בכנס החירום הארצי של צוותי בריאות הגוף והנפש להחזרת החטופים, שהתקיים היום (ראשון), ״יום העצירה״, במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), שיתפו משפחות חטופים בעדויות קשות על המחיר הכבד שהן משלמות, לצד הערכות מקצועיות אודות מצבם הקריטי של החטופים שעדיין מוחזקים בשבי.
6 צפייה בגלריה
משפחות חטופים בכנס החירום הארצי של צוותי בריאות הגוף והנפש להחזרת כל החטופים
(צילום: אדר איל)
דני מירן, אביו של עמרי מירן החטוף בעזה, שיתף בכאב: "למען האמת, אני מהרהר וחושב יום-יום איזה ילד נקבל, כמה זמן נצטרך עבור השיקום. כל יום מתווסף נדבך של צער, כאב, געגוע, והבלתי נודע זה הדבר הכי גרוע״. מירן ביקר בחריפות את ניהול המו״מ: "מתעללים בנו כל שבוע, ׳הנה אוטוטו משחררים אותם׳. לפני חודש וחצי הייתי בטוח שעמרי מחר בבית, ועמרי לא הגיע. אותנו המשפחות זה משגע. הדרישות שלנו מהיום הראשון היו כולם בפעימה אחת. אם הממשלה ומנהלי המו״מ היו הולכים כך, אני מאמין שהיום כולם היו פה״.
על משפחתו הוא סיפר: "יש לי שתי נכדות, עלמא הייתה בת שישה חודשים כשעמרי נחטף ובעצם, היא לא מכירה אותו, היא לא ראתה אותו מעולם ממש כאבא, והיא גדלה, התפתחה, התחילה ללכת. היא אומרת, ׳אמא ואבא׳, אבל ׳אבא׳ היא אומרת לתמונה. אם עמרי יעמוד לידה היא לא תדע מי הוא״.
מירן תיאר כיצד הילדות מתמודדות עם ההיעדרות של אביהן: "רוני, שהייתה בת שנתיים וחודשיים, שאלה ׳איפה אבא׳, ולישי אמרה לה שאבא בטיול. אחר כך היא סיפרה לה שהוא בעצם הלך לאיבוד בטיול, ובסוף החליטה להגיד שהוא בעזה. אחרי כמה זמן רוני אמרה ללישי, 'אמא, אני זוכרת שאנשים רעים לקחו את צחי ואת אבא'. אחרי שבועיים היא שאלה אם עמרי עדיין אבא שלה. כל המעגלים המשפחתיים, כולם שבורים, אין אדם במשפחה שהוא לא מרוסק. שלושת ילדיי לא עובדים מאז״.
״הפכנו להיות אנשים אחרים״
יעל אדר, אימו של תמיר אדר, תיארה את הקושי שמחמיר: "ככל שהזמן עובר זה נעשה קשה יותר ויותר. אני חווה על עצמי את העצבות והדכדוך, חוסר שינה, תזונה לקויה, תשישות. החוויות האלה משותפות לכולם״.
״הפכנו להיות אנשים אחרים״, היא אומרת. ״באחד הבקרים מצאתי את עצמי פשוט יושבת על הספה ובוכה ושואלת את עצמי, מי אני? מה קרה לי? בתוך הסערה אני מבינה שאני עוברת טרנפורמציה, אני לא אותה יעל, לא אותה חברה. אני נמנעת ממפגשים חברתיים, לבן זוגי ולי יש הרבה מעגלים חברתיים, אבל אני לא מסוגלת כי אני לא יכולה אפילו לקיים סמול טוק. אני לא אותה בת זוג, אני פחות מכילה וסבלנית, אני גם לא אותה אמא. לאחרונה בתי בת ה-25 אמרה, ׳איבדתי את אחי ואיבדתי גם קצת את ההורים שלי׳״.
״הנפש והגוף לא יכולים להכיל״
מכבית מאייר, דודתם של גלי וזיו ברמן, תיארה את התנאים הקשים: "מעולם לא קיבלנו סרטונים ומעדויות שקיבלנו מחטופים שחזרו, אנחנו יודעים שהם בהפרדה, מעונים בתנאי שבי מזעזעים, סוחבים פציעות לא מטופלות, עוברים עינויים פיזיים. כשראינו את אוהד ואלי, ואת הסרטונים האחרונים, זו הייתה מראה מצמררת למצבם״.
היא תיארה את המצב המשפחתי: "טליה אחותי היקרה, נדם קולה בציבור. מהיום שבו קיבלנו את הבשורה הקיצונית על חטיפתם, ניסיונותיה להיות בפרונט וחשופה למידע החלישו וריסקו אותה. מאז היא בנתה חומות הגנה ששומרות על הנפש והגוף. היא מטופלת בכדורים, מנותקת מתקשורת, אנחנו מיידעים אותה רק במה שהיא יכולה להכיל״.
מכבית סיפרה גם על המצב הקיצוני של האב: "דורון חולה פרקינסון ודמנטי. כשהוא שמע שבניו חטופים, הוא סגר את שריר הבליעה, סירב לאכול, לשתות, לקבל תרופות, ולמעשה ביקש את מותו. הנפש והגוף החלשים לא יכלו להכיל את הידיעה. אחותי נאבקה להשאיר אותו בחיים״.
קשה לקריאה: עדות אימו של שורד השבי
ניבה ונקרט, אימו של עומר ונקרט ששוחרר מהשבי, תיארה את התנאים הקשים שבהם הוחזק: "עומר היה 505 ימים בשבי, 197 ימים היה לבד במנהרה באורך של כמה מטרים, בור הצרכים לידו, 24/7 לבד, למעט כמה דקות שמכניסים לו אוכל מעופש ודל. הוא התקלח פעם ראשונה אחרי תשעה חודשים.
״הוא עבר 197 ימים של עינויים, אבל התקופה הכי קשה שהוא זוכר הייתה אחרי שנפלה העסקה ברפיח״, היא הוסיפה, ״עומר מתאר מסכת התעללויות שכללה אלימות פיזית קשה, השפלות קשות, ׳תרד כמו כלב׳, ׳תקלל את המשפחה׳, ׳תעשה צרכים על עצמך׳, השיא היה כשנכנסו עם מוט ברזל ואז הוא חווה את מנת כוחו של המוט, ריססו אותו עם תרסיס מזיקים כי הוא יהודי״.
על השינוי שחל בבנה אמרה: "ברגע הזה הוא הבין שלא יחזור להיות מי שהיה, מי שהוא מכיר. אחרי תקופה ארוכה הוא עשה טקס פרידה מעצמו״.
עוד היא סיפרה כי לאחר פרסום הסרטון של אביתר דוד, "עומר אמר, 'כמה רזים שלא היינו, אף פעם לא נראינו ככה'. הוא אומר שהקול של אביתר השתנה, קצב הגוף השתנה, המבט בעיניים השתנה״.
״הם בסכנת היעלמות״
פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים, אמר: ״בריאות היא מצב של רווחה פיזית נפשית וחברתית שלמה, ולא רק של היעדר מחלה. ברור לחלוטין שהבריאות של אדם חטוף נפגעת בצורה הכי קשה שניתן לדמיין, על כל היבטיה.
״מה עובר על חטוף? לא מסוגלים אפילו לדמיין איזו פגיעה קשה בזכויות ובבריאות. חקרנו והוכחנו שכשאדם חטוף, המשפחה שלו כולה חטופה, הקהילה כולה חטופה. הציבור הישראלי לא יכול להשתקם. עד שיחזרו כל החטופים - כולנו חטופים.
״הם בסכנת היעלמות״, הוא אמר על החללים החטופים, ״אם נחזור ללחימה עזה בעזה, הם ייעלמו ולא נוכל לסגור את הפצע הזה״. פרופ׳ לוין התייחס גם לעובדה שחלק מהחטופים מודעים או שומעים על המו״מ שנערך: ״אם לא נביא הסכם עכשיו, לאיזה תהומות של ייאוש הם יגיעו? איך ישרדו עוד יום?״.
פרופ׳ לוין התייחס לסרטונים הקשים של החטופים רום ברסלבסקי ואביתר דוד: ״רואים איך הגוף שלהם הולך ונעלם בגלל הרעבה מכוונת. לפי ההערכה שלנו, מדובר בכ-50-40% ירידה במשקל גופם. את הדברים האלה מסרתי גם בפגישות אישיות למזכיר ארגון הבריאות העולמי ולנשיאת הצלב האדום, ואלה דברים שצריכים להיות ידועים לכל אנשי הבריאות בעולם, מחלת הרעב ואיך משפיעה על הגוף, עם נזקים בלתי הפיכים שיכולים לגרום למותם בכל עת. שכולם יידעו שכרגע יש אנשים שזה מה שהם עוברים בכוונת מכוון״.
ד"ר אסנת לבציון קורח, מנהלת המרכז הרפואי שמיר, אמרה: "מכאן, מתוך הקהילה הרפואית, אני קוראת לארגוני הבריאות הבינלאומיים, לקהילה הרפואית העולמית, ובראש ובראשונה לצלב האדום - עליכם מוטלת החובה המקצועית והמוסרית לפעול מיד. עליכם להבטיח תנאים אנושיים בסיסיים: מים, מזון, טיפול רפואי ושמירה על כבוד האדם. על כולנו לעשות הכול, אבל הכול, כדי לסיים את הזוועה הזו״.
