החטוף האחרון, רס"ר רן גואילי ז"ל, שהושב אתמול מרצועת עזה במסגרת מבצע "לב אמיץ", יובא למנוחות מחר (רביעי) בבית העלמין ביישוב מגוריו, מיתר. יממה לאחר זיהויו בשטח הרצועה, מפקדו של גואילי, נצ"מ ארקדי שוסטר, סיפר לאולפן ynet כי "הרגשות מעורבים. מצד אחד גאווה עצומה שמדינת ישראל עשתה את המוטל עליה ואף מעבר לזה כדי להחזיר את הילד הגיבור הזה הביתה, ומצד שני סיום של התקווה שרן עדיין בחיים".
הריאיון המלא עם מפקדו של רן ז"ל
( צילום: ליאור שרון )
שוסטר הוסיף: "מבחינתי ועבור החברים ליחידה זו סגירת מעגל. זה הסיום של 'חרבות ברזל' מבחינתנו. עד לרגע זה הייתה לי ולחבריי תקווה מסוימת בלב, והיא נבעה מהאישיות המיוחדת של רני, וקיווינו לנס וביקשנו אותו, וצריך להגיד שבגלל זה הרגשות מעורבים. זה סמל גדול שדווקא רני מסיים את הפרק הזה בתולדות מדינת ישראל".
מפקדו של גואילי סיפר כי "רני היה כל חייו סופרמן שחיפש איך לתרום יותר. אפשר לראות איך החיים הובילו אותו לרגע השיא. הוא התחיל בחטיבת גולני במסלול לוחם. הוא נפצע והיה לו שבר, אבל הילד הזה אמר 'אני חוזר להיות לוחם' - וככה הוא חזר. הוא סיים את השירות, ועוד בחופשת השחרור שלו חיפש איך לתרום יותר. כך הוא הגיע ליס"מ נגב. זה הפך לסלוגן, אבל הראשון לצאת ואחרון לחזור זה רני כל חייו, לא רק ב-7 באוקטובר. הוא היה הראשון לקום ולעזור, הראשון להתנדב.
"המפקדים לא העלו בדמיונם שבנאדם עם פציעה כמו שלו יכול להתייצב ללחימה, אבל רני כמו רני, אמר 'החברים שלי תחת אש. אני לא יכול להישאר בבית'. גם פה צריך להגיד ביום הזה שיש כמה אקטים של לחימה, של חילוץ בנובה שרני לקח בהם חלק משמעותי. היו לו המון תחנות יציאה. כאילו, עשית את שלך, זהו. תסיים - אבל הוא לא עצר. גם בסעד הוא חילץ ניצולים, ושם הבין שהלחימה ממשיכה בקיבוץ עלומים.
"הוא חזר לשם ואי אפשר לנתק את רני מהצוות שלו שנותן קרב הירואי אל מול כמויות מטורפות של מחבלים. לוחמים נפצעים, חלקם קשה מאוד. גם רני נפגע, הוא שולח סלפי שהוא מטפל בעצמו, וגם כשהוא לבד ופצוע הוא גיבור, שומר על קור רוח. במקום לחלץ את עצמו או להסתתר הוא המשיך להגן על עלומים עד הכדור האחרון, ובעצם כשאנחנו בסריקות מגיעים לזירה שבה נלחם אנחנו רואים המון גופות מחבלים. הדור הצעיר שלנו יותר נחוש, יותר טוב. ורני מסמל את זה. הוא סמל של חרבות ברזל".
"קיבלנו צמרמורת, הבנו שסגרנו את פרק החטופים"
כאמור, גואילי יובא למנוחות במיתר. מהמועצה המקומית נמסר כי שלב ההספדים ייערך באצטדיון ביישוב בשעה 12:30, ובשעה 14:30 ימשיך מסע הלוויה לחלקה הצבאית בבית העלמין במיתר. גואילי אותר בבית קברות ברצועת עזה על-ידי כוחות צה"ל במבצע מורכב, שבמסגרתו רופאים רבים מחיל הרפואה כ-250 גופות - עד לזיהוי המוצלח.
הריאיון המלא עם רס"ן ע'
(צילום: ליאור שרון)
רס"ן ע', מ"פ בחטיבת אלכסנדרוני, סיפר ל-ynet על מבצע החילוץ, והרגע המרגש שבו אושר כי הצליחו לאתר את החטוף האחרון. "יצאנו למבצע בתחושת שליחות אדירה, ולאחר כמעט 48 שעות מצאנו אותו יחד עם הכוחות המיוחדים של היס"ר, סריקה, רפואה והנדסה. זו תחושה שקשה להסביר אותה במילים", תיאר.
ע' הדגיש כי מעבר לפעולות שבוצעו לאיתורו של גואילי, "חשוב לציין שאנחנו נמצאים בשטח אויב, עדיין בלב רצועת עזה. חמאס עומד וחזק מעבר לקו הצהוב, ולכן אנחנו מבינים שהמבצע הזה מתקיים כשסביבנו יש אויב שמנסה לפגוע בנו. לכן המבצע הזה יצא עם כוחות גדולים של חטיבת אלכסנדרוני, שבעצם יצרו סוג של מעטפת סטרילית ומאובטחת לכוחות המקצועיים שאפשרה בעצם עבודה נקייה ככל שניתן בבית הקברות, עם כוחות מאוד-מאוד גדולים שהתעסקו בפרקטיקה של חיפוש החלל החטוף בין מאות גופות של מחבלים עזתים".
בעצם עמדתם שעות על גבי שעות עם נשקים דרוכים בעוד הם עברו קבר-קבר. מה זה אומר?
"ממש ככה. אנחנו בעצם הגענו, סרקנו את בית הקברות, אפשרנו את הכנסת הכוחות המיוחדים בעבודה הטקטית בנקודה, ואנחנו עם שאר כוחות חטיבת אלכסנדרוני אפשרנו מעטפת אבטחתית מלאה כדי שכל הכלים ההנדסיים וכוחות הסריקה יאתרו את רן מתוך מאות הגופות.
"זה לא לעמוד עכשיו עם הנשק כמו שאני עומד, אבל זה ממש להיות מסביב לכל בית הקברות, עם כל האמצעים שיש ברשותינו ובעצם לראות שאין שום התקרבות של אויב למרחב. יצרנו את התחושה שבית הקברות הוא סטרילי, אבל בעצם מהצד השני אנחנו עם כוחות גדולים מאוד שמקיפים אותו ומאפשרים את העבודה הזאת".
איך המילואימניקים נענו בגיוס למבצע? ראינו למשל שהזמר עידן עמדי השתתף.
"באלכסנדרוני, החטיבה שלי, משתקפת באמת תמצית הטוב של עם ישראל בעיניי. שוב ושוב אנחנו נקראים, וגם עכשיו בפעם החמישית הגענו באחוזים טובים מאוד. אבל ההגעה באחוז גבוה באה בהלימה עם כמות הכאב והסבל. אלה הוויתורים הקשים שאנחנו נאלצים לעשות גם בפעם הרביעית ובפעם החמישית, וזה לא בלחיצת כפתור. האנשים מקריבים כל פעם מחדש ואנחנו מרגישים את הקושי הזה. אני מרגיש את הקושי עליי ועל החיילים שלי, אבל אנשים מגיעים".
איך היית מתאר את הרגע של הזיהוי?
"זו הייתה תחושה מדהימה, צמרמורת בכל הגוף. אתה כל הזמן מתעסק בלהיות לוחם ולעשות את הדברים בצורה קשוחה, רצינית, מדויקת, אבל ברגע שמזהים את רן - כל הקליפות נשברות, מתחילים לחבק אחד את השני. כמו שראו בחלק מהסרטונים גם שרנו שירים. זה היה רגע של התעלות רוחנית אדירה והבנה שאנחנו חלק ממשהו גדול, והצלחנו להשלים את סגירת פרק החטופים במלחמה הזאת. זו זכות אדירה שעד עכשיו קשה לי לדבר על הדבר הזה, שהצלחנו לקחת חלק ולהחזיר את החלל האחרון.
"אני מתכוון לנסוע מכאן למשפחת גואילי ולספר להם על התחושות של האנשים והחוויה של מי שהיה בשטח. ברמה האישית שלנו, למשפחה שלי ולמשפחות של הלוחמים, זה כל פעם מחדש מאתגר, אבל אנחנו מרגישים שהמשפחות איתנו והם הגב שלנו. אם הם לא יהיו איתנו לא נצליח להגיע לסבב הבא".
אתה מרגיש שמוקירים אתכם המילואימניקים מספיק?
"באופן אישי, אני סטודנט ואבא לתאומים קטנים. אתה כל פעם מוקפץ מחדש, יש איזה רצון שזה תמיד יהיה מובן מאליו, אנחנו קופצים כי קראו לנו והכל סבבה ונחמד, אבל בעיניי המדינה יכולה לעשות יותר. מבחינתי הצבא עושה את כל מה שהוא יכול לתת, אבל המדינה יכולה לעשות יותר, יש לנו אחוז, אחוז וחצי שנותנים את כל כולם, והייתי שמח שזה יהיה קצת יותר ויותר מורגש, לא רק בעוד סכום כסף פה, סכום כסף שם, יש הרבה דברים לעשות בנושא".
יש רגע מכל המבצע המטרוף שאתה רוצה שנישאר איתו?
"אני חושב ברגע שמוצאים את רני, ובאותו רגע יש כמה ממצאים שאנחנו מבינים שבסבירות מאוד-מאוד גבוהה שמדובר ברני, הרגע הזה שרואים אנשים שרצים מנקודה לנקודהו עושים וידוא אחרון, וכשמישהו מהנהן ואומרים שזה זה, אז החיבוקים הראשונים והתחושה הזאת זה משהו מצמרר. זה ממש לוקח אותך ואתה מבין באותו רגע שזהו, זה נגמר".
"הרבה ידובר על המבצע - אך ההיבט הערכי הכי חשוב"
גואילי ז"ל הושב לקבורה בישראל אחרי 843 ימים בשבי ברצועת עזה. "הראשון לצאת, האחרון לחזור", כתבה אתמול אימו טליק אחרי הודעת צה"ל על הצלחת מבצע "לב אמיץ" לאיתורו. בהצהרה מיוחדת לתקשורת מחוץ לבית המשפחה ביישוב מיתר, הוסיפה האם: "אנחנו גאים ממש להגיע למעמד הזה. הגאווה הרבה יותר חזקה מהעצב". האחות שירה הודתה לעם ישראל, לשורדי השבי ולמשפחות החטופים: "אתם העוגן שלנו במצב המטורף הזה. אתם איתנו לכל החיים ומראים כמה אנחנו עם חזק".
הריאיון המלא עם אל"מ לוטן
(צילום: ליאור שרון)
ב-3 בדצמבר אשתקד, לפני כמעט חודשיים, הושב ארצה החטוף התאילנדי סותטיסאק רינטלאק - ובהמשך הוטס לקבורה במולדתו. בכך, הפך רן גואילי ז"ל לחטוף האחרון ברצועת עזה - אחרי ששוחררו או הושבו 250 ישראלים ואזרחים זרים שנחטפו במהלך מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר. כמו כן, בשנה החולפת הוחזרו ארבעת הישראלים שהוחזקו בשבי עוד לפני הטבח, שניים מהם שנפלו במבצע "צוק איתן": סגן הדר גולדין ז"ל, סמ"ר אורון שאול ז"ל, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. כך, לראשונה מאז 2014 - אין חטופים ישראלים ברצועת עזה.
אל"מ (במיל') ליאור לוטן, מתאם השבויים והנעדרים לשעבר שהתמנה לתפקיד אחרי מבצע צוק איתן, אמר ל-ynet כי "זה בוקר נהדר. אני חושב שהדבר הכי חשוב בו זה הנושא הערכי. הרבה עוד ידובר על ההיבט המודיעיני והמבצעי, אבל הנושא הערכי שהיום בבירור עם ישראל נראה כמו עם ולא כמו שבטים. מדינת ישראל ברובה קיבלה את עמוד האש שהלך לפני צה"ל, או עמוד השדרה הערכי, ומשקיעה בו את כל מה שצריך.
"כל מי שראה אתמול את התמונות המרגשות של כוחות צה"ל, עומדים סביב גופת החלל הגיבור שלנו גואילי, ראה מה זאת עוצמה, ראה מה זאת אחידות, ראה מה זה התלכיד הזה שאיתו אפשר לצאת לקרב טובים יותר, וחשוב שנבין את זה היום".
