הנסיעה ברכבת הקלה. 21 דקות בדיוק
(צילום: אדם קוטב)
באיחור אופנתי, אחרי שנים של המתנה, נכנסה הרכבת הקלה בגוש דן לפעולה ביום שישי האחרון – עם הבטחה לשינוי משמעותי ולקיצור דרמטי של זמני הנסיעה. נוכח ההבטחות והציפיות, יצאו שלושה כתבי ynet במכונית, באוטובוס וברכבת הקלה – כדי לבחון את מהירות ההגעה, ולצד זאת גם עוד כמה פרמטרים לא פחות חשובים: הנוחות, המיזוג והתזמון. אז איזה מהכלים ניצח במבחנים? בדיקת ynet.
4 צפייה בגלריה
כתבי ynet ברכבת הקלה, באוטובוס וברכב הפרטי
(צילום:אדם קוטב, יעל צ'כנובר, רועי רובינשטיין)
הרכבת הקלה – אדם קוטב
מעט אנשים המתינו בתחנת יהודית של הרכבת הקלה. במקום היו שתי דיילות עם אפודות, שעזרו למעט הנוסעים שהיו ברחבה ונזקקו לעזרה. השירותים בקומת הכניסה של התחנה, אחרי תיקוף הכרטיס, יש לציין, לא היו מזמינים – בלשון המעטה. שני תאי שירותים במקום היו מלוכלכים.
הקו שיוצא לכיוון קריית אריה, R3, הגיע בדיוק בשעה הנקובה – 16:30. לאורך כל הקרונות ישבו מעט אנשים, ורק שלושה עמדו. עומס ברכבת לא היה ניכר לאורך כל המסלול. החוויה הייתה מהירה, נעימה ובטוחה. גם המיזוג היה נהדר, ואפשר לציין לטובה גם את האינטרנט האלחוטי. השירותים בתחנה, כאמור, הורידו מעט מהחוויה.
וזמן ההגעה? 21 דקות בדיוק.
אוטובוס – יעל צ'כנובר
הנסיעה לא התחילה כמצופה, אחרי שקו 238, שעוצר בתחנת הרכבת הקלה יהודית, הגיע באיחור ניכר של 20 דקות. הקו אמור להגיע בשעה 16:45 לתחנה, אבל בפועל הגיע ב-17:05. נהג האוטובוס סימן שאי אפשר לעלות בגלל שהאוטובוס מלא, אבל כדי לא להמתין לעוד אוטובוס, השתחלתי פנימה דרך הדלת האחורית. היה צפוף מאוד, ומחניק מאוד. לא מעט נערות ונערים היו בדרכם הביתה אחרי יום בילוי בחוף הים – אבל רובם ירדו בתחנת עזריאלי.
האוטובוס העמוס בדרך לפתח תקווה
(צילום: יעל צ'כנובר)
הנסיעה, 13 תחנות, מתל אביב דרך רמת גן, בני ברק ולבסוף פתח תקווה, עברה בלי תקריות מיוחדות. את הזמן שלקח ניצלתי להשלמת תוכנית רדיו, סידורים, ואז הנחתי את הטלפון בצד – כי לא נשארה סוללה ולא היו עמדות טעינה באוטובוס.
לתחנת האוטובוס של רכבת ישראל בקריית אריה הגעתי ב-17:48.
בשורה התחתונה: 47 דקות. בלי ההמתנה בתחנת האוטובוס – שכאמור, ארכה 20 דקות.
מכונית פרטית - רועי רובינשטיין
במבחן הזה, מול אמצעי התחבורה הציבוריים, למכונית הפרטית בהחלט יש את היתרונות שלה. אפשר לצאת מתי שנוח, לשמוע את המוזיקה שאוהבים, לשוחח בטלפון בפרטיות וגם לכוון את המזגן כמו שרוצים.
נסעתי מתחנת יהודית לקריית אריה במסלול הכי מהיר שאפליקציית waze הציעה. מרחוב הארבעה לשדרות שאול המלך, שם הייתה תנועה קלה, עבור ברחוב ז'בוטינסקי ואבא הלל ברמת גן – שם היו פקקים כבדים יותר, ועד שדרות יצחק שמיר, שם שוכנת תחנת קריית אריה. בתחנה היה החלק הכי קשה בנסיעה: מציאת מקום חניה – מה שמעיד שהישראלים יכולים להשאיר את הרכב הפרטי מתחת לצל, ולהשתמש בכלי תחבורה מהיר יותר.
בשורה התחתונה: 36 דקות בדיוק.
