אין נושא פחות אידיאולוגי משינוי האקלים שנגרם על-ידי בני האדם, ומשמעויותיו: לאף אחד אין סיבה רציונלית או רגשית לרצות שמוצרים מבוססי פחמן ומתאן יגרמו להתחממות או לנזק אחר. כל סוציאליסט, ליברל, שמרן, עצמאי, ריאקציונר או אנרכיסט שפוי היה שמח אם היינו יכולים להשתמש במוצרים האלה מבלי לגרום נזק כדי לשמור על חום או קרירות, תלוי בעונה, או כדי לעזור לנו לנוע במכונית, ברכבת או במטוס, או לאינספור מטרות יקרות ערך אחרות.
שינויי האקלים הם איום משמעותי ורב-פנים בעל השלכות כלכליות וחברתיות שעלולות להיות הרות אסון. הם מובילים, בין היתר, לעלייה בתדירות ובחומרת אירועי קיצון - ובהם שריפות יער ושטחים פתוחים, כפי שראינו בימים האחרונים בהרי ירושלים. ישראל, הממוקמת באזור ים-תיכוני יבש, חשופה במיוחד לשילוב של טמפרטורות גבוהות, יובש ממושך, רוחות עזות ושימוש לא מבוקר בקרקע. הסיכון מתגבר גם בשל הצפיפות האורבנית, קרבה של יישובים ליערות ושדות וניהול לא מספק של שטחים פתוחים. מגמות אלה מדגישות את הצורך במעבר מהתמודדות תגובתית – לגישה פרואקטיבית מבוססת ניהול סיכונים.
ההיערכות של ישראל לטיפול בשריפות משתלבת באופן ישיר עם תפיסת ניהול סיכוני האקלים במדינה, מכיוון ששינויי האקלים צפויים להגביר את תדירותן ועוצמתן של שריפות. מספר היבטים מרכזיים מדגימים את הקשר הזה, ביניהם: החשיבות בהכרה בשריפות כסיכון אקלימי; הצורך בהיערכות לאומית, הקצאת משאבים, שיפור התיאום בין גופים שונים כדוגמת כבאות, רשות הטבע והגנים, קק"ל וצה"ל; מניעת והפחתת סיכונים על-ידי נקיטת פעולות למניעת שריפות מלכתחילה ולהפחתת נזקים במקרה של התפרצות; השקעה משמעותית בתשתיות ובציוד כיבוי מתקדם; ובהתחשב באופי חוצה הגבולות של משבר האקלים והעובדה ששריפות גדולות עלולות לדרוש סיוע חיצוני, שיתוף פעולה עם מדינות שכנות וארגונים בינלאומיים בתחום כיבוי האש הוא חלק חשוב מניהול הסיכונים.
נראה כי קיימת מודעות גוברת בישראל לנושא השריפות והסיכונים הנובעים משינויי האקלים, אך הדעות חלוקות בנוגע לשאלה אם המשאבים המוקצים כיום מספיקים. דוחות מבקר המדינה מצביעים על ליקויים בהיערכות, וטוענים כי המשאבים הקיימים אינם מספיקים להתמודדות עם שריפות ענק במספר מוקדים בו-זמנית. כמו כן דווח על קיצוץ משמעותי בתקציב כבאות והצלה בתקציב המדינה הנוכחי, דבר המעורר דאגה. בנושא הכיבוי האווירי, יש הטוענים כי צי כלי הטיס לכיבוי שריפות אינו מספק וכי החלטות שונות מנעו רכש של אמצעים נוספים. בהיבטי כוח אדם, למרות הגידול, עדיין קיים בו מחסור. וכמובן, קיימת חשיבות מרבית לדיונים משמעותיים בממשלה, כאשר מועברות לא מעט אזהרות ופניות בנושא בנוגע להיערכות חירום הנדרשת נוכח הסכנות האקלימיות הצפויות.
קיימת חשיבות כי ישראל תגבש ותיישם מדיניות הוליסטית לניהול סיכוני שריפות, המתואמת עם שינויי האקלים, מבוססת ידע ומדע, תוך שיתוף פעולה בין-מגזרי, ומובילה בשקיפות, אכיפה, מוכנות קהילתית והתחדשות אקולוגית
מכאן, קיימת חשיבות כי ישראל תגבש ותיישם מדיניות הוליסטית לניהול סיכוני שריפות, המתואמת עם שינויי האקלים, מבוססת ידע ומדע, תוך שיתוף פעולה בין-מגזרי, ומובילה בשקיפות, אכיפה, מוכנות קהילתית והתחדשות אקולוגית. במסגרת זו יקבעו יעדים אסטרטגיים שלפיהם יפעלו לצמצום מספר ועוצמת השריפות בישראל באמצעות מניעה מבוססת סיכון; ישפרו את ההיערכות המבצעית והמוסדית למענה מהיר ויעיל לאירועים; יפעלו לשיקום נופי וסביבתי של שטחים פגועים; יפעלו לחיזוק עמידות קהילות, במיוחד בפריפריה ובקרב אוכלוסיות פגיעות; ויפעלו להטמעת שיקולי אקלים בתכנון עירוני וחקלאי. כמו כן, יש לממש צעדי מדיניות של חקיקה ורגולציה: חקיקת חוק שריפות לאומי, הכולל סמכויות ייעודיות לרשות כבאות והצלה למניעה ולא רק תגובה; חובת הקמת אזורי חיץ סביב יישובים; ורגולציה על סוגי עצים בשטחים ציבוריים.
יש לפעול באופן ממוקד בתכנון וניהול הקרקע והתאמת מדיניות הייעור של קק"ל לאקלים משתנה, הכולל מעבר למינים עמידים ויצירת נופים פתוחים
לצד אלו, יש לפעול באופן ממוקד בתכנון וניהול הקרקע והתאמת מדיניות הייעור של קק"ל לאקלים משתנה, הכולל מעבר למינים עמידים ויצירת נופים פתוחים. כמו כן, יש לפעול לשילוב שיקולי שריפות בתכנון מתארי ארצי ומקומי ולמיפוי ומניעת שימושי קרקע מסוכנים (למשל אתרי פסולת פיראטיים וחוות לא חוקיות). אכיפה ומשאבים הם מרכיב משמעותי ותנאי הכרחי להצלחה, ולכן יש לפעול לתגבור מערך הפיקוח הסביבתי והכבאות, כולל ציוד אווירי ייעודי. כמו כן, יש להקצות תקציב רב-שנתי לשיקום שריפות וחידוש שטחים ולהגביר את האכיפה נגד שריפות בלתי חוקיות.
התפתחות הסיכון האקלימי והטיפול בו מחייב שילוב של טכנולוגיות מתקדמות, ידע ומודלים. קיימת חשיבות להקמת מרכז מחקר לאומי לשריפות ואקלים, בשיתוף אקדמיה, רט"ג, קק"ל ורשויות החירום, לצד שימוש במודלים לחיזוי מבוססי בינה מלאכותית ונתוני לוויין. לבסוף, לציבור חלק משמעותי במניעה ובהסתגלות, וקיימת חשיבות רבה לשיתופו ולהסברה, להקמת מערך חינוך קהילתי למניעת שריפות, לתמרוץ קבוצות מתנדבים מקומיות ולשקיפות מלאה של מפת הסיכונים הלאומית בזמן אמת.
חיזוק מעמדה של הרשות הארצית לכבאות והצלה כגורם מתכלל מרכזי, תחת מסגרת ממשלתית חזקה, יכול להיות הצעד הנכון לקראת מצב מיטבי
קיומו של גורם מתכלל ומוביל אחד הוא חיוני לשיפור מוכנות ישראל לשריפות. מצב שבו מספר גופים פועלים באופן נפרד עלול להוביל לחוסר יעילות, לכפילות מאמצים ולבעיות בתיאום בזמן חירום. קיומו של גורם מרכזי אחד יכול להבטיח תיאום אופטימלי, ניהול משאבים יעיל ותגובה מגובשת ומהירה יותר לאירועי שריפה. הגורם המתאים ביותר צריך להיות בעל סמכות, משאבים, מומחיות ויכולת לראות את התמונה הכוללת של ניהול סיכוני חירום. חיזוק מעמדה של הרשות הארצית לכבאות והצלה כגורם מתכלל מרכזי, תחת מסגרת ממשלתית חזקה, יכול להיות הצעד הנכון לקראת מצב מיטבי.
בהשוואה בינלאומית למדינות מפותחות, לישראל יש יתרונות בתחום הטכנולוגיה והניסיון המבצעי - אך יחד עם זאת, אנו עדיין ניצבים בפני אתגרים משמעותיים בתחום הקצאת המשאבים, מצבת כוח האדם, ציוד מיושן והיערכות למצבי חירום מורכבים. המשך השקעה, שיפור התיאום ואימוץ אסטרטגיות מתקדמות בהתאם למגמות הבינלאומיות הם קריטיים כדי לשפר את מוכנותה של ישראל להתמודדות עם האיום הגובר של שריפות.
על ישראל לנקוט גישה משולבת לניהול סיכוני שריפות, הכוללת חקיקה ייעודית, תכנון קרקע מותאם, השקעה בידע וטכנולוגיה, שיתוף הציבור והסדרה מוסדית
על ישראל לנקוט גישה משולבת לניהול סיכוני שריפות, הכוללת חקיקה ייעודית, תכנון קרקע מותאם, השקעה בידע וטכנולוגיה, שיתוף הציבור והסדרה מוסדית. מדיניות זו תספק לא רק מענה מיידי לאיומים גוברים – אלא גם תשפר את עמידות החברה, הכלכלה והטבע המקומי.
יאיר אבידןצילום: ברק אבידןהשריפות הן לא רק אסון סביבתי, אלא גם סיכון אסטרטגי למדינת ישראל. ככל שתופעה זו תחריף, נדרש שינוי תפיסתי עמוק: מעבר מתגובה לאירועים – למניעה וניהול סיכונים חכם, מבוסס אקלים.
יאיר אבידן כיהן כמפקח על הבנקים, וכיום הוא יו"ר הוועדה המייעצת של מרכז אריסון ל-ESG
