חוק שנכנס לתוקף לאחרונה קובע שמגרשי חנייה צריכים לגבות מחירים לפי דקת חנייה, והתוצאה היא שעלות החנייה עלתה. למה? מפני שמדינת ישראל הפכה למקום שבו מקובל לנצל לקוחות, וכשיש הזדמנות לנצל אחרים אנשים מרגישים בסדר עם זה. ככה בעלי מגרשי חניה יכולים לכתוב תעריף שנראה נמוך, לדקה, והנהגים לא באמת מכפילים פי שישים יותר - ויוצאים עם חשבון מאוד גדול. גם אני נפלתי בטריק הזה, פעם אחת. וגם לי זה היה עצוב ומעצבן. השאלה היא: על מי אנחנו צריכים להתרגז? ועוד יותר חשוב: מה צריך לעשות?
בקשר לרוגז,יש שלוש אפשרויות. הראשונה היא להתרגז על המחוקקים, אלה שבאו עם הרעיון הזה. אבל כמובן, המחוקקים לא התכוונו שנשלם יותר - הם התכוונו שנשלם פחות, אלא שהם לא לקחו בחשבון את היכולת המופלאה של בעלי מגרשי החניה לנצל את המצב החדש. למחוקקים היו כוונות טובות - הם רצו שמחירי החניה ירדו, והם רצו לעזור לנהגים שמחפשים חנייה. אפשרות נוספת היא לכוון את הכעס שלנו לבעלי המגרשים, שהם בעצם אלה שמנצלים את חוסר היכולת שלנו להכפיל בשישים ומשנים את המחירים לדקה, ככה שהחנייה תעלה הרבה יותר ושלא נבין את זה עד שנצא החוצה. כמובן שאפשר וצריך לכעוס עליהם, אבל זה לא הולך לעזור - כי הם לא גוף מאוגד, ואני לא רואה איך אפשר לשנות את ההתנהגות שלהם עם כעס מהסוג הזה. אפשרות שלישית היא לכעוס על זה המדינה בכללותה: בשנים האחרונות, המוכנות של עסקים לנצל צרכים להעלת מחירים נהייתה חלק די סטנדרטי מההוויה הישראלית, וזה קורה בהרבה מקומות. באופן כללי, כצרכנים, אנחנו לא מתלוננים יותר מדי על זה, וגם יוקר המחיה המטורף במדינה לא מוביל לכעס אזרחי גדול. בהזדמנות אחרת ננסה להבין איך זה שבישראל, שבה אנשים כועסים על כל כך הרבה דברים, דווקא עליית מחירים נהייתה מקובלת. אבל זה ליום אחר.
אלא מה? אנשים הרבה פעמים לא מתנהגים בצורה שצפויה בפסיכולוגיה הנאיבית, ואנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון
השאלה החשובה היא מה אפשר לעשות. אז קודם כל, זו דוגמה מצוינת לכך שאסור להעביר חוקים בלי לבדוק אותם קודם בקטן. דמיינו לעצמכם שבמקום שהממשלה הייתה מעבירה את החוק הזה ומיד מיישמת אותו, הם היו בודקים אותו קודם בעיר אחת או שתיים. במקרה כזה, הם מהר מאוד היו לומדים שהדבר הזה הוא פשוט רעיון לא טוב. לכן הלקח העיקרי פה הוא לא על החניה - הוא על כך שהמחוקקים שלנו פועלים על ידי פסיכולוגיה נאיבית. הם אומרים לעצמם: אה, נשנה את המחיר ככה וככה, ואנשים יתנהגו בצורה הזאת. אלא מה? אנשים הרבה פעמים לא מתנהגים בצורה שצפויה בפסיכולוגיה הנאיבית, ואנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון. אנחנו יכולים להשתמש באנשי מקצוע שמבינים באמת איך שינויים משנים התנהגות, או להחליט שכל החוקים החשובים צריכים לעבור מבחן כלשהו, אפילו קטן, כדי לוודא שההתנהגות הרצויה אכן תקרה.
הייתי רוצה שהרעיון הזה של מבחנים, יוחל לא רק על שאלות פשוטות, כמו מחיר החנייה, אלא גם על שאלות יותר מורכבות. גם על דברים שקורים במשרד החינוך, גם על דברים שקשורים לגיוס חרדים, גם דברים שקשורים לשינויים במסים, להטבות למילואימניקים, וגם כמובן לשאלות שקשורות לחקיקות לגבי המדיה ולמה שנקרא "ההפיכה המשטרית".
לעניות דעתי, כל אלה יוכלו להשתפר מאוד. אם היינו קודם כל חושבים על איזשהם מבחנים קטנים.
