אם היה צורך בחותמת כשרות להבטחותיו של בנימין נתניהו, באה הודעת הנשיא טראמפ והבהירה חד-משמעית: בחירה בנתניהו פירושה סיבוב שלישי מול איראן. אבל מי ערב לכך שאחרי סיבוב שלישי איראן תיכנע? הנשיא האמריקני, שהתייצב פעמיים לצד ישראל במאבקה במדינת הטרור האיסלמית, משלם מחיר פוליטי פנימי כבד לאחר שזנח את הבטחתו לציבור האמריקני שלא ליזום מלחמות ולא להיגרר אליהן. כעת הוא נקלע לסיטואציה שנראה שאינו יודע כיצד לצאת ממנה. אם יש מי שמסוגל להסביר את האסטרטגיה של הנשיא, מלבד השר לשעבר רון דרמר, הוא ראוי לפרס. מיום ליום, מאיום לאיום ומהבטחה להבטחה — הבטחות שסותרות זו את זו בקלות מטרידה — מתחדד הרושם שלטראמפ אין אסטרטגיה, ושהוא היה שמח אילו נתניהו היה מוציא עבורו את הערמונים מהאש.
גדי איזנקוט, בנימין נתניהו
(צילום: shutterstock, REUTERS/Ronen Zvulun, AP Photo/Ariel Schalit)
נתניהו, מצדו, שמח לשתף פעולה. איראן כבר כיכבה בכמה ממערכות הבחירות שבהן התמודד, והנושא הזה מתחלף ברוטציה באזהרות, ולעיתים בהפחדות, מפני הפלסטינים או מפני הערבים הנוהרים לקלפיות. כבר שלושה עשורים שלנתניהו יש קמפיין אחד: הצפת האיומים בזירות השונות והטענה שרק הוא מסוגל לשמור על ביטחון ישראל. ואם מישהו מעז לפקפק בכך לנוכח זוועות שבעה באוקטובר, קמפיין שלוש השנים של "זה לא אני, זה הם" נועד בדיוק לשם כך: להסיט את הדיון מאחריותו ולהוביל אותו לפחד מפני האיום הבא.
נתניהו זיהה את עקב אכילס של המחנה הנגדי. לרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, ולשרי הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן ונפתלי בנט, אין תשובה ברורה לשאלה כיצד יש להתמודד עם הזירות הצבאיות השונות, שכולן נותרו פתוחות בתום כהונת הממשלה היוצאת. אם יעלה בידיהם להרכיב ממשלה, כיצד יתמודדו עם איראן, שטראמפ מאיים שוב ושוב לתקוף — רגע לפני שהוא מצהיר חגיגית שאפשר להגיע להסכם? ומה יעשו מול חמאס המתעצם וחיזבאללה שאינו מניח את נשקו?
איזנקוט אמנם הצהיר שאם ייבחר, חמאס לא ישלוט בעזה בתוך שנה וחצי מכניסתו לתפקיד. איך בדיוק? את הפרטים הוא לא סיפק. ההצהרה הזאת מזכירה לרבים את הבטחת נתניהו ערב בחירות 2009: ״אנחנו נמוטט את שלטון חמאס״. איך זה נגמר, כולם יודעים.
מיום ליום, מאיום לאיום ומהבטחה להבטחה — הבטחות שסותרות זו את זו בקלות מטרידה — מתחדד הרושם שלטראמפ אין אסטרטגיה, ושהוא היה שמח אילו נתניהו היה מוציא עבורו את הערמונים מהאש
איזנקוט חוזר ואומר שמלחמה אינה יכולה להסתיים בלי מהלך מדיני — לקח שהממשלה היוצאת סיפקה לו המחשה כואבת. אלא שגם כאן הוא מסתפק באמירה עמומה. מהו המהלך המדיני, עם מי ייעשה ובאילו תנאים? הרי בעשורים האחרונים הצליחה ישראל להגיע עם ארגוני הטרור בעיקר להפסקות אש, אך לא להסדרים שיביאו אותם לזנוח את מטרותיהם ארוכות הטווח. אם איזנקוט מבקש להציע דרך אחרת, עליו להסביר לא רק מדוע דרכה של הממשלה נכשלה, אלא גם כיצד המדיניות שלו תוביל לתוצאה שונה.
במילים אחרות, איזנקוט מרבה לשחק במגרש ששרטט נתניהו. תחילה הוא נגרר לוויכוח על פסילת מפלגות ערביות מהשתתפות בממשלה, ובהמשך הוא מתאמץ להשיב לטענתו המרכזית של נתניהו: אין עם מי לדבר, ואם הוא ייבחר, צפויים לנו סבבי מלחמה נוספים בכל הזירות. "הכינו את הממ"דים והמקלטים" הייתה יכולה להיות סיסמת הבחירות של נתניהו.
מה שאיזנקוט מביא: שפיות
אבל איזנקוט יכול להציע לציבור הרבה יותר מתשובות למהלכים של נתניהו. מאז שנכנס למרוץ הוא מביא איתו אפשרות שכמעט נעדרה מהשיח הפוליטי בשנים האחרונות: שפיות. אחרי הסחרחורת המשפטית והביטחונית של ארבע השנים האחרונות, הוא יכול להציע, בדיבורו הרך והלא כריזמטי, דבר שישראלים רבים משתוקקים לו: נורמליות.
ירון דקלצילום: יונתן בלוםאין פירוש הדבר להתעלם מהאיומים או להבטיח שהמלחמות ייעלמו. פירוש הדבר להציג מדיניות ביטחונית שאינה נשענת על הפחדה מתמדת, ובמקום עוד הבטחות לניצחון מוחלט, שהופכות שוב ושוב להזמנה לסבב הבא, אפשר להציע לציבור גם אחריות, תכנון ואופק.
אחרי רכבת ההרים המטורפת של השנים האחרונות, הבטחה להנמכת הלהבות והקיטוב, למעבר מקמפיין בחירות תמידי לעשייה לטובת האזרח ולהחזרת היציבות לחיים בישראל — כל אלה הן הבטחות שיהיו להן קונים. איזנקוט אינו חייב להתחרות בנתניהו על השאלה מי מפחיד יותר, מי מאיים בתקיפות נוספות ומי מבטיח ניצחון גדול יותר. הוא צריך לשכנע שאפשר לנהל את המדינה אחרת.
חזון של שפיות ונורמליות אינו מעט. מול עוד סבבי מלחמה שמציע נתניהו, הוא עשוי להיות דווקא ההצעה הפוליטית הנועזת ביותר
פורסם לראשונה: 16:50, 22.10.26
