רגילה, מורה רואה את התלמידים בעיניים, קולט הבעות פנים, מרגיש מתי מישהו מתקשה. בזום? הרבה פעמים מצלמות סגורות, כולם שקטים, ויש תחושה של ריחוק. לא פשוט להרגיש שייך או להיות ממש מעורב.
"יש גם את עניין הריכוז. בבית, בכל שנייה משהו אחר קורה - טלפון, אחים, הודעות, רשתות. קשה להתרכז באמת, וההשתתפות בשיעור יורדת. לא מפתיע שגם איכות הלמידה נפגעת. אבל האמת היא שלמידה בזום יכולה לעבוד, אם עושים את זה נכון. כשמשלבים פעילויות קצת אחרות, עבודה בקבוצות קטנות, כלים דיגיטליים שמתאימים - פתאום יש יותר עניין, יותר חיבור בין כולם. כדאי גם להכניס אלמנטים רגשיים-חברתיים, כאלה שמחזקים את תחושת הקהילה, אפילו כשכל אחד יושב בבית. בשורה התחתונה, יש אתגרים בזום, זה ברור. אבל אם שמים דגש על קשר אישי, מעורבות וחדשנות פדגוגית - אפשר לייצר חוויית למידה משמעותית, גם מרחוק".
