עבדאללה השני מלך ירדן היה הראשון שטבע ב-2004 את המושג "הסהר השיעי" כדי להתריע מפני התפשטות ההשפעה האיראנית במזרח התיכון. לאורך השנים הוא עודד את נשיאי ארצות הברית לראות באיראן אויב עקב פעילותה החתרנית ותמיכתה בטרור. עמדתו כלפי הסכם הגרעין ב-2015 הייתה מסויגת, אף כי נמנע מביקורת פומבית על הנשיא אובמה.
עם פרוץ מבצע "שאגת הארי" מצאה עצמה ירדן בקו האש האיראני, כאשר גורמי ביטחון מקומיים דיווחו על נפילות של למעלה ממאה גופים או שברי יירוט בממלכה ועל נזקים לרכוש. בעוד שבסבבי לחימה קודמים יורטו טילים ורחפנים איראניים מעל ירדן בדרכם לישראל, הפעם חלק מהתקיפות כוונו במישרין לשטח הממלכה ובוצעו במעורבות מיליציות פרו-איראניות הפועלות מעיראק. עם היעדים שהותקפו נמנו בסיסי חיל האוויר אל-רוישד ומוופק אל-סלטי בצפון המדינה, בהם הוצבו מטוסים של צבא ארצות הברית בתוקף הסכם שיתוף הפעולה הביטחוני שנחתם ב-2021 בין המדינות.
כמו כן, ירדן דיווחה על סיכול מתקפת סייבר איראנית שנועדה לפגוע בעתודות החיטה האסטרטגיות של הממלכה באמצעות שיבוש טמפרטורת האחסון. בתקשורת הירדנית התייחסו לאירוע בחומרה כאל "ניסיון לערער את הביטחון התזונתי והיציבות החברתית של המדינה".
חרף צעדיה העוינים של טהרן, עמדתה של עמאן נותרה אמביוולנטית: היא גינתה את המתקפות האיראניות נגדה ונגד מדינות המפרץ הערביות והביעה את מחאתה בפני הממונה הזמני בשגרירות איראן בעמאן; בה בעת, היא הקפידה לציין כי אינה צד בעימות ונמנעה מלקרוא להפלת המשטר האיראני. בשיחות שקיים המלך עבדאללה עם מנהיגים בעולם, בראשם הנשיא טראמפ, הדגיש את הצורך בדיאלוג ובדיפלומטיה במטרה לעצור את ההסלמה, לפתור את המשבר ולהשיג רגיעה.
שיקולים לעמדתה המאופקת של ירדן
ראשית, דעת הקהל הפנימית. המשטר מתמודד מראשית המבצע עם קמפיין השחרה ברשתות החברתיות המאשים אותו בשיתוף פעולה עם "האויב הישראלי-אמריקאי", ובתגובה מקפיד להדגיש כי יירוט הטילים האיראניים נועד להגן על ריבונות הממלכה ועל ביטחון אזרחיה ולא לשרת אינטרסים זרים. עמדה זו מסייעת למשטר ליישר קו עם הלכי הרוח בדעת הקהל: לפי סקר מספטמבר האחרון, 76.2% מהירדנים רואים בישראל את האיום העיקרי על ירדן, בעוד רק 9% באיראן. פער זה ממחיש את ההבדלים בין תפיסת האיומים של הארמון לזו של הרחוב ואת הקושי לגשר עליהם.
שיקול שני המסביר את העמדה הירדנית נוגע לנזקי המלחמה. ירדן חוששת הן מתקיפות איראניות ישירות על יעדים במדינה והן ממלחמה ממושכת שתערער את היציבות האזורית והעולמית. ככל שהמערכה תתארך יגדלו הסיכונים לפגיעה עמוקה ומתמשכת בכלכלה הירדנית: שיבוש בזרימת הגז הטבעי מישראל – האחראי על רוב החשמל המיוצר בירדן – יחייב מציאת חלופות יקרות יותר; עלייה במחירי הנפט והדלקים תעמיק את האינפלציה והעוני; פגיעה בתיירות, שרק באחרונה החלה להתאושש מנזקי המלחמה בעזה, תסב נזק קשה למקור תעסוקה מרכזי ולהכנסות מטבע זר.
שלישית, בירדן רווחת סקפטיות באשר ליכולתה של המלחמה להשיג את מטרתה העיקרית – ליצור את התנאים הדרושים לשינוי המשטר באיראן. פרשנים ירדנים סבורים כי הממסד הפוליטי באיראן נחוש להילחם על המשך שלטונו כשלרשותו בסיס תמיכה אידיאולוגי-דתי מלוכד ונאמן, בעוד ארצות הברית וישראל טרם הציגו תוכנית פעולה אפקטיבית מעבר להמרדת בני העם האיראני. בנסיבות אלו התייצבות ירדנית מפורשת נגד איראן עלולה להתגלות כהימור מסוכן. יתרה מכך, גם בתרחיש של הפלת המשטר טרם רואים בירדן אופק לסדר חדש ובטוח באיראן, אלא אפשרות לגלישה לאנרכיה, למלחמת אזרחים ולמאבקי השפעה – תרחישים שיגבירו את חוסר היציבות באזור.
לבסוף, האמביוולנטיות הירדנית קשורה גם לחשש מהגמוניה ישראלית. חרף סלידתה הבסיסית מאיראן ומחויבותה לברית האסטרטגית עם ארצות הברית ולשלום עם ישראל, ירדן מביטה בדאגה גם מערבה. בעיני רבים מהירדנים, ישראל מנצחת, יהירה ונטולת רסן עלולה לעצב את המזרח התיכון ללא התחשבות בשכנתה ממזרח. האג'נדות שמקודמות בישראל – בהן סיפוח ביהודה ושומרון, עידוד הגירה פלסטינית ושחיקת הסטטוס-קוו בירושלים – נחשבות לאיום חמור ואף קיומי לממלכה. לפיכך, ניצחון ישראלי על איראן נתפס כהמרת סכנה אחת באחרת ולא כמבוא לשקט המיוחל.
אופיר וינטרובכל זאת, המציאות במלחמה דינמית: התוקפנות האיראנית כלפי ירדן מדרבנת את הממלכה לבחון מחדש את עמדתה הניטרלית. בנוסף, אם יתברר שהמשטר בטהרן התערער עד היסוד ושקיימת היתכנות ריאלית להחלפתו מבלי להידרדר לכאוס אזורי, עשוי גם החישוב הירדני להשתנות. שני עשורים לאחר שטבע את המושג "הסהר השיעי", ניצב עבדאללה בפני שאלה חדשה: לא כיצד לבלום את התפשטותו – אלא איזה סדר אזורי יקום במקומו, והאם יהיה יציב ובטוח יותר עבור ממלכתו.
ד"ר אופיר וינטר הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אוניברסיטת תל אבי
