ביממה האחרונה הרשת גועשת סביב קליפ חדש של נועה קירל לשיר "לאב סונג". הקליפ כולל אלימות רבה כולל תוספתן שעף באוויר, ודם, ודם, כל כך הרבה דם עד שהוא פשוט נוזל ממנה ועליה בכל דרך אפשרית.
התגובות של ההורים מתחלקות לשתיים, אלו הכועסות והדואגות מהחשיפה של ילדים לביטויי אלימות, ואלו המזכירות שקירל היא יוצרת וששמורה לה הזכות לספר את הסיפור שלה בדרכה עם חופש ביטוי אישי ואמנותי.
הקליפ נפתח בירח הדבש של קירל עם בעלה הטרי. היא יושבת במסעדה, חושדת בו ובמלצרית ומעידה על עצמה שהיא מקנאה. כשהשיר מתחיל להתנגן, קולה של קירל מקסים כהרגלו - ולכן לא צפיתי את השלב הבא שבו תוספתן עף ישירות אל מול הפרצוף שלי והמסך מתמלא בדם. גם קירל עצמה התמלאה בדם כמו בסרטי אימה, שאני נוהגת לזפזפ עליהם.
המראות הללו של חלקי גוף ודם שניגר מכל מקום פשוט הגעילו אותי וגרמו לי לסיים את הצפייה בקליפ בתחושת קבס קלה. ואני להזכירכם, אדם מבוגר, לא ילדה בת 14 הצופה בקליפ.
העניין האומנותי לא נעלם מעיניי. יש פה סטוריטלינג חכם, שבונה, כנראה, על הרצון של העוקבים במציצנות סביב ירח הדבש שממנו לפי הדיווחים בתקשורת, קירל חזרה מוקדם מהמתוכנן בגלל דלקת בתוספתן.
הקליפ עצמו מזכיר סרטי אימה מוכרים, החל מהקלאסיקות כמו דרקולה ועד לסרטים חדשים הכוללים הרבה רציחות ופרצופים מלאי דם. לכך מתווסף גם רפרנס מובהק לקליפ של אריאנה גרנדה לשיר Petal שכולל אף הוא סצנות מדממות בהשתתפות הזמרת.
הבעיה היא שחלק גדול ממעריציה של קירל הם ילדים ובני נוער. אם אינם תלמידי קולנוע צעירים, ספק אם הם יזהו את הצד האמנותי של הקליפ. סרטי אימה אמנם מאפשרים לצופים לחוות פחד ומתח בתוך מסגרת בדיונית וברורה, אבל כאן הגבולות מטושטשים יותר: הכוכבת עצמה, הסיפור האישי שלה והדימויים הגרפיים מתחברים יחד לתוכן שנצרך ברשת באופן מיידי ונגיש גם לקהל צעיר. ההבדל בין דמיון למציאות מתערבב.
ההורים לא סתם מתפוצצים מכעס. שלוש השנים האחרונות פה לא היו קלות. החל מ-7 באוקטובר דרך מלחמות, פיגועים, וחיי היומיום שלנו, שגם בהם האלימות הולכת וגואה. רק ביום העצמאות האחרון נרצח ימנו זלקה ז"ל על ידי בני נוער, אירוע שהציף שוב את החרדה של הורים סביב אלימות בקרב צעירים.
האזהרה שהסרטון מיועד לגילאי 18 ומעלה היא בדיחה. איזה ילד ייתקל באזהרה כזו ויגיד לעצמו: "את זה אני לא רואה"? אזהרה אינה בהכרח נטילת אחריות
המתח הזה מחזק את התחושה הנוראית שמאז 7 באוקטובר הילדים שלנו לא מוגנים ומגביר את תחושת חוסר השליטה ואוזלת היד שלנו. התחושות הללו הן אגרוף בבטן עבור כל הורה.
הנתונים בישראל מצביעים על עלייה משמעותית במצוקה הרגשית של ילדים ובני נוער בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז 7 באוקטובר. על-פי דוח "ילדים בישראל 2025" של המועצה לשלום הילד, מספר בני ה-17-12 שאובחנו בקופות החולים עם חרדה היה גבוה בכ-31% מבשנה שקדמה למלחמה. דו"ח של משרד הבריאות מצטט מחקר שנערך בישראל המעיד כי הסיכוי לדיווח על מצוקה נפשית בקרב בני נוער שצפו בסרטונים קשים מ-7 באוקטובר גבוה פי שניים בערך מאצל אלו שלא צפו בסרטונים כאלו.
היא יודעת מי הקהל שלה
(צילום: אור גפן )
האזהרה שהסרטון מיועד לגילאי 18 ומעלה היא בדיחה. איזה ילד ייתקל באזהרה כזו ויגיד לעצמו: "את זה אני לא רואה"? אזהרה אינה בהכרח נטילת אחריות.
לכן השאלה בעיניי היא אינה האם לנועה קירל מותר לייצר קליפ אלים, פרובוקטיבי או אפילו מגעיל. ברור שמותר לה. השאלה היא האם כוכבת שיודעת שהקהל שלה מורכב בחלקו הגדול מילדים ונוער, יכולה בשם החופש האמנותי להתעלם מכך לחלוטין ולהסתפק בשקופית אזהרה? בעיניי זו דרך לפטור את עצמך מאחריות מבלי לקחת אחריות. זה מפתיע. הייתי מצפה מזמרת במעמדה של קירל לדעת מי הקהל שלה ובאיזה גילאים הוא. האם היא באמת חושבת שנערה בת 14 ששמעה שהיא הוציאה שיר חדש לא תפתח את הסרטון הנגיש לכולם רק משום שכתוב שהצפייה היא מגיל 18? לא נראה לי.
