הגישה הכללית של התקשורת האמריקנית, על כל גווניה, הן לגבי עסקת החטופים, הן לגבי 7 באוקטובר והמלחמה מאז והן לגבי ישראל באופן כללי מנבאת רעות לגבי עתיד היחס לישראל בציבור האמריקני.
ערוץ פוקס והוול סטריט ג'ורנל עומדים כמעט ללא סייג לצידה של ישראל. אשר לערוצי הטלוויזיה הניטרליים יחסית, News Nation נוטה באופן שולי לצד הפוליטי הימני, וכך גם לצידה של ישראל, בעוד של-CNN נטייה קלה לכיוון השמאלני והפחות פרו-ישראלי - אך הדיווח לגבינו בשניהם נוטה להיות יחסית הוגן. לא כך הם הדברים לגבי ערוץ MSNBC, שמרבית העיתונאים והמרואיינים שלו שייכים לשמאל הקיצוני. מבחינתם, אנחנו הישראלים הם הרעים, והפלסטינים קורבנות תמימים. וכאשר הם לעיתים רחוקות מכירים בסבל שלנו, הדבר מותיר תחושה לא נעימה שהם עושים זאת לצאת ידי חובה. יתרה מכך, חלק מהצוות של MSNBC הוא אנטישמי ממש.
התמונה קצת יותר מורכבת לגבי הניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט. הדיווח של הוושינגטון פוסט איננו אוהד לישראל, ועדיין, הוא כולל התייחסויות שקולות ורציניות אלינו ואל הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אבל עיון בתגובות של קוראי העיתון הוא חוויה מזעזעת. חלקם אנטישמים קיצונים, שאין להם שום בעיה להפיץ את עלילות הדם הבוטות וחסרות הבושה ביותר לגבינו. עצם העובדה שחלק כה ניכר מקוראיו של עיתון כה חשוב ומרכזי באמריקה מבטאים דעות כאלה ללא כל בושה, ומקבלים במה כה מרכזית לבטא אותן, היא מזעזעת.
התמונה העולה מעיון בניו יורק טיימס, שבין הכתבים שלו גם ישראלים, היא יותר מורכבת. מאז 7 באוקטובר, על כל דיווח או מאמר פרו-ישראלי הם פרסמו כמה וכמה מאמרים ביקורתיים כלפינו, לעיתים בוטים ושקריים. העובדה שהעיתון החשוב ורב-ההשפעה ביותר בעולם מרשה לעצמו באופן כה עקבי לדון אותנו לכף חובה היא מדאיגה ביותר. גם בקרב קוראי העיתון התגובות נוטות בבירור לצידם של הפלסטינים, אם כי הוולגריות והאנטישמיות הבוטה של קוראי הוושינגטון פוסט נעדרות בדרך כלל מדפי הניו יורק טיימס. בנוסף, בהשוואה לוושינגטון פוסט, יש גם יותר קולות פרו-ישראליים, הן בקרב הכתבים ובעלי הדעה של העיתון, והן בקרב קוראיו.
עלינו להזכיר לעצמנו שוב ושוב שהימים בהם התמיכה האמריקנית הבלתי-מסויגת בישראל הייתה מובנת מאליה חלפו, וכנראה לא ישובו עוד
מה המסקנות מכל זה? ראשית, שעלינו להזכיר לעצמנו שוב ושוב שהימים בהם התמיכה האמריקנית הבלתי-מסויגת בישראל הייתה מובנת מאליה חלפו, וכנראה לא ישובו עוד. באופן כללי, היחס כלפי ישראל בתקשורת האמריקנית חלוק כמעט באופן שווה בין שונאי ישראל ומבקריה מצד אחד, לתומכיה מן הצד האחר. לכאורה, יש שיאמרו שאם כך הכל בסדר, חצי מהאמריקנים תומכים בנו, אז מה הבעיה? ובכן, מדובר בבעיה גדולה מאוד. צריך לחזור על העובדה הזו – אפילו לאחר הזוועות של 7 באוקטובר, חצי מהאמריקנים, במיוחד אלה מהם שמתעניינים בחדשות וטורחים לחשוב על הקורה באזורנו, לא תומכים בנו, וחלקם אף מוכנים להאמין בעלילות הדם ובשקרים הנוראים ביותר כשמדובר במדינת היהודים. זוהי מציאות מזעזעת, גם בלי להזכיר את העובדה שהיא קשה הרבה יותר באירופה ובשאר העולם.
אם לא די בכך, המגמה הזו לא עתידה להשתנות. לא צריך להיות נביא כדי לצפות שבשנים הבאות פחות ופחות אמריקנים יעמדו לצידנו, וייתכן בהחלט שבעתיד הלא רחוק גם הממשל האמריקני לא יתמוך בנו יותר, לא צבאית ולא מדינית. העובדה שממשל טראמפ הנכנס עושה רושם כתומך ישראל מטעה. הסיבות שרוב האמריקנים הצביעו לטראמפ אין להן שום קשר לישראל. בעתיד יהיו לנו פחות ופחות ידידים באמריקה, וחשוב שנתחיל להתכונן ליום הזה מיד.
אויבינו מבינים את המציאות הזו כנראה טוב מאיתנו. מנהיגי חמאס רואים את תגובת התקשורת האמריקנית לעסקת החטופים, ואין ספק שמבחינתם זהו ניצחון גדול. עבור עם ישראל עסקת החטופים היא הכרח שהיה צריך להתקיים לפני שבועות ארוכים, אבל בל נשלה את עצמנו - את המחיר עבורה נמשיך לשלם עוד שנים ארוכות, גם בדעת הקהל ובתקשורת באמריקה.
ד"ר נתנאל וולוך הוא היסטוריון
