במלחמה לא מנצח מי שהורג יותר, ולא מנצח מי שכובש יותר שטח: מנצח מי שמשיג את היעדים שלו. כך גם במלחמת סחר, למשל, או במאבקים אחרים. וכך, כמובן, גם בהסכמים המסיימים מלחמה, או מאבקים אחרים. ולא תמיד ברור לגמרי בזמן אמת מי באמת השיג את יעדיו לטווח ארוך.
ולדימיר פוטין נולד שבע שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה, בעיר חרבה. ברית-המועצות מקו לנינגרד-מוסקבה-סטלינגרד מערבה היתה עיי חורבות, הרס וחורבן טוטליים. היא איבדה פי שלושה יותר, לפחות, הרוגים מגרמניה הנאצית – שנלחמה גם נגד בריטניה וארצות הברית. אף אחד לא היה מהמר על ניצחון סובייטי בתחילת מבצע ברברוסה. אבל אין שום ספק לגבי התשובה לשאלה מי מהשתיים ניצחה במלחמה, נכון?
בתפקיד צ'כוסלובקיה: אוקראינה
בתחילת 2022 פוטין חשב שיכריע את אוקראינה במהלומת בזק, כפי שעשה בזמן סיפוח קרים ב-2014 בלי אף יריה, או כפי שהכניע את גיאורגיה בחמישה ימים ב-2008. אלא שבמקום זאת, הוא נכנס למלחמת התשה. יש לרוסיה כמיליון נפגעים – שליש מהם הרוגים, לפחות. כלכלתה חרבה, ופוטין עצמו מוגדר בידי חלק מהעולם לפחות פושע מלחמה.
וכל זה לא רלוונטי, כמעט - כי אם בסופו של דבר רוסיה תשלוט במזרח אוקראינה ובחלק ניכר מדרומה, אם יינתן לה זמן להתאושש, אז פוטין ניצח אסטרטגית. בעצם, תמחקו את "אסטרטגית" – פוטין ינצח. הוא יספח לרוסיה שנמצאת במשבר דמוגרפי מיליוני אזרחים צייתנים, הוא ישתלט על האדמות הפוריות ביותר בעולם, על אזור תעשייה קריטי, על מרבית הים השחור, ובל נשכח - על שורת מרבצי מתכות נדירות. הוא יפיל את שארית השלטון של זלנסקי, ויציב בובה תומכת קרמלין במקומו.
פוטין נמצא כפסע מהשגת כל זאת. יש לו הישגים בשדה הקרב לאחרונה, והאדם שיכול לסגור לו את העיסקה הזו נמצא כפסע מלתת לו את מבוקשו. בעצם, על פי הצהרותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אחרי הפסגה באלסקה - הוא מסכים עם פוטין, ותומך בעמדותיו.
ההשוואה בלתי נמנעת: בוועידת מינכן ב-1938 הטריח עצמו ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין לפיהרר הגרמני אדולף היטלר כדי לתמוך בעמדותיו (היו שם גם ראש ממשלת צרפת אדואר דלאדיה והדוצ'ה האיטלקי בניטו מוסוליני, אבל בסופו של דבר מנהיגי גרמניה ובריטניה היו אלו סגרו את העסקה לסיפוח חבל הסודטים של צ'כוסלובקיה לגרמניה). תאמרו שהפעם פוטין הגיע אל טראמפ? כן, אבל הנסיבות שונות: נשיא רוסיה המבודד במידה רבה התארח כאורח של כבוד על ידי האדם המוגדר כמנהיג העולם החופשי.
הצ'כוסלובקים לא הוזמנו לוועידה שבה הוחלט על קריעת חלק קריטי מארצם. זלנסקי – או אף מנהיג אירופי - לא הוזמן לוועידת אלסקה לפסגה שבה דנים בקריעת אוקראינה.
חודשים ספורים אחרי העברת חבל הסודטים לגרמניה היטלר פלש לשארית צ'כוסלובקיה, שנכנעה. בריטניה וצרפת, הערבות להסכם מינכן, הודיעו שלא יתערבו, למרות התחייבותן המפורשת להתערב במידה ויעשה זאת, כי לטענתן צ'כוסלובקיה התפרקה, והסלובקים תומכים בגרמניה - וכך מחוייבותם לצ'כוסלובקיה בטלה.
רוסיה וארצות-הברית ערבו לאוקראינה לאחר שהסכימה להתפרק מנשקה הגרעיני ב-1994. בהמשך, רוסיה פלשה לקרים ב-2014, וארגנה התקוממות בדלנית פרו-רוסית בלוהנסק ובדונייצק, וכמובן, ב-2022, פלשה כדי לחסל את אוקראינה סופית. לאוקראינה, בניגוד לצ'כוסלובקיה בעבר, לא היה הסכם הגנה, היא לא חברה בברית נאט"ו, והיא קיבלה סיוע מועט ומאוחר מארצות הברית ומאירופה. ולמרות זאת, היא הדפה והודפת את רוסיה.
עד עליית טראמפ.
יש לו חולשה לרודנים
גם בקדנציה הראשונה, וגם בשנייה, לטראמפ יש חולשה לרודנים בכלל ולפוטין בפרט. אולי מתוך הערצה, אולי יש סיבות אחרות. אבל העובדה בעינה עומדת.
בראיית עולמו של טראמפ, כמו של פוטין, העולם מחולק לחזקים, למעצמות העל, ולשאר – כשהמעצמות כופות את דעתן, אם באיומים, ואם באמצעים אחרים כמו מלחמות סחר או מלחמות. ופוטין, סוכן ק.ג.ב. ותיק - ארגון שידע משהו על מניפולציות - מתמרן היטב את הנשיא האמריקני. הוא מחניף לו – ומקבל את התמורה.
טראמפ מתעב את זלנסקי, מתעב את אירופה, וסילק מסביבתו את כל החשדנים לגבי כוונותיה רוסיה כך שנותר רק עם חובבנים חסרי מושג או תומכי פוטין מוצהרים
טראמפ מתעב את זלנסקי, מתעב את אירופה, וסילק מסביבתו את כל החשדנים לגבי כוונותיה רוסיה כך שנותר רק עם חובבנים חסרי מושג או תומכי פוטין מוצהרים, כמו ראש המודיעין הלאומי טולסי גבארד. בפגישות ההכנה השליח של טראמפ, איל הנדל"ן חסר המושג והניסיון סטיב וויטקוף, ישב לבדו מול סוללה של בכירי הקרמלין, וכמובן בלע את הנראטיב הרוסי בדיוק כמו הבוס שלו: לאוקראינה אין זכות קיום, זלנסקי הוא מכשול לשלום, וכו'.
בסוף, לא נחתם הסכם באלסקה. אבל זו נחמה מאוד קטנה. כי כעת, כפי שהבהיר טראמפ, הכדור בידיים של זלנקי - והוא חייב לחתום. על מה בדיוק? על חילופי שטחים, למשל. נשמע טוב, לא? מרמז על היגיון, על סוג של שיוויון. אלא שלאוקראינה אין שום תביעה על שטחים ברוסיה, ואילו רוסיה הודיעה על סיפוח חמישה מחוזות אוקראינים, כולל שטחים שבהם היא לא שולטת – קרים, לוהנסק, דונייצק, חרסון וזאפוריזי'ה. חמישית משטח אוקראינה, ובהם חלק עצום מכלכלתה.
וכדי ללכת עוד לקראת פוטין, טראמפ הבהיר שהסנקציות המשניות שתכנן להטיל על הנפט הרוסי מוקפאות. כך שבקצרה – מאז כניסת טראמפ לבית הלבן פוטין לא נתן דבר, ומקבל בלי סוף. לא פלא ששאר חברות ברית נאט"ו בפניקה. ואוקראינה גם. הרי רק הידיעה שכנראה יופקרו על ידי ארצות הברית יכולה למוטט סופית את המורל במדינה, לתת לפוטין את הניצחון שהוא רוצה בו. ובניגוד להיטלר, פוטין בכלל לא מטריח את עצמו להסתיר את כוונתו הסופית: "פתרון בעיות היסוד של הסכסוך", כלומר סילוק המשטר הפרו מערבי האוקראיני. והצבת עוד שליט בובה דוגמת אלכסנדר לוקשנקו הבלארוסי בגבול רוסיה.
הכל בגלל אובמה
אז למה טראמפ עושה זאת? האם רק הרצון בפרס נובל לשלום מדריך אותו? זה אולי חלק מזה. פסיכולוגיה בגרוש. הרי טדי רוזוולט – אחד הנשיאים האמריקניים הנערצים ביותר והמשפיעים ביותר. ובצדק זכה בפרס נובל לשלום, אבל זוכרים איזה עוד נשיא אמריקני זכה ב? זה השנוא ביותר על טראמפ ותנועתו. ברק אובמה. והוא זכה בו – המילה זכה מאד בעייתית בהקשר הזה – על כוונות טובות. לכן טראמפ רוצה פרס נובל. בניגוד לגראוצ'ו מרקס, הוא מאוד מאוד מאוד רוצה להיות במועדונים המוכנים לקבל אנשים כמוהו. הוא רוצה את ההתרפסות והחנופה של מלכים משושלות עתיקות, את הפרס היוקרתי ביותר בעולם (פרס נובל לשלום הוא אמנם הכי פחות יוקרתי מבים פרסי הנובל, ועדיין). הוא לא רוצה שום מעורבות אמריקנית בשום מלחמה, יזומה או אחרת – הגיוני לחלוטין, אחרי הפיאסקו של וייטנאם, אפגניסטאן, עיראק – הוא רוצה עולם שקט שבו הכלכלה האמריקנית תכריע.
איך זה מסתדר עם ראיית העולם של פוטין? מסתדר מצויין. שניהם מוכנים לחלק את העולם – אמריקה לארצות הברית, אירופה או לפחות מזרח ומרכז אירופה לרוסיה, מזרח אסיה לסין.
אם כך, רוסיה תחזור להיות מעצמה מאיימת? אז מה, היה אומר קיסינג'ר. היא שם, היא ענקית וחזקה, ריאל פוליטיק דורש להגיע איתה להסכמות
אם כך, רוסיה תחזור להיות מעצמה מאיימת? אז מה, היה אומר קיסינג'ר. היא שם, היא ענקית וחזקה, ריאל פוליטיק דורש להגיע איתה להסכמות. הסכמות על חשבון מדינות דמוקרטיות קטנות? אין מה לעשות, זו המציאות, היה אומר קיסינג'ר. או פוטין. או טראמפ.
היה שווה, לא?
עכשיו יופעל לחץ אדיר על זלנסקי להסכים לפגיעה הברוטאלית בארצו. להודיע שהוא מעביר רשמית חמישית ממנה לרוסיה. זה לא יקרה. והנורא הוא שטראמפ יאשים אותו שהוא מכשול לשלום - האדם שמתגונן מפני פלישה נוראה, מפני פשעי מלחמה מחרידים - במקום את הפולש, האדם שיכול ברגע אחד לסיים את המלחמה בהודעה על הפסקתה.
אורן נהריומה ההשלכות לטווח ארוך? אם פוטין יקבל את מבוקשו - בין אם בהסכם עם טראמפ שבו אוקראינה תהיה המנה הראשית בסעודה, ושאר אירופה בהמשך, ובין אם בכך שארצות הברית תפסיק לסייע לאוקראינה כי היא מכשול לשלום - המלחמה תסתיים. אולי לא מייד, אבל תסתיים. ופוטין ינצח. לטווח הארוך לא רק אוקראינה תפסיד, אלא המערב כולו – כולל ארצות הברית. הברית רוסיה-סין-איראן-צפון-קוריאה תקבל ניצחון מלא בלתי צפוי. אבל טראמפ אולי יקבל פרס נובל. שווה, לא?
