במוצב נחל עוז, המקום שבו ב-7 באוקטובר פשטו מחבלים, טבחו וחטפו, שררה אתמול בערב תחושה אחרת. כמעט שנתיים וחצי אחרי לפתע שומעים מונחים כמו "סגירת מעגל". לכאן הובאה גופתו של רס"ר רן גואילי - החטוף האחרון. כאן עמד אביו מעל ארון בנו ונישק אותו. כאן התכנסו שוטרים רבים וחיילים וחיילות, שכל אחד מהם הבין שלקח חלק בהחזרתו של החטוף האחרון, ויתרה מכך - השפיע על עתיד האזור.
פעילות כוחות צה"ל במבצע להשבת החלל החטוף האחרון, רן גואילי
(צילום: דובר צה"ל)
המבצע להשבת גואילי, שנחטף מכביש 232 סמוך לקיבוץ עלומים, נעשה בשילוב של כוח אש, אבטחה הדוקה ודיוק רפואי. יום לאחר הזיהוי התכנסו הערב (שלישי) במוצב נחל עוז כמה מהאנשים שהיו בלב המהלך – אנשי רפואה, קצינים ולוחמים - וסיפרו על הרגעים שבהם החיפוש הארוך הפך לידיעה ברורה: רן אותר.
בזמן שלוחמי חטיבת אלכסנדרוני מאבטחים ותוקפים במרחב אל-בטש בצפון הרצועה, פעלה בשטח יחידה 6017 - יחידת הזיהוי הרפואית של חיל הרפואה בראשות סא"ל במיל' ד"ר א'. לצידו פעלו 19 רופאי שיניים נוספים, בהם גם שתי רופאות מהמשטרה שגויסו במיוחד למבצע, וכן אנתרופולוג. בסך הכול נבדקו 250 גופות. "סדר הכוחות שם היה אדיר. חטיבת אלכסנדרוני, צוות של יחידת הסריקה של הרבנות שסידר את הגופות, צוות של הנדסה שהוציא את הגופות עם באגרים והניח אותם על האדמה, צוות של סילוק פצצות של יהל"ם כדי לוודא שאין שם מטען או איום. ובסוף הכל התנקז לרופאי השיניים״.
בשב"כ חשפו כי מידע מודיעיני סייע לצמצם את החיפוש לחלקה מסוימת בתוך בית הקברות, בין היתר בעקבות חקירת פעיל ג'יהאד איסלאמי, ש"חיזקה את ההבנה על מקום קבורת הגופה". ד"ר א' תיאר היום את שיטת העבודה: "זוג רופאי שיניים מגיע אל גופה ומחפש את מבנה השיניים של רני. כל חייל שמתגייס לצה"ל עובר בבקו"ם איסוף נתונים – טביעות אצבע, DNA וגם צילומי שיניים. הגענו לשטח עם כל המידע הזה. רן כבר לא היה בשירות פעיל, אז השגנו גם את הצילומים שלו מהמרפאה הפרטית באזרחות. כל רופא ידע בדיוק מה אנחנו מחפשים – הצורה, הזווית, השורש".
"זה לא בית קברות ישראלי. זה מגרש ענק, לא מסודר, שבו קברי אחים - גופה על גופה", תיאר ד"ר א'. "באגר מגיע, מרים כמה גופות ומניח בצד. צוותי סריקה מסדרים, רופאי שיניים בודקים. לא שלנו? מסמנים איקס ומניחים ב'עמדת הנשללים'. הבאנו רנטגן לבית הקברות. ככה עברנו גופה-גופה. 250 שלילות".
ואז הגיע הרגע. "כשהגענו לגופה ה-251 רופאי השיניים בתוך הבור עוצרים ואומרים 'רגע. זה שונה. זה המבנה האנטומי של רני'. הם מעבירים את הצילום, ד״ר אסי שרון ואני מקבלים את הצילום בקבוצה משותפת ואנחנו רואים שבסבירות מאוד מאוד גבוהה שזה הוא. ההודעה שנשלחה לנו בקבוצה היא: '181 דומה מאוד לרן!!!!'. המון סימני קריאה. המשכנו בעבודת הצילום ובכל צילום אנחנו מבינים שזה זה והגופה פתאום כבר לא גופה, היא הופכת להיות רני".
על התחושות בשטח באותו זמן אמר: "היחס של כולם השתנה באותו רגע. אי אפשר היה להסתיר את ההתרגשות. היה את השלב שהוא כוסה בדגל ישראל וזה קיבל ממשות, כולם התקבצו, קוראים פרק תהילים, פרק משניות, שרים ׳עם ישראל חי׳, נעמדים מסביב ואומרים קדיש. אני מתרגש לדבר על זה. זאת הבנה של סגירת מעגל משוגעת וגם הרבה עצב על משפחה שתקבל בשורה קשה אבל סגירת מעגל למשפחה וגם למדינה. שנתיים וחצי זה מה שאנחנו עושים. אין לך בחיים הרבה פעמים משימה כזאת מורכבת שאתה יכול לומר עליה 'סיימתי׳ בגאווה גדולה'. אני לא בטוח שכולנו עדיין עיבדנו ועיכלנו".
אתה מספר שהזיהוי נעשה על פי צורת השיניים, מפכ"ל המשטרה אמר שהיו מדים. אי אפשר היה להבחין על פי המדים?
"זיהוי ביומטרי נעשה רק על סמך DNA, או טביעות אצבע או שיניים. טביעות אצבע לא רלוונטי לאחר תקופה מסוימת, DNA זה הליך שלוקח הרבה זמן ושיניים אפשר לבדוק במקום. זיהוי של בגדים הוא מסייע אבל הוא לא רפואי. הלבוש היה מאוד חלקי ואני לא רוצה לפרט יותר מדי. היה צריך לנקות ולהבין שזה הוא, זאת חוכמת הבדיעבד. השיניים נשמרו במלואן".
בזמן שהרופאים עבדו בתוך בית הקברות, מסביב ניצבו הלוחמים. עבור המ"פ רס"ן א' (25) מרמת השרון, מפקד פלוגת טנקים בגדוד 75, זו הייתה משימה טעונה במיוחד. במהלך קרב בכפר אל-עדייסה בלבנון פגע RPG בטנק שלו. הוא איבד את ראייתו בעין שמאל ואת האצבע הימנית שבה הוא משתמש לירי, וסובל מפגיעה בשמיעה, כוויות ופציעות נוספות. לאחר חצי שנת שיקום חזר לשירות והשלים את קורס המ"פ ברגע שהתאפשר.
"עדיף בן זוג מאושר בסופי שבוע מאשר אומלל כל השבוע", הוא סיפר על הסיכום עם ארוסתו. "בריפוי בעיסוק לא מלמדים אותך לירות, אבל מלמדים איך להצליח. אני יורה עם אצבע אחרת. חזרתי כי המלחמה לא נגמרה. אמנם השבנו את החטוף האחרון אבל זה פרק בתוך המלחמה הזו. חזרתי כדי להוכיח שבעזרת הרוח שלי אני מייצג את הרוח של כל העם ואני גם מאמין שהשיקום הכי טוב זה לחזור לעשות את מה שעשית לפני כן, אז חזרתי לאותה נקודה".
הוא סיפר כי "המשימה שלנו הייתה לאבטח את הכוחות שמחפשים – לוודא שמחבלים לא מגיעים אליהם. אנחנו יורים פגזים, מקלעים, יוצאים קדימה, עושים הכול כדי שהאויב יתמקד בנו ולא במה שקורה מאחורינו. זה היה מטורף. אירוע היסטורי. כבוד גדול לקחת בו חלק. מכאן אנחנו חוזרים לעזה ומתמקדים בהגנה. היום תושב נחל עוז שיוצא לגינה רואה שני מוצבים גבוהים מאוד והוא לא רואה בית אחד עזתי עומד".
גם סא"ל במיל' י', מג"ד 9203, תיאר לחימה תחת אש: "המשימה שלנו הייתה לבודד את מרחב העבודה בבית הקברות. במהלך ההתקפה ניסו חוליות מחבלים עם RPG ונשק קל לפגוע בכוחות – והשמדנו אותם. אני מעריך שהם ידעו למה אנחנו שם וניסו למנוע את זה. אני שמח שהצלחנו לעמוד במשימה ולהחזיר את רן גואילי לקבר ישראל. עברנו למעלה מ-450 ימי מילואים, חמישה סבבים אבל זאת המשימה הכי ערכית".
הוא סיפר כי "סביב שעה 2:30 התקשר אליי המח״ט ואמר לי - ׳מצאנו אותו'. באותו רגע לא הצלחתי להוציא מילים מהפה. התרגשתי. לקחתי כמה נשימות והוצאתי פקודה בקשר לכלל הלוחמים שהיו בעמדות הקדמיות והתחילה שמחה גדולה, דמעות בעיניים של אנשים, מראות שאני לא אשכח כל החיים. זה היה מבצע של מאות לוחמים וסגרנו פה מעגל עבור מדינה שלמה. זה שאין יותר חטופים בשטח עזה זה חלק מהניצחון. נבדקו עוד ועוד ועוד גופות ולאט לאט אתה נהיה יותר פסימי. אנחנו מעריכים שבגלל שצה"ל נכנס חזק ב-7 באוקטובר הם לא הספיקו להעביר אותו לאן שהם רצו. הם לקחו מאות מהלוחמים שלהם וגם את רני והכניסו לקבר אחים גדול. לא היה להם את הזמן להיערך ולהטמין אותו. הם ניסו להחביא אותו וידעו שזה נכס משמעותי עבורם".
